מה קורה ב"שילה"? טעמנו את התפריט החדש והמפתיע

ההנחה הרווחת היא שאדם יוצר, מן הראוי שתהיה בו תשוקה לחידוש ולגיוון. שיהיה מלא בהשראה ובהתרוממות רוח. אך בין האידיאל או האידאה לבין החיים האמיתיים ישנו פער מסוים. לרוב נקרא לו "מציאות". אם ניקח את הנחת היסוד הנ"ל ונייחס אותה לשפים, אנשים יוצרים לכל הדעות, נגלה שלרוב הם ניחנים ביכולת המאפשרת שינוי. לרוב יהיה זה תלוי בעונתיות, במנות ספיישל ובאירועים מיוחדים.

כלומר, אפשר להסיק שגם שפים פועלים בתוך מסגרת מחייבת, וביכולתם, או נכון יותר, אף מצופה מהם, לשחק בתוך גבולות הגזרה, כשהם דוחקים את השוליים בכמה סנטימטרים לכאן ולכאן.

יש בכך היגיון. בסופו של דבר, מסעדה היא עסק כלכלי, ולהצלחתה שותפים גם הסועדים, ולהם יש ציפיות (שלא לומר דרישות).

שילה משנה פנים

את "שילה קפה" פתח השף שרון כהן לפני קרוב לשנתיים, מתוך שלל שיקולים, בהם כאלה עסקיים וכאלה יצירתיים. הדור הבא של שילה אהובתו מתאפיין בשיק אורבני ובזיקה לרחוב ולחספוס שלו, ומתוך כך גם בתפריט אוכל נינוח יותר, כזה שבא לזלול. אוכל טעים מאוד ובגובה העיניים בכל מובן, גם במחיר. וזה תפס.

הזכות ליהנות ממעטפת המותג "שילה" על כל המשתמע מכך, ולשלם מחירים הגיוניים עד נמוכים, היא להיט. שכן, איך אפשר לסרב להזדמנות שכזאת?! ובכן, אי אפשר היה.

אלא שעתה, ולמשך החודשים הקרובים, "שילה קפה" משנה את פניו, ללא הכנה מוקדמת ובקול תרועה. מחודש נובמבר, החל מהשעה 12:00, מקבל התפריט זווית חדה לכיוון שני מטבחים שונים, שעושים פה שעטנז ססגוני של סטריט פוד: המטבח הווייטנאמי והמטבח המקסיקני.

זוהי אכן פיאסטה אוריינטלית, וגם אם על פניו זה מעלה תהייה, "מה קשור?!", זה קשור. אני מצאתי בחוויה הנאה גדולה שדומה לשיטוט בשווקי אוכל בינלאומיים, כמו בורו מרקט הלונדוני, בילוי שבמהלכו טועמים גם וגם וגם. אלא שאצל שרון כהן שוטטתי בישיבה נעימה, מלווה בתפריט שפריצים מלבב, באירוח לבבי ובשירות טוב. מה טוב!

האומץ לערבל את הכול

באשר לרציונל שעומד מאחורי ההחלטה, אני לא באמת מחפשת אותו. אני מסתפקת בידיעה ששף דוגמת כהן בוחר לשנות, לגוון, לרענן ולאתגר. זה לא קל לשנות תפריט מן הקצה אל הקצה, זה מורכב ודורשני, אבל זה גם מכניס פרץ של אדרנלין וריגוש.

בעוד שאף אחד מלקוחותיו הקבועים לא היה מרים גבה לו התפריט של שילה קפה היה נשאר בדיוק אותו הדבר, והמחירים היו עולים מדי פעם בהתאם לרוח הזמן והתקופה, אני מוצאת אומץ בהחלטה לערבל את הכול ולהתחיל משהו חדש.

ממקסיקו לווייטנאם

מה אוכלים? טאקו דג מטוגן עם סלסת עגבניות, צ'ילי ירוק מותסס, בצל מוחמץ ואבוקדו, וגם טאקו נקניקייה תאילנדית עם מחית שומשום שחור, עלי חרדל, אננס ואיולי סריראצ'ה.

עוד בגזרת הטאקו: לחי עגל עם אבוקדו, סלסת פלפלים אדומים וסלסת כוסברה חריפה, וגרסה צמחונית של פטריות עם אבוקדו, איולי סריראצ'ה ואיולי כוסברה. כל מנות הטאקו מוצעות ב-39 שקלים. הטורטייה, אגב, עשויה מקמח תירס, והיא חמימה וטרייה ומוסיפה בדיוק את הטקסטורה הנחשקת במנות מסוג זה.

מהצד הווייטנאמי יוגשו נאמס פרגית, שתי יחידות ב-68 שקלים; אטריות אורז וייטנאמיות עם פרגית בג'וספר, עשבי תיבול ובוטנים, ב-79 שקלים; ומרק פו עם צלי בקר, אטריות אורז רחבות ועלים ארומטיים, ב-68 שקלים.

לצדם יוגש צ'ילי קון קרנה עם בקר, שעועית אדומה וטורטייה, ב-89 שקלים. ויש גם כופתאות, נאצ'וס עם גוואקמולי ופיקו דה גאיו, וקרפצ'יו דג עם סלסת עגבניות ירוקות ושמנת חמוצה מעושנת.

לקינוח מוגש צ'ורוס חם בארומת קינמון משכרת ובמתיקות מדויקת ומאוזנת.

בנוסף לשפריצים, התרענן תפריט הקוקטיילים עם טום קולינס ליצ'י, פלומה תמרהינדי ומקסיקן דארק אנד סטורמי. המחיר: 58 שקלים לקוקטייל.