הפתעה מחוץ לתל אביב: "סורין" לא רק יפה – היא גם ממש טעימה

השם אולי קצת מטעה, אבל סורין (Surin), המסעדה התאילנדית החדשה שבסביון, היא בעצם לוקיישן נוסף, גדול ומלוטש יותר של תאי 148 התל אביבית, שנפתחה באמצע 2024. הבעלים הם אותם בעלים, השף הוא אותו שף והתפריט הוא כמעט אותו תפריט, רק מעט יותר רחב: פיוז'ן תאילנדי פוטוגוני שהותאם לחך המקומי, בהנחה שהחך המקומי שלכם מתמודד יפה עם חריפות בשלל רמות ודרגות.

המסעדה, הממוקמת במתחם G החדש (יחסית) שביישוב היוקרתי, קרויה על שם אחד מהמחוזות בתאילנד, אזור כפרי על גבול קמבודיה שמפורסם בעיקר בזכות הפילים שלו – סמל המחוז. למעשה, בנובמבר מתקיים בעיר הבירה של המחוז, שנקראת אף היא סורין, פסטיבל פילים שנחשב לאטרקציה תיירותית מבוקשת וכולל תחרות יופי (של פילים, כן?) ומשחקי כדורגל (או שמא כדור-חדק?). אל חשש, לא תמצאו פילים משוטטים במרכז המסחרי המטופח שמחוץ למסעדה. סביר להניח שגם תהיו עסוקים עם האוכל ולא יהיה לכם אכפת מה קורה בחוץ.

השניות הראשונות שלנו בסורין היו מפדחות משהו, שכן נכנסנו בטעות דרך דלת שהיה אמורה להיות נעולה, וסוג של צצנו פתאום מול שולחן של סועדים מופתעים. עד מהרה הפנו אותנו לעמדת המארחת, הדלת הסוררת ננעלה והובלנו לשולחן (הפעם שלנו). בדרך התפעלנו מהוייב השיקי, האלגנטי והאפלולי במקצת של סורין רחבת הידיים, שכוללת כ-150 מקומות ישיבה.

המקום אומנם מגיש פאד תאי, גיוזות ומנות קארי וסטיקי רייס, אבל זה לא נקודת עצירה לסטריט פוד על הדרך או לפני / אחרי הבילוי של הערב. זה ה-בילוי של הערב, מסעדה על מלא עם מנות מוקפדות ומושקעות שמצטלמות מעולה, מטבח פתוח ובר מרשים. את השולחנות מעטרות צלוחיות חלוקה חמודות עם הלוגו של המקום, ובקבוק המים מהברז שהוגש לנו על אוטומט גם כן היה מעוצב ושידר יוקרה. אולי כי אנחנו בסביון, אולי לא, חפיף.

לשוט בסירת כרוב

מכיוון שסורין עדיין בהרצה (שאמורה להסתיים בקרוב), יש להניח שהתפריט אינו סופי. לאחר התייעצות ומתוך רצון לגוון כמה שיותר, ירינו לכל הכיוונים בבחירת המנות שלנו. קלענו בול כמעט בכל אחת מהן.

הראשונה הראשונה, נאם טוק (78 שקלים), התגלתה כאחת מההיי-לייטס של הערב: צלחת ובה פיסות בשר בקר צרובות עם צ'ילי, שאטה, בצל סגול, כוסברה, מלפפון, כרוב, נענע ורוטב אורז קלוי, שמגיעה לצד סלסת קש ובתוכה אורז דביק. אף שהתאילנדים נוהגים לאכול סטיקי רייס בידיים ולהרים בעזרתו את האוכל, העדפנו להשתמש בצ'ופסטיקס ובמזלג כדי לא ללכלך את הידיים על ההתחלה. כך או כך, זו היתה מנה מעולה, אם כי סופר-ספייסית. השילוב של הבשר, הירקות, הרוטב והאורז היה חמצמץ, מעקצץ ומושלם, אך קחו בחשבון שזו מנה קרה, אולי קצת על גבול הסלט. בסוף מצאנו את עצמנו רבים על פיסת הבשר האחרונה – אין מחמאה גדולה יותר מזו.

מנת הפלא נאה (87 שקלים) – טרטר ספייסי טונה עם אורז קלוי, צ'ילי מיובש ומטוגן, כוסברה, למון גראס וקריספי פיש קראנץ' ברוטב ליים היה טובה למדי ונדיבה בהחלט, אם כי ביס של הטרטר לבדו היה "דגי" מאוד. זו כנראה הכוונה, אבל נהנינו מהמנה הרבה יותר אחרי שהעמסנו / ניגבנו טרטר על הקרקרים התאילנדיים הממכרים שהגיעו קומפלט והוסיפו למנה קראנץ' עצבני. עוד שניים כאלה לא היו מזיקים לניגוב כל הטרטר. 

