לזכור בלי לפחד: איך לייצר שיח עם הילדים על יום הזיכרון?

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה הוא אחד הימים המורכבים ביותר עבור הציבור בישראל - והשנה, כשהמציאות הביטחונית עדיין נוכחת ומשפיעה על חיי היום-יום של כולנו, הוא נעשה טעון עוד יותר.

כהורים, אנו נדרשים לנווט בין הרצון לזכור לכבד ולהנציח, לבין הצורך לשמור על שגרת חיים וביטחון רגשי, במיוחד עבור הילדים. בעידן שבו הילדים נחשפים לשיח על מלחמה, מוות, אובדן וחרדה לא רק יום אחד בשנה, חשוב עוד יותר לדעת איך, ומתי לדבר איתם על כך.

הכלל הראשון שצריך לזכור הוא ששיח שכזה חשוב. כהורים אנו נוטים לא פעם להימנע משיח על נושאים מורכבים אלו, מתוך רצון להגן על הילדים ו"להעלים" מהם את המציאות המכאיבה. יחד עם זאת צריך לזכור שהילדים נחשפים בהזדמנויות שונות לנושאים אלה והם זקוקים לנו על מנת שנתווך להם את המציאות המורכבת, נאפשר שיח והזדמנות לעיבוד רגשי בעבורם ונציע ביטחון והרגעה במידה ויש צורך.

לתווך את המציאות

נתאים את השיח לגיל וליכולתו של הילד

לילדים בגיל הרך מומלץ להסביר דרך סיפורים פשוטים, ובמילים המובנות להם. יש להימנע ביטויים ששגורים בשיח השכול אך עלולים להשאיר אותם ללא הבנה כגון "חלל", "נופלים", "שהלכו מאיתנו".  יש למנן את המידע בצורה מותאמת, בעוד שעל מוות מומלץ לדבר בכל גיל, על הנסיבות האלימות שהביאו לכך, מומלץ למתן, ולמעט בפירוט בגיל זה. אפשר להסביר שיום הזיכרון מוקדש לאנשים שעזרו לשמור על המדינה שלנו ונהרגו במהלך שירותם הצבאי וכן לכל מי שנהרגו במלחמות. כדאי להוסיף שאנחנו עצובים על כך וזוכרים אותם באהבה ובהכרת תודה.

אצל ילדים גדולים יותר רצוי להתחיל בבדיקה ולקיים שיחה פתוחה יותר - לשאול מה הם יודעים, מה שמעו, איך הם מרגישים. חשוב לכוון את השיח לרצון והנכונות שלהם. הרבה פעמים כשניזום ונאפשר שיחה שכזו הילדים עצמם יעלו שאלות, לעתים גם קשות, וזו הזדמנות להסביר ולהבהיר לפי רמתו הרגשית והשכלית של הילד כעת.

שיח שמתווך את המציאות אך מציע גם ביטחון והרגעה

המטרה בשיח זה היא לתווך את המציאות באופן שדבק באמת, שלפעמים גם כואבת. ילדים בכל גיל זקוקים לנו שנתווך ונסביר להם בצורה מותאמת מושגים כמו מוות, אבל ומלחמה. לא תמיד זה קל עבורם, אולם, בעצם קיום השיח אנו מאפשרים לילד להרגיש ביחד אתנו את רגשותיו, ולא להיות אתם לבדו, וכן משדרים לו שאנו מאמינים שיש לו חוסן גם נוכח תכנים אלו ושאנחנו כאן עבורו.

יחד עם זאת, חשוב להימנע ממונחים קשים או מפירוט יתר, שעלולים להתפרש כאיום נוכח ולעורר חרדה ובהלה. מומלץ לשמור ולשדר לילד רוגע ותחושת ביטחון. עלינו לאזן בין מענה לצרכים ולתכנים שעולים מתוך הילד, תוך ריכוך ויצירת קרקע יציבה. אפשר לעשות זאת באמצעות הדגשה של ערכים כמו חברות, נתינה, שייכות ותקווה שנוכחים אף הם בתקופות שכאלה.

הזדמנות לשיח רגשי

לנוכח תכנים מורכבים אלו ילדים יכולים בכל גיל להגיב במגוון רחב של רגשות. יש שיגיבו בעצב או חרדה, יש שיגיבו בבלבול, ויש שיגיבו בניתוק רגשי, הכחשה ואולי אפילו צחוק. חשוב לגשת לשיחה שכזו בפתיחות וללא שיפוטיות, לאפשר לילד להיות אתכם עם התגובות השונות ולשמור על סבלנות. במקום לתקן או להסביר, אפשר לשאול שאלות, לגלות סקרנות ולעודד לשיח. חשוב לתקף את הרגשות שעולים, לנרמל אותם ולתת מענה רגוע. אפשר גם לשתף ברגשות שלכם לנוכח היום הזה בצורה פשוטה ואותנטית. זכרו שילדים מזהים את התחושות של ההורים, לעיתים אף יותר מהתוכן של המילים.

הכנה מראש

לקראת יום הזיכרון רצוי להכין את הילד מראש לקראת ההולך לבוא, למשל הצפירות (מתי יהיו, לכמה זמן, איך זה נשמע ומה עושים בהן), הטקסים, לבישת החולצות הלבנות, כמו גם המעבר החד ליום העצמאות והשמחה שבו.

במשפחות בהן האובדן הוא קרוב

חשוב לזכור ששיתוף הילד, ומניעת חוויה של "איסור" לעיסוק באובדן, משמעותיות מאוד לילדים. אם אתם חוששים מהצפה רגשית שלכם ביום הזה, או בזמן השיחה עם הילד, הכינו את הילד לכך מראש ושתפו ברגשותיכם. אפשר לקיים את השיחה עם מבוגר נוסף שאתם וילדכם סומכים עליו. מבלי להרחיב על נסיבות המוות, ספרו על היקר לכם בעזרת תמונות, סיפורים וזיכרונות נעימים שהיו אתו.

 לבסוף יש לזכור ששיח על מוות ואובדן הוא קשה ומורכב לכולנו. פעמים רבות השיח לא יהיה בדיוק כמו שקיוויתם וסביר להניח שהוא לא יהיה שלם. הדיון בנושאים אלו אינו חד פעמי, אלא דיאלוג מתמשך לאורך החיים, המורכב משיחות רבות בשלבים שונים של התפתחות הילד ובנסיבות חיים משתנות. כך שתיווצרנה עוד הזדמנויות לברר, להבהיר, לתקן ולעבד יחד את הנושא. בימים כאלה עלינו לגלות גם פתיחות, סבלנות וסלחנות כלפי עצמנו כהורים ולזכור שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו גם בימים מורכבים אלו.

ד"ר נורית אל-בר, פסיכיאטרית ילדים ונוער ומנהלת תחום ברה"נ ילדים ונוער במכבי שירותי בריאות