"לעשות היום יין מכרם שעל הגבול זה לא ניתוק – זו ציונות מודרנית"

הגליל העליון משופע בכרמים וביקבים, ובמיוחד בולט פארק התעשיות דלתון שבו פועלים לא פחות משבעה יקבים. אבל כמו בכל אזור הצפון, כבר יותר משישה חודשים נאלצים העוסקים בענף להתרגל למציאות שבה הכל מתנהל בעירבון מוגבל. "הצפון נמצא בסיכון מתמיד, עשינו לא מזמן מילוי בקבוקים ותוך כדי זה גם רצנו לממ"ד", מספר היינן אבי פלדשטיין, שנמצא בעסקי היין כבר 30 שנה. "זה סוג של שגרה פה, אבל אנחנו כבר לא מתרגשים. מה שמשנה זה מה שקורה בכל הארץ. בקורונה היינו סגורים בבית אבל היה מצב רוח ושתינו, ולעומת זאת במלחמה מצב הרוח בקאנטים ולא שותים. זה לא פשוט, והסימנים מעידים שהתקופה הזו תשפיע על כולנו לשנים רבות. אבל אנשים כבר מרגישים שמוכרחים לחזור לנורמליות ולכן אני מאמין שהמצב ישתפר".

פלדשטיין (64) החל את דרכו כאיש שיווק ביקב סגל ועם השנים התמחה בייצור יין, הפך ליינן המותג "של סגל", ובעשור האחרון הוא שותף ביקב בוטיק הנושא את שמו ומשמש כיינן שלו. "מאז תחילת המלחמה, ולמרות שהוצאתי בינתיים לשוק כמה מהיינות היותר חשובים שלי - לא פרסמתי ולו פוסט אחד על יין", הוא אומר. "כתבתי את מה שהרגשתי, אבל ליבי לא נתן לי ללחוץ על כפתור ה-send. עם כזה אסון שפקד את עם ישראל - פשוט לא הייתי מסוגל. חטופים, הרוגים, זה נורא. ויחד עם זאת אני מרגיש חובה לחזור כבר כי הניתוק הזה שלך מעצמך מצטבר. מצד אחד אני, כמו רבים אחרים, מכיר קרובי חטופים באופן אישי, ומצד שני חייבים להפגין חוזק בעצם קיום החיים. אנחנו פה ואנחנו ממשיכים - לעשות היום יין מכרמים שנמצאים על הגבול זה לא ניתוק חלילה, אלא זה חלק מהסיבה שאנחנו פה. זו ציונות מודרנית".

לפני כשנתיים עבר מתקן היקב של "פלדשטיין" לדלתון, וגם אבי עבר להתגורר בסמוך, כשבכל סוף שבוע הוא חוזר לנשום את תל אביב. "גם לפי הגיל וגם לפי שנות הפעילות שלי אני נחשב לאחד מ'אבות המזון' של עולם היין", הוא צוחק.

הנוף הנשקף מהיקב שלו מרהיב - מהחרמון ודרום הגולן ועד לעמק החולה, הרי נפתלי, קבר רבי יוסי הגלילי ("שלא רק התגורר פה בגליל", אומר פלדשטיין, "אלא מי שחתום על הפסיקה ההלכתית 'אין מביאים ביכורים מעבר הירדן', כלומר הוא זה שאחראי על תיחום הגבול החקלאי של ארץ ישראל"), וכרמי הרוסאן של היקב. ודווקא על רקע הנוף עוצר הנשימה הזה אי אפשר שלא לתהות כיצד הושפע העסק שלו מהמלחמה, כשכל מקומות הבילוי באזור סגורים וכשהמבקרים אינם יכולים להגיע לאזור.

"מבחינת מכירות, אנחנו מופצים על ידי חברת טמפו, ונוסף על כך לשותפים שלי, שמתמחים ביבוא יין מבורגון, יש קשר ארוך ומצוין עם כל המסעדות, ולכן הפגיעה הייתה יחסית מינורית", הוא מסביר. "מבחינה תפעולית אנחנו נמצאים קרוב מאוד לגבול ובאזורים המטווחים, אבל הם לא הוכרזו כאזור לפינוי. מצד שני, חלק מהכרמים אינם נגישים ולכן הם עוד לא נזמרו. הכרם עוד מעט מתעורר מתרדמת החורף, אבל חיזבאללה לא הלך לישון...".

כאב שלא מאפשר לשמוח

עם תחילת המלחמה - כמו תחומים רבים אחרים במשק - סבל ענף היין בישראל מירידה דרמטית בביקוש ומצניחה במכירות, הן בשוק הקר והן בשוק החם. פסח, הידוע גם כחג היין (35%-30% ממכירות היין השנתיות מתבצעות סביבו), אמור לפצות את היצרנים והיבואנים ולו במעט על חצי השנה האחרונה. הנתונים המתפרסמים על ידי המועצה לגפן ויין אמורים לטעת תקווה שגם אחרי המשבר הנוכחי תבוא צמיחה: ב-2021 הייתה אמנם ירידה דרמטית בהיקף כמויות בציר ענבי היין בארץ בגלל בעיה אקלימית ונבצרו כאן כ-45 אלף טון ענבים, לעומת כ-57 אלף טון ב-2020. אולם ב-2022, אף שהייתה שנת שמיטה שבה בחרו לא מעט כורמים להשבית את כרמיהם ולא לבצור, עלתה הכמות הנבצרת והגיעה ליותר מ-50 אלף טון בסך הכל.

מוטי הרוש, מנכ"ל ושותף בקבוצת הייעוץ הכלכלי "פלקון קפיטל", מספר כי הנתונים מלמדים שהיקף ייצור היין השנתי בישראל עומד על כ-40 מיליון בקבוקים. הרוש מצביע גם על גידול דרמטי ביבוא יין לישראל - 12.8 מיליון ליטרים בשנת 2021, 20% מתוכם יינות מבעבעים ברמות מחיר שונות (וככל הנראה היבוא אף המשיך לגדול בשנים שלאחר מכן), מול 7.5 מיליון ליטרים בשנת 2017. הצריכה השנתית האישית עולה אף היא ומגיעה לכ-7.2 ליטרים לאדם בממוצע - עלייה מצטברת של כ-25% מאז 2019, לפני מגפת הקורונה.

במקביל, חל גם גידול ביצוא היין הישראלי, ונכון ל-2022 הוא הכפיל את עצמו בתוך עשור לסדר גודל של כ-66 מיליון דולרים, כ-63% ממנו לארה"ב. המסקנה של הרוש היא כי "למרות שבעולם יש מגמה כללית של ירידה בצריכת יין, או לכל הפחות קיפאון, בישראל רואים דווקא עלייה בצריכת יין בשנים האחרונות. נוסף על כך העולם נפתח לטעמי היין הישראלי ומכיר באיכויות הייחודיות שלו, והמשמעות היא שיש כאן חלון הזדמנויות ליקבים ישראליים לפעילות בינלאומית".

מי שזיהתה את המגמות הללו הייתה, בין היתר, רשת יוחננוף, שהסתערה על תחום היין ומציגה עליה של כ-7.5% במכירות במהלך 2023, לעומת השנה שקדמה לה. "באופן מסורתי, רוב מכירות היין שלנו ברשת הן ביינות הבסיס, במחירים של 70-60 שקלים", אומר רמי שתיוי, סמנכ"ל הסחר של יוחננוף. "עם זאת, אנחנו מבינים שעולם היין נפתח ולא מעט צרכנים מחפשים גם יינות פרימיום. לכן סימנו סניפים מובילים שבהם נציב מתחמי יינות איכות, ובאמצעות מסכים אינטראקטיביים הלקוחות יקבלו הסברים מעמיקים על היינות הנמכרים. בתקופת החגים ייתכן שאף נשלב עמדות טעימה בשיתוף היקבים.

"הרעיון הוא שיהיה מגוון ברמות איכות ומחיר שונות, כפי שאנחנו מציעים בקטגוריות אחרות, וככה הצרכן יוכל לרכוש אצלנו יין במקום להמשיך אחרי הקנייה לחנות מתמחה להשלמות. מצד שני, אנחנו רוצים להביא ערך ללקוחות גם ביינות הבסיס, ואפילו בתירוש הענבים, ותשומת הלב ניתנת לכך בעיקר לקראת החגים שבהם הצריכה עולה משמעותית".

מבחינת מגוון יש לכם על המדפים בסך הכל 7-6 משווקים, כשרובם המוחלט אלו היקבים המסחריים הגדולים.
"רק לאחרונה הכנסנו שני ספקים חדשים לרשת - 'יקבי ציון' הוותיקים ו'צור - עולם של יין' שמשווקים יינות מכל העולם (איטליה, צרפת, דרום אפריקה ועוד), ואנחנו פתוחים לקבל עוד ספקים בקטגוריה הזו. אבל היות שיש המון יצרנים ומותגים, אנחנו מעדיפים לעבוד עם ספק שיוכל לתת ערך ללקוחותינו, כלומר שיהיה לו מגוון מוצרים רחב. נכון שיש העדפה ברורה של הצרכנים ליינות ישראליים, אבל אנחנו מחפשים לגוון".

אילו מבצעי יין אתם צפויים להציג לקראת פסח?
"נתמקד במבצעי מחיר של זוגות ושלשות בקבוקים במחירי 'פיקס'. אנחנו מכוונים לקהל שעורך קניות מרוכזות ומחפש חוויית שירות אבל גם מחיר".

אנחנו נמצאים אחרי שתי תקופות קשות - הקורונה והמלחמה.
"יש הבדל משמעותי בין שני האירועים. בקורונה ראינו שאנשים התחילו לרכוש יותר יין וגם יותר יין יקר, וזה בא מתוך איזשהו רצון לפיצוי עצמי על המצב שבו כולנו היינו - חרדות קיומיות, בדידות, וכדומה. זה גם בא במקום פינוק במסעדות, שהיו סגורות, והצריכה עברה לתוך הבית. הקורונה לימדה את האנשים ליהנות ממזון איכותי בבית, ובעידן שאחרי הקורונה אנחנו רואים שבחלק מהקטגוריות זה נשאר - כמו בבשר, ביין וגם בשוקולד.

"המלחמה שנכפתה עלינו מאז תחילת השנה היא סיפור אחר לגמרי - לאנשים לא היה חשק לשתות, ליהנות. כולנו היינו בסטרס מטורף, בעצב ובכאב בלתי נתפסים שלא אפשרו לנו לשמוח - וזה מובן ולגיטימי מאוד. חווינו ירידה של כ-15% ברכישת יין ואלכוהול בתקופה הזו, אך בסופו של דבר סוף הרבעון האחרון של 2023 הראה תיקון ועלייה של 9.7% במכירות מול הרבעון המקביל, ואני מאוד מקווה שאכן המלחמה תסתיים במהרה ובהצלחה ונוכל לחזור לחיים נורמליים".

להרים במאבקי ההישרדות

בשנה האחרונה הסתמנה מגמה חדשה בענף, והיא בחירתם של חלק ניכר מהיקבים הבינוניים שלא למכור ברשתות השיווק הגדולות אלא להתמקד בחנויות הפרטיות וברשתות היין המתמחות. כך, לדוגמה, יקבי הרי גליל, שמייצרים כמיליון בקבוקים בשנה. המנכ"ל, שאולי בן ערב, מסביר: "אכן קיבלנו החלטה עקרונית שלא למכור ברשתות השיווק כיוון שאנחנו מצליחים למכור את כל התוצרת בשווקים אחרים - בשוק הקר וברשתות ובחנויות מתמחות. כ-85% מהתוצרת שלנו נמכרת בישראל והיתר מיועד ליצוא. בתחילת המלחמה חווינו אמנם ירידה במכירות בארץ, אבל אחרי זה בא תיקון. השוק אמנם לא קל, אבל אני יכול לומר שהוא מאיר לנו פנים. אוהבים את היינות שלנו".

בימים כתיקונם מתגורר בן ערב (43) ביישוב מעיין ברוך, אך מאז תחילת המלחמה גם הוא נמנה עם מאות אלפי המפונים. גם הגישה ליקב בעייתית מאז, בגלל הסיכון הביטחוני. "היקב נמצא ממש על הגבול, 700 מטר מחיזבאללה, והכרמים ממש על הגדר, ממשגב עם ועד יראון".

האם בגלל המצב צפוי מחסור ביין שלכם לקראת הפסח?
"אין שום מחסור, כי הבציר האחרון הסתיים עוד לפני תחילת המלחמה. לקראת פסח אנחנו דווקא צופים לגידול במכירות, גם באדומים - שהם היין הקלאסי ששותים בליל הסדר - אבל גם ביינות לבנים ורוזה שמאוד מתאימים לאביב ולקיץ שלאחריו".

אם אתם לא מוכרים ברשתות השיווק הגדולות וגם הגישה ליקב מוגבלת, איפה אפשר לפגוש את היקב?
"מרכז המבקרים שלנו סגור בגלל המצב, אבל אנחנו בונים עכשיו פלטפורמה שתנגיש אותנו ללקוחות. נוסף על כך, בתחילת אפריל קיימנו בתל אביב בפעם השלישית את פרויקט הקיימות שלנו, בשיתוף נספרסו. כחלק מתפיסת הבר-קיימא של היקב הבאנו חמש מסעדות מהצפון, שבימים אלה סגרו, כמונו, את שעריהן למבקרים, כדי שיתארחו אצל מסעדות תל-אביביות, וכן מסעדת פופ-אפ שפתחנו בחלל שבו פעלה מסעדת 'ברוט' המפורסמת. בכך אנחנו מנסים לעזור לעסקים מהאזור שלנו, שסובלים מאז תחילת המלחמה, ומרימים להם במאבקי ההישרדות שלהם".

יין עם זהות מקומית

לפני כחודש הצטרף ליקב יינן ראשי חדש, דוד בר-אילן המוערך, שהגיע מיקב טוליפ והחליף את היינן הוותיק מיכה ועדיה שביקש לפרוש. בחצי השנה האחרונה שהה בר-אילן בטיול ארוך, שהחל עוד לפני 7 באוקטובר, עם משפחתו בעולם, וממש לאחרונה חזר כדי להתחיל את התפקיד החדש, היישר לתוך המצב המתוח בצפון. לצידו של דוד ימשיך גם היינן האוסטרלי מייקל אייברי, שעבר ליקב לפני כמה שנים מיקב רמת הגולן.

ברכות על התפקיד. כבר יצא לך להסתובב בכרמים של היקב?
בר-אילן: "בגלל המצב הביטחוני הגעתי רק לחלק מהכרמים. חלקם יושבים ממש על הגבול ואין לנו גישה אליהם, גם לא לזמירה. כל יום אנחנו צריכים לבקש אישור מחודש מהצבא כדי להיכנס לחלק מהכרמים, וגם חלק מאלו שכן מאושרים נמצאים בסיכון גבוה. אנחנו נאלצים לעבוד באופן מצומצם - בטור ולא במקביל. הצלחנו לזמור את רוב הכרמים כשאנחנו מקווים שנצליח להגיע עד לשורה האחרונה. המשימה הרצינית היא במנרה ובמשגב עם".

בר-אילן מספר כי הוא עוקב בהערכה מרחוק אחרי יקב הרי גליל המון שנים, וקצת אחרי שעזב את טוליפ עם כוונה להתמקד בעשייה פרטית ארטיזנלית התפרסם שהם מחפשים יינן ראשי. "כיינן ביקבים גדולים אתה די מנותק לפעמים מקהל הלקוחות שלך - אתה מרוכז בעשייה התפעולית של היין ופחות נמצא בפרונט מול מסעדנים, מול חובבי יין, ורציתי להרגיש באופן בלתי אמצעי את הקהל שלי", הוא אומר. "אני שמח ונרגש לקראת התפקיד החדש. היקב כאן הוא הרבה יותר גדול, ולכן קודם כל ישנו האתגר הלוגיסטי. מעבר לכך, יש לי כאן הזדמנות לקחת את הטרואר המופלא של הגליל העליון וללמוד ולהעמיק בו, לפרק אותו לחלקות ולתתי-חלקות ולראות מה אפשר להכין מכל כרם וכרם.

