המיגונית שהפכה לחלק מהמסעדה: "אם יחזרו האזעקות, אבשל משם”
אחרי שהוצבה מיגונית לצד מסעדת “אסתריקה” בקריית שמונה ואפשרה לה להמשיך לפעול, הגיע אליה אמן הגרפיטי אליסף מיארה והפך את המבנה לחלק צבעוני מהנוף • אסתר גרוסברג, בעלת המסעדה, מספרת כי המיגונית שהוצבה ליד המקום החזירה לה את הביטחון לפתוח מחדש
,עודכן
0השמעה
אחרי שהצטלמה בתמונה האייקונית שבה היא מחבקת את המיגונית שהוצבה לצדמסעדתה, היחידה שפתוחה ברציפות בקריית שמונה, הגיע השבוע אלאסתריקהאמן הגרפיטי אליסף מיארה, המוכר גם כ“אמן המיגוניות”, כדי לצייר על המיגונית ולהפוך אותה לחלק שלם מהמסעדה כל עוד המצב הביטחוני מצריך זאת.
המיגונית הוצבה לצד המסעדה בסיוע הארגון הפילנתרופי ג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב, JNF-USA, ואפשרה לבעלת המקום, אסתר גרוסברג, להמשיך לפתוח את העסק גם בתקופה שבה המציאות הביטחונית בצפון עדיין מכתיבה את השגרה.
“חיבקתי את המיגונית שהוצבה לידנו, כי הרגשתי שאני יכולה לחזור לעבוד ולהאכיל אנשים. היא נתנה לי ביטחון ונחת שאני יכולה לפתוח מחדש, ואם יחזרו האזעקות אני מביאה את הפלנצ'ה לתוך המיגונית ומתחילה לבשל משם”, סיכמה גרוסברג בהומור.
מסעדה, מאפייה ונקודת מפגש צפונית
אסתריקהפועלת באזור התעשייה הדרומי של קריית שמונה, ומשלבת מסעדה, מאפייה, מטבח מרוקאי וארגנטינאי, ברביקיו וקייטרינג. לפי פרטי העסק, המסעדה ממוקמת בלשם 37 ופועלת בימי חול בשעות היום.
עוד לפני המלחמה, המסעדה נודעה באזור כמקום שמציע כריכיםמלחמיםטריים, מנות חמות, סלטים ומאפים, עם שילוב בין שורשים מרוקאיים ודרום־אמריקאיים.
“המקלט הקר קיבל חיים”
“אחת הסיבות שאני צובע את המיגוניות היא שהמבנה חסר זהות ולא קשור לאזור, והציור מחבר את המבנה לאזור שבו הוא נמצא”, הסביר אליסף מיארה, “עם הציור, הזיכרון הצורב של המקלט הקר והמנוכר מקבל כעת חיים ומשמעות נוספת”.
כך הפכה המיגונית שלאסתריקהלא רק לאמצעי מיגון, אלא גם לחלק מהסיפור של המסעדה: מקום שמנסה להמשיך לבשל, לארח ולהחזיק שגרה בצפון, גם כשהשגרה עצמה עדיין שברירית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו