בשבוע הבא יציין, מי שמציין, עשרים שנה לשידור פרק הבכורה של ״פילדלפיה זורחת״ - סדרה שהיא כמו יין, רק משתבחת עם הזמן.
הטלוויזיה השתנתה מקצה לקצה בתקופה הזו, וגם הנורמות החברתיות המקובלות התעדכנו ברובן מאז 2005, אבל ״פילדלפיה״ היא עדיין אותה ״פילדלפיה״. זורחת כל שנה מחדש עם אותו הומור קיצוני וחסר גבולות.
וזה מדהים, כי הדמויות המטופשות שמובילות את הסדרה - חמישה חברים שמנהלים פאב כושל - הן בוודאות היצורים האנושיים הכי נוראיים שתמצאו בטלוויזיה. הזויים, בטלנים, נרקיסיסטים, אגואיסטים, אינפנטילים, חסרי מודעות ונטולי טאקט.
בכל פרק הם מחריבים את מה שסביבם, מתעללים זה בזה, מתעמרים באחרים, והכל לצורך מימוש של איזה רעיון מופרך שעשוי להניב להם כסף והצלחה. הם יכולים לדרדר כומר להיות ג׳אנקי של קראק או לרכוש אמבולנס ולהתחזות לפרמדיקים - אבל תמיד להיכשל בגדול ולצאת מזה בלי השלכות.
אז איך סדרה מאוד לא מיינסטרימית על חבורה של דבילים שורדת עשרים שנה ושוברת את שיא גינס לסיטקום הכי ארוך על המסך? איך זה שדווקא העונה ה־17 של הקומדיה המוטרפת הזאת, שמשודרת בימים אלה ב־yes ובדיסני+, היא העונה הכי מצחיקה וטובה של ״פילדלפיה״ מאז היווסדה?
התשובה פשוטה: למרות הדביליות והסלפסטיק, ״פילדלפיה״ סדרה מאוד אינטליגנטית, שמפוצצת במשמעויות, במחוות תרבותיות ובאינספור הבחנות על החברה האנושית.
בפרק פתיחת העונה, למשל, החבורה ניהלה שיחה מוזרה על אסון התאומים. צ׳רלי העיד כי שמע ילדים מתבדחים ומשתפים בדיחות רשת וממים על האסון. ״רק ככה הם מכירים את זה״, רטן. די הוסיפה: ״בשבילם, 11 בספטמבר הוא רק מם״, ופרנק הקשיש השווה: ״זה כמו ׳פרל הארבור׳. כלומר, זה קרה, מעלימים עין - ועכשיו כולנו קונים מכוניות יפניות״. ״ועכשיו הערבים קונים מאיתנו את הגולף״, כעס מאק.
״מה קרה ל־Never Forget. אמרנו שלא נשכח. עשינו הסכם משותף לא לשכוח לעולם. אנחנו פשוט שוכחים את מה שקרה? ואפשר לקנות איזו מכונית שרוצים? מה לעזאזל? אמרנו שלא נשכח״, הם אמרו, והחלו למנות את שמות כל המחבלים שהשתתפו בפיגוע. ״מוחמד עטא, מרוואן א־שחי, הבחור ההוא. בן לאדן. מכבי האש שנפלו. נשכח את לוחמי האש?״, אמר דניס, ומכאן התגלגלה החבורה לוויכוח עקר על תיאוריות קונספירציה עד שנגמר להם הכוח.
וכל השיחה הכאילו משועשעת הזאת, שלא ממש היתה קשורה לעלילת הפרק, היא בעצם הבחנה כל כך מדויקת על בני האדם. גם בישראל אנחנו עסוקים כל הזמן בשימור הזיכרון. לעולם לא נשכח את השואה, ואת יציאת מצרים, ואת המן הרשע ואת גירוש ספרד ואת חורבן הבית ואת 7 באוקטובר. אבל החיים נמשכים, והטרגדיות של היום הן הבדיחות והממים של מחרתיים. דורות מתחלפים, זיכרונות נשכחים.
זו הגאונות. היכולת לקחת את הטמטום של הדמויות, את הקיצוניות, את הברבריות ואת הבוטות, ולהשחיל שם מסרים עמוקים על החברה האנושית. גם סדרות טלוויזיה נשכחות. הלוואי שלא ישכחו לעולם את ״פילדלפיה זורחת״.
פילדלפיה זורחת - העונה ה־17 | STING, yes ודיסני+
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו