מאז החלה הלחימה באיראן, הורים מתמודדים וחווים לא מעט אתגרים - עייפות פיזית ומנטלית לאחר מספר לילות ללא שינה רצופה, עצבים רופפים, דאגות ובעיקר התמודדות עם ילדיהם בסיר הלחץ המשפחתי שנוצר בבית, עם השהות המשותפת והממושכת מסביב השעון.
כששגרה מתנדפת, משמעות מחליפה אותה
הכלי המרכזי להנחת יסודות לחוסן נפשי הוא יצירת תחושת משמעות. המשמעות לא חייבת להיות "גדולה מהחיים", היא יכולה להיות פשוטה, כמו לעזור לקחת בקבוק מים למקלט, או לבחור יחד סרט לראות בערב. אך היא יכולה להיות גם חיבור למשהו רחב יותר, למשל להגיד לילדים שאנחנו חיים בתוך תקופה היסטורית ושיחשבו מה יספרו לילדים ולנכדים שלהם על התקופה הזו ומה עשינו בה. החיוך שבא בעקבות התשובה, יזכיר לכולם שאנחנו חלק מסיפור גדול יותר.
דורית בן גד, מאוחדת מחוז ירושלים // דניאל צביבל
להתחיל בנו: חמלה עצמית לפני טיפים לגידול
הורים רבים מרגישים צורך להיות במיטבם דווקא כשהעולם סביבם מתפרק. כדאי להתחיל בהפך – בחמלה עצמית. זה בסדר אם הילדים אוכלים יותר צ'יפס או רואים יותר טלוויזיה. זה לא הזמן לשפוט את עצמנו לפי הסטנדרטים של ימים רגילים. אם טלוויזיה נותנת שעה שקטה לעבוד, תנו להם - רק תבחרו את התוכן. אם בטעות צעקתם לרגע, זכרו שאפשר גם לחזור ולהתנצל. כמובן שהכל צריך להיות בפרופורציה ומתוך ידיעה של מה רצוי ושאיפה אליו, אבל בלי הלקאה עצמית כשזה לא מצליח.
לבחור את הקרבות
בית מבולגן מעצבן אתכם? תחליטו שזה משהו שכן תקפידו עליו אבל בצורה נעימה. מוזיקה, סדר משותף, בחירה של הילדים בסרט היומי, הם יכולים להיות חלק מהריטואלים שעוזרים לכולם לחוש שליטה. אבל לא כל דבר חייב להתנהל כרגיל. מי שנכנס לשיעור בזום באיחור, זה בסדר. מי שלא נכנס בכלל, גם בסדר. אנחנו עושים הכי טוב שאפשר במסגרת הלא נורמלית. אף אחד מאיתנו לא קיבל הדרכה מקדימה כיצד להיות הורה בזמן מלחמה. המציאות הלא פשוטה כפתה עלינו ללהטט בין תפקידים של הורים, עובדים, מגוננים ומרגיעים - בתוך מרחב לחוץ, רועש ובעיקר עמוס רגשית. בתוך כל זה, הילד שלנו, זה שיושב איתנו או מטפס עלינו, מחכה שנעזור לו להבין את מה שהוא מרגיש.
הילד שלכם מחכה להבין את מה שהוא מרגיש // מידג'רני
להרחיק את המלחמה מהעיניים הקטנות
אנחנו, ההורים התרגלנו לקולות, לשיח התקשורתי ולשפה הצבאית שחודרת לשיחות הסלון. הילדים חווים את הדברים באופן הרבה יותר עוצמתי מאיתנו. מומלץ להפחית חשיפה לחדשות ולהימנע מלדבר מעל ראשי הילדים. חשוב לתווך לילדים את המציאות במילים פשוטות: יש טילים ויש מערכת מיגון. לילדים יש אנטנות. הם שומעים, גם כשלא התכוונו. חשוב לתווך להם את המציאות.
גם רגש זקוק לתרגום
לבסוף – ילדים זקוקים לשיח רגשי. לאו דווקא עמוק או מורכב, אבל כן נוכח. לספר להם – "היום הייתי עצובה", "התרגשתי", "כעסתי" - זה מלמד אותם שגם הם יכולים להרגיש ולשתף. לפעמים, מספיק פשוט לשבת איתם לארוחת ערב, להניח את הטלפון בצד, ולשאול: "מה היה לכם כיף היום?".
דורית בן גד היא פסיכולוגית רפואית וחינוכית במחוז ירושלים במאוחדת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו