יש מסעדות שנפתחות עם הרבה רעש, ויש כאלה שהופכות עם השנים לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני. במשך יותר משישה עשורים "מפגש הסטייק" מלווה את תל אביב, ובין השולחנות שלה אפשר למצוא לקוחות שמגיעים כבר שלושה דורות לצד שרים, חברי כנסת, אמנים, כדורגלנים ותיירים שמבקשים לטעום את אחד המקומות הוותיקים בעיר.
מאחורי המסעדה עומדים נורית ורמי פישרמן, בני זוג שמנהלים את העסק המשפחתי כבר עשרות שנים. נורית, שמנהלת את המסעדה המשפחתית יחד עם בעלה רמי כבר 45 שנה, נחשבת בעיני הלקוחות ל"אמא של המקום". היא מקבלת את פני הסועדים, מכירה רבים מהם בשמם, ורואה מקרוב כיצד ילדים שהגיעו למסעדה עם הוריהם חוזרים אליה היום עם ילדיהם שלהם.
מבחינתה, הסוד להצלחה מעולם לא היה טרנדים קולינריים, אלא התמדה, שירות אישי ושמירה על הטעמים שהפכו את "מפגש הסטייק" למוסד תל־אביבי.
"כולם אוכלים אצלנו: מחברי כנסת ועד כדורגלנים"
"מפגש הסטייק" הוא אחד המוסדות הקולינריים הוותיקים בארץ. איך הכול התחיל?
"הכל התחיל מסטקייה קטנה שבהתחלה מכרו בה רק סטייקים. עם הזמן והביקוש עברנו למכור גם שיפודים, והיום אנחנו כבר מוסד שמציע הכל מהכל, גריל ישראלי עשיר, סלטים איכותיים, מגוון עצום של סטייקים, ממולאים, תוספות חמות ומרקים. אנחנו כבר 65 שנה על המפה, ואני ורמי הצטרפנו לפני 45 שנים. לנהל עסק כזה ביחד כזוג זה כיף גדול, לכל אחד יש את התחום והפינה שלו".
מה לדעתך הסוד לכך שהמקום מצליח להישאר רלוונטי ואהוב במשך כל כך הרבה שנים?
"ההיסטוריה עושה את שלה. אין הרבה מסעדות כאלה בארץ. לכל אדם שנכנס לפה יש סיפור או חוויה מהמקום, לקוחות מספרים לי בהתרגשות איך הם באו לכאן בתור ילדים עם אבא שלהם, והיום הם מביאים את הילדים שלהם ונזכרים בדיוק באיזה שולחן הם ישבו אז.
מעבר לזה, האוכל שלנו פשוט טעים, ישראלי וטרי. היום העולם הולך לסושי וטרנדים, אבל בסוף אנשים תמיד ירצו חומוס טוב עם שיפוד. אנחנו מוסד תל אביבי שכולם מכירים, אפילו בחו"ל, לאן שרמי ואני לא נוסעים בעולם, תמיד ישראלים מזהים אותנו".
הטעם של הישראלים באוכל השתנה מאוד עם השנים. מה היה לכם חשוב לא לשנות למרות כל הטרנדים?
"אנשים זוכרים לטובה את החומוס שלנו, את הכבד הקצוץ, את סלט הכרוב והטורקי. החומוס הוא לגמרי כרטיס הביקור שלנו והוא נשאר בדיוק אותו דבר, כי זה אותו טבח ואפילו אותו המיקסר. הסלטים שלנו מיוצרים ללא שום חומרי שימור. אם לקוח נכנס בפעם הראשונה ואומר לי 'תפתיע אותי', אני מגישה לו קודם כל את החומוס. הוא לוקח ביס, אומר 'וואו', ואז אנחנו ממשיכים לאט לאט לשאר הסלטים והבשרים".
"הרכבת הקלה שיתקה אותנו, ואז הגיעה המלחמה"
לאורך השנים בטח היו גם לא מעט אתגרים, משברים וטלטלות.
"עברנו המון טלטלות, אבל הקשה ביותר הייתה עבודות הרכבת הקלה. הן תקעו ושיתקו אותנו במשך 8 וחצי שנים רצופות. זה היה משבר מטורף שפגע נקודתית בעיקר בנו, בקושי שרדנו אותו. ואז, בדיוק כשפתחו את הרכבת ונשמנו לרווחה פרצה המלחמה ופגעה בכל העסקים במדינה".
אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מורכבת במדינה. את לא מפחדת שהמלחמה והמצב יפגעו לכם בעסק? יש חשש ממשי, נגיד, שטיל יפגע פה פתאום?
"בתוך תוכנו אנחנו חווים את החשש מהמצב הזה כל יום, מפחדים וחלילה מתפללים ששום דבר רע לא יקרה. כשאתה מנהל מקום כזה, שכולו חלונות פתוחים לרחוב תל אביבי סואן, המחשבות האלה תמיד שם ברקע".
אם כבר מדברים על פחדים, למסעדה יש גם חלק בסיפורי הטרור של תל אביב.
"נכון, הפיגוע המפורסם במסעדת "סי פוד מרקט" בשנת 2002. המחבל בכלל הגיע עם מידע על מסיבה שהתקיימה לידנו, אבל הוא טעה במקום. את הכדור הראשון שלו הוא ירה לכיוון שלנו, אצלנו במסעדה, ורק אז הוא פנה לסי פוד מרקט. זה היה אירוע נורא, אבל מיד אחריו אנשים פשוט הציפו אותנו ובאו בהמוניהם כדי לתמוך ולחזק".
כשרות, סלבס והעתיד: "הדור הצעיר שואף להייטק"
אי אפשר לדבר על מפגש הסטייק בלי לדבר על המפורסמים שפוקדים את המקום באופן קבוע. מי הכי זכור לך?
"מי לא אכל אצלנו? זמרים, אמנים, אנשי תקשורת, חברי כנסת ומלא מלא כדורגלנים. כולם עברו בשולחנות האלה לאורך השנים".
בעבר המסעדה הייתה פתוחה בשבתות, והיום היא כשרה. איך הקהל קיבל את השינוי הזה?
"אנחנו כשרים כבר 15 שנה. השינוי הגיע כי בעלי, רמי, התחזק בדת, וגם רצינו לפתוח את השערים שלנו ולפנות לכל הקהלים ולכל קהלי היעד בישראל, היום כולם יכולים לאכול אצלנו בלב שקט".
שני הילדים שלכם עובדים איתכם בעסק היום. איפה תרצי לראות את "מפגש הסטייק" בעתיד?
"הילדים עובדים פה איתנו, כל אחד והתפקיד שלו, אבל לגבי העתיד? אין לי מושג. זה מה שהילדים יחליטו. רמי ואני כבר מבוגרים. מטבע הדברים הייתי מאוד רוצה שהעסק ימשיך לילדים ולנכדים שירצו לנהל אותו, אבל אני מציאותית ומבינה את המצב היום הדור הצעיר בטח שואף להייטק ולדברים אחרים, אז קשה לדעת מה יהיה".
אחרי 65 שנה, נדמה שב"מפגש הסטייק" מבינים היטב שלא כל דבר אפשר לתכנן. מלחמות, עבודות תשתית ומשברים באו והלכו, אבל מבחינת נורית פישרמן יש דבר אחד שלא השתנה: "כל עוד נהיה כאן, נמשיך לעשות את מה שאנחנו יודעים, לקבל אנשים עם חיוך, ולהגיש להם את האוכל שהם גדלו עליו."
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו