קאן גרים בצביעות: כשארגון צדקני מעניק פרס מפעל חיים למטריד סדרתי

אתמול בערב (שלישי), כשהפלאשים הבהבו ומחיאות הכפיים הדהדו באולמות קאן, עלה קווין ספייסי לבמה לקבל פרס מפעל חיים על "השפעתו על הקולנוע והאמנויות". הרגע, שאמור היה להיות חגיגה של הישג אמנותי, הפך בערב אחד לשיעור באירוניה - כזה שמדגיש עד כמה רחוקה הדרך בין הערכים שאנו מטיפים להם לבין המעשים שאנו מבצעים בפועל.

הפרס הוענק על ידי Better World Fund, ארגון המגדיר את עצמו כארגון צדקה בינלאומי הפועל לקידום קיימות, שוויון, אמנות וחינוך. גוף שמצהיר בריש גלי על מחויבות להשפעה חיובית חברתית, תרבותית וסביבתית. ובכל זאת, בטוויסט שמזכיר תסריט הוליוודי, הוא בחר להעניק במה לאדם שמורשתו מחוץ למסך היא דוגמה מובהקת למה לא לעשות כדי להפוך את העולם לטוב יותר.

ה"חזרה לאור הזרקורים" של ספייסי מגיעה כשנתיים לאחר שזוכה בבריטניה מאשמות תקיפה מינית, תוצאה משפטית שבעיני רבים מחקה באחת את כל מה שקרה בשבע השנים האחרונות מאז החלו לצוץ האשמות על שורת תקיפות מיניות חמורות מצידו.

לבכירי הארגון לא משנה שלמעלה מ-30 גברים התלוננו מאז 2017 על התנהגות מינית בלתי הולמת או פוגענית. לא משנה שנטפליקס, האולפן שבנה את מורשתו המודרנית, זרקה אותו בבושת פנים מ"בית הקלפים", והתעשייה והקהל בחרו ברובם להוקיע אותו ולדחוק אותו הרחק לפינה.

קרן "Better World" ב"חוכמתה" הרבה בחרה להעניק לספייסי פרס על "השפעתו המתמשכת על תעשיית הקולנוע", כאילו כל מה שקרה מאז 2017 פשוט לא התרחש. האירוע, שתוזמן בנוחות במקביל לפסטיבל קאן אך לא כחלק רשמי ממנו, אפשר למארגנים ליהנות מההילה של הפסטיבל מבלי לספוג את הביקורת הרשמית. המסר ברור: בהוליווד כישרון הוא מטבע ואחריות היא עניין למיקוח.

אין ספק - ספייסי (65) הוא שחקן מוכשר, זוכה שני אוסקרים, שתרם רבות לקולנוע המודרני. אך מאחורי הקלעים נותרת דמות שמגלמת את הפרדוקס של ד"ר ג'קיל ומר הייד - מבריק באור הזרקורים, אך כפי שמעידות עשרות האשמות לאורך עשורים, מטריד ומסוכן בצללים. הוא אמנם זוכה בבתי המשפט בארה"ב ובבריטניה, אך בואו לא ניתמם לרגע - הזיכוי הושג בעיקר הודות לסוגיות טכניות, התיישנות וקושי מובנה בהוכחת מקרים כאלה, ולא מדובר בזיכוי מוסרי גורף של אדם שלא דבק בו רבב.

וכך נותרת שאלה מרה: מה המשמעות כשארגון שחזונו המוצהר הוא "עולם טוב יותר" בוחר להוקיר אדם שמעשיו, לכאורה, גרמו לכל כך הרבה סבל? האם היעדר הרשעה שהושג באמצעות תמרונים משפטיים וחלוף הזמן באמת פוטר דמות ציבורית מאחריות? האבסורד כמעט בלתי נתפס. הנה ארגון שמקדם צדק, שוויון ושינוי חיובי, אך מעניק במה עולמית לאדם שבמקום להכיר בכאב קורבנותיו, בוחר שוב ושוב להציג את עצמו כקורבן תמידי.

הנרטיב של ספייסי מאז ומתמיד הוא של מסכנות והאשמת אחרים: הוא, לדבריו, קורבן של "רשימות שחורות" ו"תרבות הביטול", "פרסונה נון גרטה" שנרדף על ידי התעשייה והתקשורת. לא בנאום התודה שלו בטקס ולא בהופעותיו האחרונות נשמע שמץ של חרטה, חשבון נפש או הכרה בסבל שתיארו עשרות מתלוננים. וכאמור, לא מדובר במעידה חד-פעמית או טעות רגעית.

תעשיית הבידור מתחבטת זה זמן רב בהפרדה בין אמנות לאמן. לכבד את ספייסי כעת פירושו להתעלם מקולם של המאשימים שרבים מהם טרם זכו לצדק. זה מעביר מסר שכישרון גובר על אחריות, שגאונותו של אדם יכולה להאפיל על חטאיו לכאורה. זו לא רק מעידה; זו בגידה בהתקדמות האיטית והקשה של התעשייה בהתמודדות עם התעללות.

ההאשמות נגד ספייסי נפרשות על פני עשורים ועשרות אנשים. להתייחס לכך כאל תקריות חולפות ולהעלים עין בשם "גאונות אמנותית" משדר מסר מסוכן - כאילו לגיטימי להתייחס לכישרון, יוצא דופן ככל שיהיה, ככרטיס יציאה מהכלא או כלי אוטומטי לזיכוך וזיכוי הענן השחור שמרחף מעל ראשו. כאילו ש"העולם הטוב יותר" שאנחנו שואפים אליו, עולם של שוויון, כבוד ואחריות, יכול להידחק הצידה כשמדובר בכוכב מספיק גדול.

ההחלטה להעניק לספייסי תואר רשמי של כבוד, הכרה והוקרה מעלה שאלה קשה: מה משמעות החגיגה של "מפעל חיים" כשהחיים האלה שנויים במחלוקת כה עמוקה?

ההחלטה של Better World איננה רק טעות בשיקול דעת, היא סתירה (וסטירה) מהותית למטרותיו. "עולם טוב יותר" לא נבנה על שכחה סלקטיבית או מחילה נוחה למי ששרד את מערכת המשפט בזכות טכניקות ולא צדק מהותי. הוא נבנה על אומץ להתמודד עם אמיתות קשות, להעמיד גם את הכוכבים הגדולים ביותר לדין ציבורי ולדרוש יותר ממי שמחזיקים בכוח והשפעה.

כשמחיאות הכפיים שוככות והכותרות מתחלפות, נותרת מציאות מטרידה: בקאן, ההצגה תמיד נמשכת, ולעיתים גם "עושי הטוב" הגדולים ביותר מוכנים לעצום עיניים. אם זה "עולם טוב יותר", אולי הגיע הזמן להגדיר מחדש את המושגים.