נראה שמראות ההרס שאנו נחשפים אליהם חדשות-לבקרים ביממות האחרונות, שנגרמים בשל פגיעות מטחי הטילים האיראניים במרכזי אוכלוסייה, מצריכים מאיתנו להכין את עצמנו ואת בני ביתנו לתרחישים הגרועים ביותר; בזמן שהרשתות החברתיות מוצפות בפוסטים של אנשים שביתם נפגע באופן כזה או אחר ובהמלצות שסייעו להם לעבור את השעות הראשונות של האסון, יצאנו לבדוק מהם הדברים ההכרחיים ביותר לשאת עמנו למרחבים המוגנים, על מנת שאלה יסייעו לנו ולכוחות הביטחון גם יחד בעת אירוע שמצריך, חלילה, חילוץ.
"אני חושבת שעוד לפני רשימת הדברים שצריך לקחת איתנו למרחבים המוגנים, עצת הזהב היא דווקא לוודא שיש ביכולתכם לצרף מספרי טלפון חדשים לקבוצת הווטסאפ של הבניין", פותחת קא"ב (במיל') טל לוי דיאמנשטיין, קצינת התנהגות אוכלוסייה ביחידת החילוץ הארצית. בעצמי, אני מופתע מהרישא של דבריה, אבל טל מבקשת להסביר: "המטרה של יחידת המילואים שלנו היא למפות את אתרי ההרס דקה אחרי שהוא נוצר, במטרה לאתר לכודים במהירות האפשרית. אנחנו בונים, למעשה, את תמונת המצב למפקד שבשטח, על מנת שיקבל החלטה איך לחלץ ואת מי".
כחלק מהמטרה הזו, כוחות החילוץ שמגיעים לאתרי ההרס שניזוקו בזה הרגע על ידי מאות קילוגרמים של חומר נפץ מנסים ליצור קשר עם כל מי שניתן בתוך הבניין. "אנחנו פוגשים המוני אזרחים, רובם המומים, ולמרות זאת אחד הדברים הראשונים שאנחנו מבקשים מהם הוא שיכניסו אותנו לקבוצת הווטסאפ המשותפת של הבניין", היא מציינת. "זה מאפשר לנו לבנות, בזמן אמת, נתיב בתוך הבניין בו הנעדרים מאותתים לנו היכן הם נמצאים, ואנחנו יודעים לשלוח לשם כוחות בהתאם. באופן כללי, לא פעם אנחנו פוגשים דיירים שחולצו שאין להם יכולת טכנית לצרף חברים חדשים לקבוצות, וזה גוזל לנו זמן יקר כי הם נאלצים להתקשר לשכן, שמסמס לשכנה, שתצרף אותנו".
"עצת הזהב" כפי שקוראת לה טל אכן נשמעת כאחת שמוכיחה את עצמה, אבל אני מבקש להבין מה קורה במצבים בהם אין מענה במכשירים הסלולריים של אלה שנותרו בתוך המבנה החרב.
"תראה, גם אם אין תגובות בקבוצה אנחנו מתקשרים לאנשים שיכווינו אותנו, עד שמוצאים את הנעדר פיזית, בשטח", היא משיבה. "אנחנו מגיעים ומתחילים ליצור רישומת של כל האנשים שמתגוררים בבניין, ועוקבים באופן הזה. בקבוצות המשותפות הרבה יותר קל לנו לעקוב, אבל גם אם לא אני מבטיחה שאנחנו נגיע לכולם. היינו בכל הזירות ביממות האחרונות ואם שואלים אותי מה ניצח את הזמן, זה הטיפ הזה. אני מבטיחה שאנחנו יוצאים בסוף מכל הקבוצות", צוחקת.
מראות החילוץ של הימים האחרונים דורשים מאיתנו, האזרחים, להיות מוכנים להתפנות מהמבנה בכל רגע נתון. כחלק מהתפיסה הזו, אני מבקש מטל לפרט את רשימת הציוד שהכרחי שיהיה עימנו במרחבים המוגנים, כזה שישמש אותנו ואת הכוחות שיגיעו לזירה במצב בו נצטרך להתפנות מהמבנה בזמן אסון.
"חשוב להדגיש שיש הבדל בין הדברים שמהותי לקחת עבור יצירת תחושת ביטחון אישית ומשפחתית, לבין ציוד שהכרחי עבורנו, הכוחות בזירה – ועבור התושבים", היא מסבירה.
לארגן תיק נוח
"מבחינת הדברים המהותיים ביותר, חובה שיהיו נעליים סגורות במרחב המוגן. בזמן החילוץ הזירה מלאה בברזלים, זכוכיות ורסיסים אחרים וזה לא נעים, בלשון המעטה, לדרוך עליהם. גם תרופות מרשם, מעט כסף מזומן ומסמכים רפואיים הם דברים שכדאי שיהיו עליכם, לצד מסמכים שמסובך יחסית להמציא – כמו רישיונות נהיגה, תעודות זהות ודרכונים, שיעזרו לזהות אתכם". בכלליות, לוי-דיאמנשטיין ממליצה לארגן את הדברים הללו, הקטנים יחסית, בתיק נוח שמיועד למרחב המוגן, על מנת שלא להיסחב עם המוני חפצים בזמן אמת.
"נוסף על אלה, חשוב שיהיו מטענים ושמיכות קלות. בשעות הראשונות לפחות, המחולצים שוהים מחוץ לזירה; הרשויות ערוכות לכך, אבל אם יש אופציה – אני ממליצה לקחת גם את הדברים הללו. בשל העובדה שהשעות הראשונות הן מחוץ לבית, מהותי להביא מעט אוכל לתינוקות למי שיש, מספר חיתולים, עגלה וצעצוע שהילד מחובר אליו", מציינת טל, אמא לשלושה ילדים בעצמה. "עם זאת, חשוב להדגיש שבסופו של דבר מדובר בשעות עד ימים בודדים, לכן לא צריך לרוץ ולקנות את כל הסופר". בהמשך, היא לא שוכחת גם את החברים על ארבע: "למי שיש, חשוב להביא מנשאים לכלב או לחתול. למי שאין מנשא, כדאי להשיג ארגז שבעל החיים יכול לשהות בו, ולנסות להרגיל אותו להיכנס לשם. זאת, בצירוף של מעט אוכל עבורו".
לצד רשימת הציוד הזו, בפיקוד העורף מדגישים כי יצירת תחושת ביטחון בקרב השוהים במרחב המוגן חשובה לא פחות. "המוני אנשים מתחננים אלינו לעלות לרגע רק כדי לקחת את הטלפון הנייד, את השרשרת של סבתא או את המפתח לאוטו", מרחיבה טל. "אנשים מפחדים מביזה, אבל חשוב לי לומר כאן שזה נדיר מאוד. אבל, אם יש דברים סופר-מהותיים עבורך, מה אכפת לך שיהיו איתך במרחב המוגן? אם תהיה רגוע יותר, אז הרווחנו".
העצה האחרונה שאנחנו מקבלים היא דווקא ערכית יותר, חשובה לא פחות. "רוב המקרים שפגשנו בימים האחרונים הם כאלה של קשישים או דיירים שלא מבקרים אותם באופן תדיר, שאין להם יכולת או כוח להיכנס בכל פעם למרחבים המוגנים שיכולים להימצא במרחק-מה מהם. אנחנו מפצירים באנשים – היו עירניים יותר, בדקו מה קורה בסביבתכם. המדיניות החדשה מתריעה המון זמן מראש, מספיק כדי לזכור את האנשים שלא יכולים להגיע לבדם למרחבים המוגנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו