ישנם רגעים בחיים שאני שואל את עצמי, ואני מאמין שרבים אחרים איתי - לשם מה ירדנו לעולם הזה? הרי הנשמה, בטרם בואה, זכתה לקבל את חיותה ואורה הרוחני במתנת חינם. מדוע אם כן, היינו צריכים לרדת לעולם של קשיים והתמודדויות?
בפשטות, התשובה, כפי שאני רואה אותה, טמונה במצוות התשובה כפי שבאה בפרשת נצבים. "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל', יא').
המצווה הזו, שהשם יתברך נתן לנו, היא מתנת חיים. באמצעות קיומה קשרים רבים נפרמים וקושיות נענות. היא מבקשת מאיתנו להתבונן בתכלית ולראות את השם יתברך איתנו בכל מצב בחיים. בקשיים, בירידות, בעליות. היא העיקרון הגדול של חיינו, להכניס את השם שותף לחיינו. לא ירדנו לעולם כעונש, אלא נשלחנו למסע יזום שתכליתו לזכות בקדושת האמת לצורך תיקון. ירדנו כדי לזכות באותו אור רוחני, לא כבמתנת חינם, אלא באמצעות קידוש החומר על ידי הרוח.
זהו הייעוד שלנו, לתקן את מה שמכונה בפי המקובלים "נהמא דכיסופא" - לחם של בושה. אותו מזון רוחני שקיבלנו בעולם העליון ללא מאמץ. ואז באמצעות הניסיונות, האתגרים, הוא חסר משמעות עד שאנחנו הופכים אותו לשלנו באמצעות עמל. הקשיים שאנו פוגשים בחיים הם לא מכשולים, אלא הכלים שבאמצעותם אנו בונים את עצמנו כפריטים ואותנו כעם, כאומה. אנחנו מתקנים את המידות ומוציאים את "צלם אלוקים" שבנו מן הכוח אל הפועל.
עוד נדבך עיקרי היא התשובה, שכן היא אינה רק עניין של האדם הפרטי. אלא תהליך שמתחולל בכל העולם כולו. שורש המילה ש.ו.ב מבטא את השאיפה של כל הבריאה לחזור למקורה, למקום שממנו נחצבה. כל פעולה של תיקון, כל קיום מצווה, לא רק מחזירה את האדם לשורשו, אלא גם משתתפת בהשבת כל העולם אל הכרה מחודשת במציאות ה'.
לכן, התשובה אינה באה לתקן רק חטא פרטי כזה או אחר. היא באה להשיב את התודעה האנושית כולה למציאות האלוקית, ולייצר כאן בעולם הזה עולם רוחני תואם לעולם העליון.
הייעוד האמיתי: לא חכמה, לא עושר, לא גבורה
"כֹּה אָמַר ד', אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" (ירמיהו ט', כב').
העולם שלנו מתהלל בחומר. מי הכי עשיר? מי הכי חזק? מי הכי חכם? הייעוד האמיתי שלנו, השאיפה הכלל-אנושית, הוא לתקן את העולם על ידי בירור והבנת מציאות ה'. זוהי מטרת קיומנו האנושי, התשובה העמוקה לשאלת ה"לשם מה?". בסופו של דבר, הכול מתנקז אל ההכרה הזו: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא', ט'). זוהי הגאולה הסופית. עולם שבו מציאות ה' תתברר לא רק בעומק הנשמה, אלא גם ברוחב החיים.
הכותב הוא ראש הישיבה הגבוהה "ראשון לציון" אורות הראיה ונשיא הגרעין התורני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו