מכירים את זה שעשינו איזושהי טעות בעבר ואנחנו לא מפסיקים לחשוב על זה ולהתחרט ולהרגיש שהיינו צריכים לקבל החלטה אחרת? מחשבות כמו "למה פספסתי את ההזדמנות הזאת" יכולות לרוץ לנו בלופ ואנחנו לא מוצאים את הדרך החוצה.
אנחנו גם הרבה פעמים סוחבים את החרטה הזאת במשך שבועות, חודשים, אפילו שנים קדימה, ואז האנרגיה הזאת של החרטה והתחושה שהדברים היו צריכים להיות אחרת נשארת איתנו.
למה זה לא רעיון טוב?
כי בעצם כוח המשיכה ביקום מגיב אלינו עכשיו, בהווה. זה אומר שאם אני עכשיו, היום, חושבת ומרגישה חרטה, או שאני כועסת ומלקה את עצמי על משהו שעשיתי בעבר - אני שולחת אות או תדר על משהו שקרה בעבר.
אבל היקום לא מתייחס למה שקרה בעבר, הוא מגיב לאיך שאני מרגישה עכשיו.
כלומר, אם אני כרגע עסוקה בהלקאה עצמית על הטעות שעשיתי או ההחלטה השגויה שקיבלתי, אני למעשה "מבזבזת" את האנרגיה שלי על משהו שלא נמצא פה יותר, ובמקביל אני כן מייצרת עוד ועוד מהדבר שאני לא רוצה.
הסיפור האישי שלי
אני זוכרת הזדמנות שהגיעה אליי במקום עבודה, שאז חשבתי שהיא לא נכונה לי, וסרבתי. הרגשתי שהשכר לא מתאים, וגם התפקיד עצמו פחות הרגיש לי נכון.
לאחר כמה חודשים שחלפו - התחילה להתעורר בתוכי תחושה שכנראה עשיתי טעות. גם חיפוש עבודה אחרת לא היה קל כמו שציפיתי שיהיה, ובדיעבד הבנתי שהיו יכולות להיות לי שם הזדמנויות שכנראה לא יחזרו.
במשך תקופה לא קצרה ביליתי בתסכול ובתחושה שהצעה כזאת לא תחזור. ובאמת - במשך כל התקופה שהרגשתי ככה, הגיעו רק הצעות שלא רציתי. משרות עם שכר נמוך יותר, תפקידים פחות מתאימים, והתחושה שאכן עשיתי טעות רק התגברה.
נקודת המפנה
אחרי כמה שבועות כאלה, החלטתי לעצור ולשאול את עצמי - מה זה בעצם הדבר הזה שאני רוצה? על מה אני בעצם מתחרטת, מה היה שם שאני רוצה לשחזר, ואיזה משרה הייתי רוצה שתגיע אליי כדי להרגיש את ההקלה שאני מבקשת?
View this post on Instagram
לקחתי דף, כתבתי את הרשימה המבוקשת, והחלטתי לשחרר. לשחרר את החרטה, את התסכול, ובעיקר את השליטה. אני הרי לא באמת יודעת מה היה קורה אם הייתי מסכימה, ובעיקר לא יודעת איזה הצעות עוד בדרך אליי.
החלטתי שאני משנה גישה והתחלתי להתמקד בכל מה שכן נכון במציאות הנוכחת שלי - אם זה הבית שלי, המשפחה, החברות. עשיתי לי רשימה יומית של דברים שאני מודה עליהם, ועושים לי טוב שאני חושבת עליהם.
למה עשיתי את זה?
כי הבנתי שכשאני ממשיכה לספר לעצמי את הסיפור של "הטעות", ומשחזרת שוב ושוב מה היה יכול להיות, ו"איזה שטות עשיתי שסירבתי", ו"איפה יהיה לי עוד כזה.." (נשמע מוכר?), אז אני פשוט נשארת תקועה עם מחשבה שלא מקדמת, לא עושה לי טוב, והכי חשוב - לא עושה מקום למשהו חדש להגיע.
אני לא אשקר, זה לא היה קסם, אבל כן החלטתי להיות עקבית. לקום כל בוקר מחדש לתחושה של סקרנות במקום פחד, של אמונה במקום חרטה, ובעיקר של הסתכלות קדימה.
לאחר כמה שבועות אתם יכולים לנחש מה קרה - הגיעה הצעה חדשה. נכון, היא לא בדיוק כמו הקודמת, אבל היא כן מה שרציתי, ויש לה כמה יתרונות שאפילו לא חשבתי שאני רוצה.
מה בעצם אני רוצה להגיד פה?
כי בוא נודה באמת - כולנו עושים טעויות, וכנראה שעוד נעשה הרבה, ככה זה בחיים, לא?
צעד 1: למידה מהעבר
קודם כל הדבר הנכון לעשות בעיני - זה להתבונן על המקרה ולבדוק: מה היה הדבר אז שאני רוצה לעשות אחרת להבא?
- לא הצבתי גבול בסיטואציה מסוימת? אולי אני רוצה פעם הבאה להגיד אם משהו מתאים או לא מתאים לי
- הגיעה אליי הזדמנות ממש טובה ופחדתי להגיד "כן"? אני רוצה להבא לאזור יותר אומץ
- דיברתי לא יפה למישהו שאני אוהבת? אני רוצה להיות פחות אימפולסיבית להבא
לבדוק מה קרה אז שאני מתחרטת עליו - ובמקום להיגרר למחשבות טורדניות והלקאה עצמית, פשוט להחליט איך אני רוצה להגיב פעם הבאה.
צעד 2: הכנה לעתיד
עכשיו זה לא בטוח הולך להיות קל, וזה בסדר. לפעמים זה לא תמיד קל להשתנות, בטח אם מדובר בדפוס התנהגותי, וזה גם לא תמיד קל לדעת מה ההחלטה הנכונה ברגע של הבחירה.
אני באופן אישי אוהבת לכתוב - כי כשדברים כתובים הם מקבלים סוג של תוקף. אז אולי אני ארצה להכין לעצמי רשימת שאלות שיכולה לעזור לי להחליט - מה יש לי להפסיד לעומת מה יש לי להרוויח?
יכול להיות שאני אזכיר לעצמי למה כל כך התחרטתי על שעשיתי ולמה שווה לי פעם הבאה לפחות לנסות. או שפשוט לשתף חבר/ה ולשאול אותם מה דעתם בנושא. לפעמים החיזוק החיצוני הזה הוא כל מה שאנחנו צריכים כדי לקבל קצת שקט נפשי.
צעד 3: שחרור מלא
ואחרי שזיהינו את כל הדברים האלה - לשחרר. להזכיר לעצמנו שהעבר נגמר ואין לו כוח עלינו יותר, וכל פעם שהמחשבה חוזרת, לבקש ממנה בעדינות ללכת ושאין לכם צורך בה: "תודה על הלקח, אני מוכנה להמשיך הלאה".
והכי חשוב - לסמוך על היקום שהוא ישלח לנו הזדמנות נוספת.
היא אולי לא תגיע באותה צורה או בטיימינג שאנחנו בונים עליו, אבל אם נאפשר לדברים לקרות - זה יגיע.
ולסיום
אל תשכחו להזכיר לעצמכם, שגם אם דברים היו נעשים אחרת - אנחנו לעולם לא באמת נוכל לדעת איך זה היה. אולי אנחנו חושבים שהיינו מאושרים יותר, או שזאת הייתה ההחלטה הנכונה וטעינו - אבל אין לנו את הוודאות הזאת אף פעם.
אז לתת לעצמנו את ההקלה הזאת. מגיע לנו אותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
