"תודה על האור שהענקתם לנו": הפגישה המרגשת בין משפחתם של הלל ויגל יניב לבין מושתלי הקרניות שלהם

מפגש מרגש נערך היום (ראשון) בבית החולים בילינסון בפתח תקווה בין משפחת יניב, שאיבדה בפיגוע בחודש מרץ בשומרון את שני בניה הלל ויגל ז"ל, לבין מושתלי הקרניות שלהם. הלל ויגל, בני 19 ו-21 מהר ברכה, נרצחו בפיגוע ירי ליד חווארה ובצעד אצילי החליטה המשפחה לתרום את קרניות עיניהם. הקרניות הושתלו בארבעה מטופלים. שלושה מהם הגיעו למפגש.

ד"ר ערן רוטמן מנהל בית החולים. אמר למשפחה: "זה היה אירוע קשה שנתקלנו בו. לראות אתכם ברגע הזה, בגדלות הנפש, שתוך כדי הבשורה הקשה נעניתם לתרומת איברים של בנכם היקרים. זו גדלות נפש. אני רוצה להודות לכם".

תמי פינק, מתאמת ההשתלות, אמרה לבני המשפחה: "כשאתה יושב מול הורים לשני ילדים, לא אחד, ואתה מבקש להציל מאור עיניים, ואתם אומרים 'כל מה שצריך'. אין לי איך להסביר את הערכתי ואת הבעת התודה".

רון כרמלי, בן 66 מפתח תקווה, המושתל הראשון שנכנס למפגש. האב שלום חיבק אותו ואמר לו: "זו זכות גדולה". כרמלי: "הרבה שנים סבלתי מבעיות עיניים. בזכות ההשתלה מצבי היום טוב ואני רואה. זה היה שבוע שחור משחור של טרור ושנאת חינם. שכול כפול, יגל והלל. ואתם, משפחת יניב, אתם מגש הכסף שלי, כמו שאלתרמן כתב. הגבורה שלכם וההקרבה שלכם זה משהו שאני לא מבין. זה אצילי. תרמתם את ארבע הקרניות. זו גדלות נפש. משחור ורוע זה הפך לנתינת חינם. איפה יש מתן חינם בישראל אם לא אנשים כמוכם?"

המושתל השני שנכנס למפגש הוא יצחק בוסקילה, בן 42 מטירת הכרמל. אימו של יצחק, אנט, התחבק עם האם אסתר. אסתר אמרה: "כאמא אל אמא אני מבינה איך את מרגישה".
יצחק אמר: "הראיה שלי נפגעה והייתי צריך השתלת קרנית. אפילו לא יכולתי לראות לגמרי את הילדים שלי. אני מודה לכם על המעשה האצילי והגבורה שלכם".
האב שלום שאל: "איך היה לפני ואיך עכשיו?"
בוסקילה השיב: "לא יכולתי לזהות פנים. עכשיו אני מזהה. אנשים אומרים לי שלום ואני יכול לזהות אותם. עד עכשיו אשתי הייתה העיניים שלי אבל מעכשיו אני יכול לראות".

ציונה זלצברג בת 68 ממגדל העמק היא המושתלת השלישית שנכנסה למפגש. היא התחבקה עם האם אסתר ואמרה: "אני כל כך מתרגשת. חיכיתי למפגש הזה, איזו משפחה אצילי, משפחה מדהימה. אני אסירת תודה על האור שהענקתם לי. החלטתם לעשות מעשה אמיץ שרק יחידי סגולה יכולים לעשות. שתהיה נשמתם של הלל ויגל צרורה בצרור החיים".

האם אסתר אמרה למושתלים: "הסיפור שלנו הוא טראגי אבל אנחנו לא יחידי סגולה. יש הרבה דברים יפים בעם ישראל ולא תמיד מראים אותם בתקשורת. אנחנו לא בחרנו, אנחנו נבחרנו. הרבה שנים אנחנו חתומים על כרטיס אדי, גם הלל ויגל. חשבנו לקחת את האור של העיניים שלהם ולהמשיך אותו הלאה. להסתכל בצורה טובה על העולם. להסתכל בצורה טובה על עם ישראל. להאיר את העולם באור שלהם".

האב שלום סיכם: "זה אירוע שמח ומרגש. אנשים חזרו לראות. אדם שגישש באפלה חזר לראות. מאור העיניים של יגל והלל עדיין מאיר פה בעולם. אנחנו שמחים ונרגשים. תודה לכם על התודה שאתם מעניקים לנו".