"יקב הרי גליל הוא יקב עם אמירה של כמעט חצי יובל, ואני נכנס לנעליים גדולות של שני ייננים גדולים ונפלאים שהיו כאן לפניי. אני אצטרך תחילה ללמוד לשמור על הקיים, ובהמשך להביא גם את הסגנון האישי שלי. בשלב הראשון גזרתי על עצמי שתיקה ואני מסתובב ביקב ורק מבקש מהעובדים הקיימים לשמוע וללמוד. אני נכנס לתפקיד הזה בחרדת קודש".

יקב הרי גליל מתאפיין בטרואר גלילי, בשונה מיקב טוליפ, שם קלטת ענבים מכל מיני מקומות בארץ.
"זה נכון. בטוליפ התרוצצתי בכל הארץ בין כרמים, ואילו כעת כל הכרמים, יותר מ-1,200 דונמים, מרוכזים בתא שטח הרבה יותר מצומצם, אבל גם יש כאן סוגי קרקעות שונים - בזלת מול טרה רוסה וגיר, הבדלי גבהים, ועוד. בוא לא נשכח שהגליל העליון הוא אזור היין הגדול והטוב ביותר בארץ וההזדמנות שיש כאן היא אדירה".

הסגנון היינני שלך, כפי שהוא בא לידי ביטוי ביינות שיצרת בטוליפ ובמאיה, הרבה יותר מינימליסטי, רזה, ים-תיכוני, מהסגנון הקיים ביקב הרי גליל. אנחנו צפויים לראות בהרי גליל יינות בסגנון שונה ממה שהכרנו עד עתה?
"זה נכון בחלקו, כי בטוליפ עשיתי גם יינות סופר-פרימיום עם גוף מלא ואלכוהול גבוה, כשלצידם היו גם היינות של מאיה שהתאפיינו, כפי שציינת, בסגנון ים-תיכוני ורזה. גם בהרי גליל אפשר למצוא יינות מכמה סגנונות שונים – יראון, יראון-סירה וסדרת הכרם היחידני, מול היינות שבסדרות 'אלה' ו'אלון' שהם נגישים יותר. לטעמי יש מקום לכל מיני תפיסות עולם, ובהחלט אפשר לחיות גם עם יינות כאלה וגם עם כאלה. בסופו של יום, אני אגיע ואטעם בכרם מהענבים ואחליט על מועד הבציר, והסגנון של היין יושפע מהסגנון האישי שלי. יש אמנם יינות שלא אעז לגעת בהם ובסגנון שלהם כי הם כבר הפכו לאייקוניים בפני עצמם, אבל יש מרחב תמרון די רחב ביינות אחרים ושם אוכל להביא את האמירה שלי, כמו גם במוצרים חדשים".

כמו בר-אילן, גם פלדשטיין הביא את האמירה שלו כאשר עבר מיקבי סגל אל יקב הבוטיק שהוא שותף בו כיום. "אני מנסה לעשות יינות שונים ובאופן שונה", הוא מדגיש. "הרוזה שלי מיוצר מענבי גרנאש. זה רוזה גסטרונומי, מאופק ואלגנטי בסגנון דרום צרפת, ויש לו ביקוש הולך וגובר. בביקוש ליין לבן רואים עלייה כללית בשנים האחרונות, ואנחנו לקחנו את זה לכיוון של יינות לבנים בעלי יכולת התיישנות - יינות מורכבים עם ממד של זמן ולא רק יינות שמצטיינים בטעמים טריים. כמעט כל היינות הלבנים שלנו תוססים בחביות ומתיישנים שנה מלאה בעץ. הזנים שאני משתמש בהם הם רוסאן, סוביניון בלאן, סמיון, דבוקי – לא קלאסיים לחבית, כשמצד שני אין לנו שרדונה. הרעיון הוא לא שהיין 'יעוף' על החך של הצרכן אלא יין שמחכה שהצרכן יבוא אליו. אני קורא לזה 'יין מדיטטיבי', מאופק ושקט.

