צחוק מהמלחמה: האם באמת אפשר וראוי להשתעשע בימים אלה?

פחות משלושה שבועות חלפו מאז השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, למרות שזה מרגיש נצח. מי זוכר בכלל שרגע לפני שפרצה התופת בדרום סגרנו את שבוע חול המועד המסורתי של סוכות, במסגרתו עולם התרבות חגג את עצמו בשלל פסטיבלים ברחבי הארץ בהשתתפות אמנים ואמניות רבים - אותם אמנים שלאחרונה אני משוחחת איתם לפני, אחרי ותוך כדי ההתייצבות שלהם בשטח מאז פרצה המלחמה ואשר התחיילו לצבא המורל של עמינו השבור.

את במות הפסטיבלים החליפו בתי המלון בהם שוכנים כעת מפוני העוטף שהפכו פליטים בארצם, את מערכות ההגברה המיר מיקרופון בשטחי הכינוס של החיילים בצפון ובדרום רגע לפני פעולה, ואת הלהקות וההרכבים החליפו זמר וגיטרה, שחקנית ומלווה, שעוברים בין הפצועים בבתי החולים, מנסים לשמח, לעודד, לגרום להם לחייך - פעולה שרק לפני שלושה שבועות כולנו כל כך הצטיינו בה.

אז כן, עולם התרבות כולו עלה על מדי ב', ואת "תרבות יום א'" החליפו בחמ"ל האזרחי. "אנחנו רק ליצני החצר. הלוחמים הם הגיבורים האמיתיים",אמר לי קובי אפללושהכניס זוג לחופה מאולתרת בצל המלחמה. "אנחנו כלום לעומת כל האחרים", הוסיףדב נבוןשסיים מפגש מרגש עם ילדי העוטף. "אתה הגיבור שלי", שר שלמה ארצי לעמרי, חייל פצוע אותו ביקר בבית החולים ושר לו את "מלך העולם" לצד מיטתו.

הם באמת מלכי העולם, הלוחמים והלוחמות שלנו. המשפחות שבשבת אחת שחורה התהפכו חייהן, שיקיריהן נרצחו, נחטפו, נעדרו. כל כך הרבה קורבנות. כל כך הרבה גיבורים. בתוך סיפורי הגבורה האלה, שעוד ידוברו ויסופרו ,אנדרטה של מילים שתתעד לנצח את פוגרום אוקטובר 2023, גם לאמנים ולאמניות שלנו יש מקום של כבוד, של אחריות, של שיקום.

"זה החיוך הראשון של הילד שלי מזה שלושה ימים", אמרה לי אמא של בן שש מפוחד שפונה מביתו, ורק במפגש עם כוכבי הנוער התורנים הרשה לעצמו לצחוק. היא מצידה לא הפסיקה לנגב את הדמעות.

"מותר לנו להצחיק עכשיו?", שאל אותיגורי אלפי, שיחד עם סטנדאפיסטים נוספים מנסים לעשות כמעט את הבלתי אפשרי. "אפשר בכלל לצחוק?", שאלו אמש על רקעשידורה של "ארץ נהדרת". אז כן, מותר וכדאי. כמובן שברגישות עצומה ובהבנה שהעיניים הנוצצות מצחוק משחרר יכולות להתמלא דמעות בן רגע. שואה ותקומה. על המיתוס הזה גדלנו, ואיתו כנראה ננצח.

כש"ארץ נהדרת" סיימו עם שלמה ארצי בשירו המכונן "אנחנו לא צריכים", התערבבו אצלי הצחוק והדמע, ואותה הפוגה, בין שידורי החדשות הקשים, הבהירה שבשלב הזה, כשהחיוכים עדיין עצובים, יותר מזה אנחנו לא צריכים.