המסעדה הכי מדוברת בת"א יקרה בטירוף – אבל האם היא שווה את זה?

אי אפשר לפתוח את הרשתות החברתיות בתקופה האחרונה בלי להיתקל ב"קומראן" של שף מושיק רוט. המסעדה הזו הפכה לאחד המקומות המדוברים בעיר, בעיקר בגלל השילוב בין שואו גרנדיוזי לתפריט עם מחירים גבוהים מאוד ושנויים במחלוקת. הגענו לשם כדי להבין אם מאחורי הבאזז יש מסעדת שף אמיתית או בעיקר הפקה יקרה שמכוונת לוויראליות.

מהרגע שנכנסים למקום מבינים שמדובר במכונה משומנת היטב, שמרגישה יותר כמו מועדון יוקרתי בחו"ל מאשר מסעדת שף קלאסית. מארחת מתוקתקת שלוקחת אותנו דרך מנהרה המזכירה את ים המלח, ומהרגע הראשון האווירה רועשת ודומיננטית. מוזיקת פופ בעוצמה גבוהה, עיצוב המקום נקי ומדוייק עם אוויריה חמה, ובהמשך בנות בתחפושות על הבר ולולייניות שיורדות מהתקרה בתוך חישוקים לאורך הערב.

אפילו בשירים מסוימים המלצרים עולים על השולחנות ועושים אווירה סביב כל החלל. השירות מתפקד כמו הפקה מתוזמנת, מהירות גבוהה  בהוצאת מנות, תנועה קבועה של צוות וצ'ייסרים שזורמים לשולחן ללא הפסקה.  

התחושה הכללית היא שרוב הסועדים לא מגיעים בשביל אוכל, אלא בשביל חוויה, אלכוהול, שואו וסטורי לאינסטגרם. המקום בנוי על אסקפיזם נוצץ מאוד ברור, ובזה הוא יודע לעבוד היטב. אבל בדיוק בנקודה הזו עולה השאלה המרכזית, מה עם האוכל עצמו, והאם הוא מצדיק את רמת המחירים?

אילו מנות עבדו – ואילו פחות?

הראשונות והפתיחים

לחם עננים וצלחת חריפים (48 ש"ח + 38 ש"ח): לחם עננים פריך, אוורירי אך שומני ומאוד, שמוגש עם שמן זית ובלסמי איכותיים וטעימים. החריף בצד מצוין נותן קיק טוב אבל לא חריף מדי. פתיחה מושלמת לארוחה.

חציל קלוי על האש עם טחינה יוזו ותרד (98 ש"ח): החציל עשוי היטב, ובטחינה מרגישים מיד את היוזו שנותן ניחוח לימוני וקיק מעניין. השילוב של החציל יחד עם התרד, הטחינה והיוזו מפעיל את כל החושים, וניגוב שלו יחד עם לחם העננים מייצר ביס סופר מוצלח. עם זאת, כמות הטחינה הייתה לא מספקת יחסית לגודל החציל.

סביצ'ה יפואי (192 ש"ח): מנה קרה של דג אינטיאס וטונה, המוגשת עם קוביות אבטיח ומלפפון. המנה מאוד פרשית, והאבטיח הוא הפתעת המנה ומשתלב מעולה. הדבר היחיד שהיה חסר כדי להקפיץ אותה, הוא עוד קצת מלח לדגים.

מנות הביניים והספיישלים: המנות שפחות התחברתי אליהן

טורטליני ארטישוק ירושלמי (125 ש"ח): מנה שסבלה ממליחות יתר מודגשת. הטורטליני ממולא בארטישוק שנתן משום מה וייב חזק של בורקס תפוח אדמה. קרם התירס שמסביב דווקא היה טעים, ובסה"כ מדובר במנה עם פוטנציאל, אבל היא לגמרי לא שווה את המחיר שלה.

פרגית קופנגן מנת ספיישל - 197 ש"ח: המנה השנייה שהכי פחות התחברתי אליה. הפרגית עצמה הייתה עסיסית עם מעטפת קראנצ'ית אבל מלוחה. הקארי עצמו היה טעים עם חריפות עדינה שנתן איזה איזון קל בין המליחות של הפרגית לקארי האדום החריף. המנה עצמה מגיעה עם ירקות בצד, תפוח אדמה ובצל סגול אבל הרכבה של המנה לא עובדת.

השילוב של הירקות עם הבשר ורוטב הקארי פחות הולך יחד. בנפרד הכל טעים, אבל כמנה שלמה זה פשוט פחות מוצלח ולא מצדיק מחיר של קרוב ל-200 ש"ח.

קובה אווז מנת ספיישל - 158 ש"ח: בשר האווז היה שומני, עשיר, טעים ומתובל היטב. הציפוי מספק את הסחורה ופריך במידה הנכונה, ומה שהציל את המנה זה המטבל של איולי המוגש בצד פשוט מוצלח.

העיקרית והקינוח

השקדיה של מושיק (249 ש"ח): המנה המוצלחת של הערב. קבב דונר עם טחינה, עמבה וחציל. הבשר איכותי, עשוי כהלכה וללא הרבה שומן. מה שעושה את כל המנה ומאזן אותה זו העמבה, שנותנת מין מתקתקות מדהימה. יחד עם הטחינה, העגבניות הטריות והפטרוזיליה מדובר בביס נהדר.

בורלה טרופי: קינוח מרענן וקר עם פסיפלורה ואננס שמאזנים במתיקות וחמיצות. ביחס למסעדה כשרה אין שום תחושה שהוא פרווה בכלל וסוגר את הערב בצורה מתוקה וקלילה.

אז האם היא באמת שווה את המחיר?

"קומראן" היא מסעדת שף עם וייב של מסיבה, והיא עושה את זה בצורה הכי מקצועית שיש. האוכל ברובו טעים, אבל זה לגמרי מקום שלא באים אליו רק בשביל האוכל.

המחירים כאן אמנם בשמיים, אבל צריך לומר "קומראן" מעולם לא הבטיחה להיות מציאה, והיא בשום שלב לא מתנצלת על התמחור שלה. המקום מראש מגדיר את עצמו כחוויית פרימיום נוצצת, והקהל שמציף אותו מדי ערב יודע שהוא משלם "דמי כניסה" גבוהים להצגה הכי מבוקשת בעיר. החוויה שעוברים שם היא ממש לא של מסעדה רגילה ומי שרוצה ערב של אסקפיזם, אלכוהול ושואו מטורף, יקבל כאן תמורה מלאה.

הוא פחות מתאים לערב שגרתי או בשביל לקפוץ לנשנש, אבל בשביל חגיגה גדולה ועם חיסכון של כמה ימים או חודשים מראש, המקום הזה בהחלט שווה קפיצה.