הגעתה של יובל רפאל לבאזל, שם תחל השבוע את החזרות הראשונות שלה לאירוויזיון 2025, לא עברה בשקט.
יובל רפאל בראיון למגזין העצמאות של "ישראל היום" // צילום: משה בן שמחון
רפאל, ששרדה את מתקפת הטרור במסיבת נובה ב-7 באוקטובר 2023, זוכה לעניין רב בתקשורת העולמית, והסיפור האישי המטלטל שלה תופס כותרות- עוד לפני שעלתה על הבמה. בשבוע שעבר סיפרה בראיון ל"ישראל היום" על התחושות וההתרגשות לקראת התחרות.
ב־New York Post ציינו כי רפאל "נושאת את סיפור ההישרדות שלה עד לבימת האירוויזיון". העיתון הדגיש את הסמליות בהופעתה והביא את דברי רפאל על הסיפור הבלתי נתפס שלה: "הייתי צריכה לדרוך על גופות כדי לצאת החוצה ולהילחץ".
גם Metro הבריטי עסק במסר שברפאל מביאה עמה. "המסר של יובל רפאל הוא מסר של תקווה והתחדשות". נכתב, תוך ציון המחלוקות סביב השתתפות ישראל בתחרות.
בכתבה שפורסמה ב־RTL הבלגי נכתב כי "המוזיקה מרפאת את הנשמה" - משפט שאמרה רפאל בעצמה. בעיתון ציינו גם את השימוש שלה בשלוש שפות – עברית, אנגלית וצרפתית – כסמל למסרים אוניברסליים של חיבור.
הכותרת ב־Daily Mail הבריטי הייתה אולי הדרמטית מכולן. העיתון תיאר כיצד רפאל שיחקה את עצמה כמתה במשך שעות כדי לשרוד, והגדיר את השתתפותה באירוויזיון כ"עדות חיה בלתי ניתנת לשבירה".
בעוד ימים ספורים תעלה רפאל לראשונה על במת האירוויזיון בבאזל, אך נדמה שכבר כרגע, סיפורה האישי הפך לחלק בלתי נפרד מהתחרות השנה.
"סיוט שלא ברא השטן"
בראיון שבוע שעבר למגזין העצמאות של "ישראל היום" (צפו בראיון בתחילת הכתבה), סיפרה רפאל על רגעי האימה ב-7 באוקטובר. "הייתי בטלפון עם אבא שלי, שאמר לי לשכב ולהעמיד פנים שאני מתה. המחבלים נכנסו ויצאו בערך עשר פעמים, בזמן שהסתתרתי מתחת לגופות. היו שם יריות ורימונים, וזה היה סיוט שלא ברא השטן. אני היחידה בשורה שלי במיגונית ששרדה - כל השאר נרצחו".
הייתה עוד מישהי שנרצחה והגופה שלה היתה מוטלת על הרגל שלך
"הגופה שהיתה לי על הרגל היתה הטראומה הכי גדולה שלי מכל הסיטואציה. גם מבחינת הכאב הפיזי, וגם מבחינת חוסר האנושיות שלי, כי הסתתרתי באמצעותה. זה ליווה אותי הרבה זמן אחרי כן".
את יודעת מי היא?
"כן. לפני שבועיים נפגשתי עם אמא שלה, וזה היה אחד הדברים הכי חשובים שעשיתי בחיים שלי. כי סחבתי איתי מלא אשמה, והדבר האחרון שציפיתי לו זה לעשות עם האמא סגירת מעגל. חשבתי שאולי היא תשנא אותי, כי היה הרבה חוסר אנושיות במיגונית, והייתי צריכה לנסות להינצל - והשתמשתי בבת שלה. גם בלי להיות אמא אני יכולה להבין את הכאב שלה. אני מסתכלת על זה בעיניים שלה".