"גם היינות האדומים שלנו שונים ומתכתבים עם הסגנון הבורגוני, לא הבורדולזי. יש לנו אג'נדה מקומית, ואני שמח שכיום זה כבר הפך לנחלת יקבים רבים, אבל אנחנו כבר מההתחלה חרטנו על דגלנו את העניין של הזהות המקומית, גם בזנים וגם בסגנון הייננות. אמנם המדינה שלנו רחוקה מלהיחשב מקום מאופק, אבל היה נדמה לי שזה סגנון היין הנכון פה - התאמה של הזנים לאקלים. אני לא נמנע מקברנה, אבל אני עושה אותו ב'סגנון הבית' - כחלק מהניסיון שלי לאפק ולעדן את הקברנה אני משרה אותו על הקליפות זמן ממושך, אפילו 100 ימים, כדי 'לרסן את המפלצת'. בניגוד לעבר, כיום אני במקום שבו אני סבור שריכוז פרי כל כך גדול הוא מאמץ די וולגרי. פחות זה היותר החדש".

יין ישראלי – פסח התשפ"ד: ההמלצות שלנו

עולם אדום 2023

קברנה סוביניון צעיר, בסיסי ומהנה מאוד. באף פירות יער ורמזים לעשבי תיבול. בנוי נכון ומאוזן (מבצע חג - 3 ב-100 שקלים, להשיג באתר פאנקו).

סתיו לבן 2023, הרי גליל

בלנד גלילי ורענן מענבי ויונייה, מוסקט קנלי ומעט סוביניון בלאן, שיוצרים יין נפלא והרמוני, בעל ארומות אשכולית ואננס, עשבוניות ופריחה אביבית (55 שקלים).

קפיטל שער האריות לבן 2023, יקבי ציון

ממסך נהדר ולא שגרתי, שהותקן מענבי גרנאש, קולומבר וסוביניון בלאן. ניחוח מופלא של פומלית טרייה ואננס, חמצמץ ורענן בטעמיו עם סיומת ארוכה ומינרלית (60 שקלים, או 2 ב-100 שקלים במבצעי החג).

סוביניון בלאן אינספייר ארט 2023, יקב טפרברג

סוביניון מקסים מכרם שלמרגלות הר תבור. אף בניחוח פומלית, תפוח ירוק ואגס. בעל חומציות מופלאה וטעמים שממשיכים את הקו ההדרי. התווית בהשראת האמן הישראלי-בינלאומי dede (הפלסטרים). מקסים ובמחיר מצוין (65 שקלים).

גמלא בלנד אדום 2021, יקב רמת הגולן

בנוי מחמישה זני בורדו שהתבגרו כשנה בחביות אלון. ניחוחות מעודנים של פרי בשל, קקאו ורמזים לעשן. בלגימה הוא פירותי מאוד, לצד טבק ועשבי תיבול. ידידותי, מלא טעם ועסיסיות, מהוקצע ועשוי ביד אמן. "פטי ירדן" (80 שקלים).

ויניארדס שני 2021 יקבי כרמל

מסדרת הביניים של היקב. הותקן מ-70% קברנה סוביניון, 23% מלבק ומעט מרלו. באף ארומות שזיפים ואסנה לצד שמץ אקליפטוס. שימוש מושכל בעץ וגוף בנוי לתלפיות, והסיומת נעימה. מצוין גם במחיר (80 שקלים).

סוביניון בלאן 2023, עמק יזרעאל

מענבים שגדלו במרכז רמת הגולן. כמעט שקוף, כשבאף ארומות מפתות של אפרסק לבן ואשכולית אדומה עם עשבוניות מודגשת. מינרלי, חומצי וקריר. כיף של יין (85 שקלים).

שור סירה 2022, יקב שילה

יין אלגנטי שהתבגר 14 חודשים בחביות עץ צרפתיות ללא הליכי סינון. ארומה אינטנסיבית של דובדבנים שחורים, קינמון, קקאו וציפורן, וטעמי פרי טריים. מהודק ורב שכבות עם גוף בינוני וסיומת ארוכה. ממצטייני הטעימה! (89 שקלים)

רוזה 2202,יקב בת שלמה

רוזה יבש וחינני מענבי גרנאש, בעל גוון סלמון בהיר וניחוחות הדריים נהדרים לצד פריחה אביבית ותותי גינה. חומצי ורענן, אך מאוזן בפירותיות טרייה. כיף גדול! (99 שקלים)

סנה טרדישן, 2019, יקב בן חיים

בלנד גלילי מבוסס קברנה (70%, היתר מרלו פרנק ופטיט סירה), שהתבגר 20 חודשים בחביות. טעמי גרגירי יער כהים לצד שוקולד מריר ואדמתיות, עם ניחוח איטלקי. בשרני ומלטף את חלל הפה. מרשים ובמחיר משתלם (100 שקלים).

קברנה פרנק, פמילי קולקשן 2202, יקב דלתון

100% פרנק מכרם "אביתר" שהתבגר כשנה וחצי בחביות 300 ליטר. בעל צבע סגול חגיגי, ארומות טיפיקליות של פלפל ירוק ומנטה לצד דובדבני יער. פירותי בטירוף, בעל גוף מלא, טאנינים עדינים ורכים והסיומת מופלאה. היה שווה לחכות! (120 שקלים).

גילגמש 2020, יקב פלדשטיין 

ממסך מקורי העשוי שישה זנים משלושה אזורי אקלים שונים (גליל, יהודה ומורדות הכרמל) - קברנה סוביניון, גראנש, קריניאן, ארגמן וסירה ונגיעה של רוסאן. גוון סגול־שחור עמוק, ארומות שזיפים אדומים, פלפל שחור, מנטה וציפורן. טעמים כחולים־סגולים אפלוליים, גוף מורכב, חמיצות תומכת, ומבנה טאני לטווח ארוך. אחר ומאוד מסקרן. למתקדמים (120 שקלים).

פטיט סירה,גפנים בוגרות, כרם יחידני 2020, וינדמיל פרוג'קט,יקבי ירושלים

מכרם יחידני בן 54 שנה באזור בנימינה שהתבגר כ־51 חודשים בחביות אלון. גוון עמוק, ארומות קסיס עסיסיות לצד דובדבנים, פטל, עור וקפה. בעל גוף אלגנטי, הרמוני ונעים ללגימה, חומציות טובה ואלכוהול מתון. רק בתחילת חייו וצפוי להאריך ימים (130 שקלים).

קברנה רזרב 2019, יקב שאטו רמו

ענבי הקברנה ליין זה גדלו בצפון רמת הגולן ובמרום הגליל. הוא התיישן כ־02 חודשים בחביות צרפתיות, והתוצאה - יין אלגנטי, בעל אף מפתה, מלא פרי כהה, קקאו ורמזי מנטה. מאוזן, מופלא ומדויק. מליגת העל (145 שקלים).

סוביניון בלאן אטלייה 2021,יקב רקנאטי

הצלע הלבנה במשולש סדרת "כרם אודם" היוקרתית שהושקה לאחרונה. הענבים מכרם בגובה בן כ־1,000 מטר באופן ידני, והיין שהה כתשעה חודשים בחביות בורגון מאורכות, 20% מהן חדשות. שונה מכל סוביניון ישראלי אחר שטעמנו - באף אשכולית טרייה ושפע עשבוניות, אבל הגוף בינוני־מלא, טעמים ירקרקים משולבים במליחות קריספית וגבינת גרוייר. יקר, אבל סיכוי לא רע שזה הסוביניון בלאן הטוב בישראל (169 שקלים).

אומגה בלנד 2020, יקב כמיסה

ממסך עוצמתי מענבי קברנה (63%) מצפון רמת הגולן, ופטי־ורדו (63%) ושיראז (82%) מכרם אלקוש, שהתיישנו יחד כשנה ומחצה בחביות חדשות. ליין ניחוח יער חורפי עם רמזי טחב, דובדבן ושאר גרגירי יער שחורים, גוף עשיר מאוד, בעל רבדים ועומקים שמתגלים לאט בכוס. חתיכת יין! (180 שקלים)