הראשונה השלישית, מיאנג קם (77 שקלים ל-3 יחידות), הוא מתאבן תאילנדי מסורתי שמורכב מ"סירות" של עלי שאפו וכרוב, ובתוכן דג פריך או טופו, כוסברה, אטריות אורז, קשיו, קוקוס קלוי, צ'ילי וקריספי שאלוט עם רוטב סאטה (בוטנים) מצוין לטבילה או בזיקה. בגרסה האותנטית של המנה נהוג לרפד את הסירות לפי הטעם כמעין משימת DIY, אבל כלי השיט הכרוביים שלנו הגיעו מוכנים ומדוגמים מראש. חסכו לנו את ההתעסקות, אבל לא את ההנאה. עוד שיחוק.    

לפרק אומלט ממולא

עברנו לעיקריות, והאמת היא שהופתענו שקודם כל הומלץ לנו על הפאד תאי (86 שקלים, תוספת בקר), מנה הנחשבת לשגרתית, אפילו בנאלית, וקיימת בכל מקום נטול יומרות שמערבב דברים בווק. הובטח לנו שהפאד תאי של סורין שונה מהרגיל אז זרמנו. ואכן, הפאד תאי של סורין שונה מהרגיל. בהתחלה חשבנו שזו טעות, שכן הוגש לנו אומלט ממולא שממבט ראשון הזכיר לנו אומו-ראיזו – חביתה יפנית דקה ממולאת באורז. אבל איפה. ניקוב קליל במעטפת החלמונית הסגיר שלחביתה שלנו נדחסה כמות אדירה של נודלס ובקר ברוטב אננס ובוטנים, כשמסביב לצלחת המתינו תלוליות של נבטים, כוסברה, בוטנים וצ'ילי.

השיטה, כך הנחו אותנו, היא לקרוע את החביתה, לפרק אותה לגורמים, לערבב אותה עם הנודלס ולשלב עם התוספות לפי הטעם. היה אינטראקטיבי, חביב ומעודן (בטח לעומת מנות פאד תאי גנריות), אבל קשה לומר שהבחנו בטעם האננס ובסופו של דבר הייחוד כאן היה בצורת ההגשה.

תבשיל הגאנג קה טי (94 שקלים, תוספת עוף), הכיל דלעת תאילנדית, במבו שוט, כפיר ליים, צ'ילי, בזיליקום ברוטב קארי אדום, נאם פלה (רוטב דגים) וחלב קוקוס, שמוגש לצד אורז. המנה היתה מהבילה ומנחמת, והעובדה שגברת שבדרך כלל מסתייגת מקארי ומחריפות-יתר טעמה, אהבה וניכסה חצי קערה בעצמה מדברת בעד עצמה.

העיקרית האחרונה, פאד מט (94 שקלים, תוספת דג), היתה לדעת כותב שורות אלה הטובה ביותר מבין השלוש. על פני מדובר במנת ה"עוף עם קשיו" הנפוצה עם הגמבה והבצל – כשאת העוף החלפנו בחתיכות לברק בשרניות פריכות (בכלל, ברוב מנות הווק ניתן לבחור מתוך כמה חלבונים, והמחיר מתעדכן בהתאם). רוטב הצ'ילי הוסיף קיק חריפות רציני, ושילוב הדג עם הקשיו בהחלט שבר שגרה. פשוט וטעים. מהיום תגידו "דג עם קשיו", ותודו לנו אחר כך.

לקינוח חלקנו סטיקי רייס תות (48 שקלים), מנה אחרונה תאילנדית של אורז מאודה חמים, קרם חלב מרוכז, תות שדה, קוקוס קלוי וגלידה, משהו שמזכיר פודינג אורז עם התוספות שהזכרנו. התגובות לא היו בשמיים, אבל היא עדיין חוסלה כמעט כליל. את הקינוח השני, טפיוקה פירות, לא ניסינו, ואולי כדאי שסורין תשלב בתפריט האחרונות משהו שוקולדי או לפחות בננה רוטי מתבקש, כדי להגדיל את היצע המתוקים.

האם נשוב לסורין? תהיו בטוחים שכן. חלפה בסך הכל יממה מאז הביקור שלנו ואנחנו כבר מתגעגעים לנאם טוק ולפאד מט, ומי יודע, אולי בפעם הבאה ננסה איזה מרק. חיזוק בגזרת הקינוחים בהחלט לא יזיק, אבל אפשר להגיד בפה מלא סטיקי רייס שסצנת האוכל האסייתית באזור בקעת אונו השתדרגה. יש מצב לשנות את סמל המחוז לפיל?

סורין, השקמה 1, סביון.