יש יותר כבוד: יהורם גאון מאחד את עם ישראל בהופעה ובתערוכה מרגשת

1. לגמרי במקרה, בין סיוון לתמוז נכחתי בהופעה של הפנומן בהיכל התרבות בתל אביב ואז בתערוכה במגדל דוד בירושלים המסכמת שבעה עשורים של פעילותו. יהורם גאון. בתולדות התרבות ישנם יחידים החורגים משורת האמנים הידועים והופכים לסמל לאומי, מין מוקד של אנרגיה יצירתית המבטאת פן מיוחד ברוח האומה. יותר מהסרטים ומהטלוויזיה ושלל עשיותיו, השירים שביצע והקליט במהלך כשבעה עשורים של פעילותו המוזיקלית הפכו לפסקול של ישראל בשלבי התפתחותה השונים.

2. ישנם אמנים נוספים שאפשר לראות ביצירתם הפסקול של המדינה, אבל הייחוד של גאון הוא החיבור בין העולמות, שבשיח התקשורתי השטוח נראים צהובים ועוינים זה לזה: מסורת ומודרנה, קודש וחול, גלות וגאולה, ישראל של מעלה וישראל של מטה, דוכני הרוכלים של מחנה יהודה ובימות האופרה המפוארות ברחבי תבל. לא בכדי הזכרתי את המופע בתל אביב והתערוכה בירושלים, שתי ערים שגם הן חורגות מהגדרות אורבניות רגילות ומייצגות צדדים שונים לכאורה באישיות הלאומית המתגבשת שלנו.

3. כשהוא שר את שירי הלדינו עצמתי עיניים וראיתי אותו, צאצא למגורשי ספרד, יוצא בראש הגולים כמו דון יצחק אברבנאל, לאחר שמלכי ספרד לא אבו לבטל את גזירת הגירוש, ושירתו מרימה אותם מעפר ומבטיחה שהגירוש אינו סוף פסוק אלא התחלה חדשה, שתגיע לקיצה עם שיבת העם מאלף גלגולים למולדת העתיקה ולירושלים, כמו "נזיר, בן מלך וקבצן". ומייד לאחר מכן שר "לא תנצחו אותי", והקהל קם וכמו השביע את אלוהיו שכך יהיה ושלעולם לא ינצחו אותנו עוד. ובחצי הלילה כשהם קמו והיכו בקצה העולם, יהורם שר לא רק על מחלצי בני הערובה באנטבה, אלא גם עלינו החיים כיום, שחזינו בטייסינו ובלוחמים העלומים שהלמו במלכי פרס, ובתקווה שכך יקרה עם החטופים שעוד נותרו בעזה החרבה.

לא רק זמר אלא חזן, שליח ציבור האוסף אליו את חרדות הקהל ונוסך בו ביטחון ש"עוד יהיה טוב, ואין זו אגדה" ואמונה בנצח ישראל, בידיעה שאנחנו רק חוליה בשרשרת היסטורית ארוכה ומי שעבר את החורבנות הגדולים ושב הביתה יוכל לכל האתגרים.

אני חייב לציין לשבח את התזמורת הגדולה, זמרי הליווי והעיבודים, שהרימו את המופע לגבהים. לקראת סוף ההופעה עמדנו ושרנו ביחד את תפילתה של חנה סנש, "אלי, שלא ייגמר לעולם", ויצאנו לרחובה של עיר מאוששים יותר, ופנינו לא היו לנו עוד.

4. ואז נסעתי לירושלים, בואכה מגדל דוד, לתערוכה המושקעת. קחו לשם את הדור הצעיר וספרו לו בנחת על ישראל הניבטת שונה מתקופה לתקופה ומשתנה בסרטונים ובמסמכים, המקיפים את חייו של גאון מלידתו בירושלים המנדטורית ועד לימינו אלה. באמצעות המוצגים העשירים תוכלו לספר לילדים על עצמכם, היכן הייתם כשהוא שר על קזבלן או פתח את שידורי הטלוויזיה קצת אחרי מלחמת ששת הימים. קראו את המכתבים שכתב אביו, משה דוד גאון, שמחקרו ההיסטורי המונומנטלי על יהודי המזרח וחכמיהם משמש אותי גם כיום. בתוך הסרטים ניבטת ישראל של שנות ה־60, ה־70, ה־80 ועד היום, שיהורם משמש לה פה ודמות ומדובב נאמן של געגועיה. הלוואי שהמסע הזה בזמן ידחף ללכת ולהרחיב את הידיעות בהיסטוריה שלנו. בסופה של התערוכה אפשר גם להקליט שירים של גאון באולפן שבנו במיוחד לשם כך.

לא נשכח את מיקום התערוכה, במצודה החשמונאית הצמודה לחומה ולשער יפו. נצלו את הביקור בתערוכה כדי לבקר גם באולמות הקבועים כדי ללמוד על ההיסטוריה העשירה של ירושלים, ואל תחמיצו את הנוף האלמותי של עיר הנצח הניבט מראש המגדל. התערוכה במגדל דוד על יהורם גאון, רגע לפני תשעה באב, תורמת פרק נוסף בסיפור המסע הארוך של עמנו, שעיצבונו וששונו הם שתי וערב בבגד יומנו. אכן.