יותר משנה ותשעה חודשים אחרי פרוץ המלחמה - לפי נתוני מכבי שירותי בריאות, נרשמה עלייה של יותר מ־300% במקרי אבחון של פוסט־טראומה בקרב ילדים ונוער עד גיל 18.
לפי הנתונים, בשנים 2016–2022 נרשמו בממוצע מדי שנה 126 אבחוני פוסט־טראומה. בשנת 2023 זינק הנתון ל־500 אבחנות, ובשנת 2024 הוא הגיע ל־526 אבחנות (ממוצע של 513).
מגמת העלייה נמשכת גם בשנה הנוכחית, שכן ברבעון הראשון לבדו של 2025 ניתנו כ־170 אבחנות.
הילדים המאובחנים מגיעים מכל הארץ. יש בהם ילדים מפונים מהעוטף וכאלה שלא, ילדים שביתם נפגע במלחמה מול איראן וכאלה שחשו בתקופה זו איום לחייהם גם ללא פגיעה, לצד ילדים שאחד מהוריהם במילואים לתקופה ממושכת.
"הזינוק החריג במספר הילדים והמתבגרים המאובחנים בפוסט־טראומה מדליק נורה אדומה - לא רק על הנתונים האלו, אלא על מה שעלול עוד לבוא", מזהיר סגן הפסיכיאטרית הראשית של מכבי שירותי בריאות, ד"ר יהודה תנורי־לימן.
חוויות של אובדן
"מדובר בילדים שעדיין מתמודדים עם חוויות קשות של אובדן, ניתוק מהבית, חרדות קיומיות ומתח מתמשך - חלקם חשופים לכך כבר קרוב לשנתיים ברציפות.
"ככל שהמצוקה לא מטופלת בזמן, כך הסיכון להשלכות ארוכות טווח - רגשיות, חברתיות ולימודיות - גדל משמעותית. אנחנו רואים את זה בשטח: יותר ילדים שמתקשים בתפקוד יומיומי".
מה לומר לילדים? בעיקר להקשיב - לא ללמד ולא לשפוט
• שימו לב לשינויים בהתנהגות: ירידה בתיאבון או בשינה, הסתגרות או ריחוק חברתי, התפרצויות כעס או רגישות יתר, ירידה בתפקוד בבית הספר או במסגרות אחרות.
• אל תבטלו את התחושות של הילד: משפטים כמו "זה יעבור" או "אל תחשוב על זה" עלולים להעצים תחושת בדידות. במקום זאת אמרו: "זה נשמע קשה. אני פה איתך".
• שמרו על שגרה, גם כשקשה. שגרה יומיומית מעניקה לילדים תחושת ביטחון ויציבות בתוך מציאות מטלטלת.
• הקשיבו באמת, בלי למהר לפתור או ללמד. פשוט להקשיב, בלי שיפוט.
• היו אתם מקור הרוגע שלהם. ילדים שואבים ביטחון מההורה. כשאתם משדרים יציבות - הם מרגישים בטוחים יותר, גם אם העולם סביב רועש.
• עודדו ביטוי רגשי בדרכים שונות: שיחה, ציור, מוזיקה, כתיבה, משחק - כל ילד מבטא אחרת את מה שקשה לו.
• פנו לעזרה מקצועית כשצריך. אין צורך לחכות למשבר - אם יש קושי מתמשך, פנייה להדרכת הורים או לאיש מקצוע יכולה למנוע החמרה.
• הימנעו מחשיפה מיותרת לחדשות. ילדים לא תמיד מבינים הכל, אבל קולטים פחד וחרדה מהאווירה. סננו את המידע והיו זמינים לשאלות שלהם.
• תנו תקווה: גם אם המציאות מורכבת, הדגישו מסרים של תקווה, ערבות הדדית ויכולת להתמודד.
• שמרו גם על עצמכם. ילדים מרגישים את ההורה. דאגו לרגעים של נשימה, שיחה, תמיכה לעצמכם - אלה לא מותרות, אלא אחריות הורית.
תנועת אימהות למען ישראל מסרה: "כתנועת אימהות, אנו עדות לחוסן העצום של הילדים והנוער שלנו, לצד כאב בלתי נסבל, שבא לידי ביטוי בעלייה של 300 אחוזים באבחון פוסט טראומה. זה לא סתם מספר, אלו הילדים שלנו. כאימהות, אנו דורשות פעולה מיידית מהמערכת, בין היתר: חיזוק תחושת המשמעות באמצעות מערכת החינוך, לצד הגדלת תקציבי בריאות הנפש לילדים, הכשרת מטפלים מיוחדים לטראומה, והקמת מרפאות ייעודיות לטיפול בילדים. אסור לנו להזניח את האתגרים שיצאה המלחמה לדור המדהים הזה, שיבנה את ישראל בעתיד הקרוב. חובתנו כחברה לתת לילדים האלה את הכלים להתמודד ולהחלים''.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו