"יש השפעה מאוד חזקה לסרטים, השאלה מי ילך לראות אותם"

55 שנה חלפו מאז שהשחקנית לבנה פינקלשטיין פרצה לתודעה בסרטו של מנחם גולן "מרגו שלי". היא התחילה כתגלית בסרט ההוא ומאז לא עצרה לרגע.

פינקלשטיין גילמה מאות תפקידים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה בארץ ובניו יורק, וזכתה על משחקה בפרסים רבים בארץ ובעולם. בחודש שעבר זכתה בפרס מפעל חיים של איגוד אמני ישראל (אמ"י), שקיים טקס צנוע ברוח התקופה וסיפק כמה נקודות של אור בתקופה החשוכה הנוכחית. בסוף השבוע עלה לאקרנים הסרט "אמצע החיים" של דני רייספלד ויריב הורוביץ, המבוסס על הספר "אין שם לאהבה" מאת דודי גודר, שבו היא משחקת לצד חן אמסלם, צחי הלוי, שלום אסייג, מורן גרוס, יניב סוויסה, דודי גודר ואחרים. זהו סרט שמפגיש את העולם הדתי עם החילוני, שבו מובאים סיפוריהם של חוזרת בשאלה המשלמת את מחיר הפרידה מבנותיה ושל טייס שעולמו מתרסק בעקבות מחלתה הסופנית של אשתו, ומוצא אהבה חדשה במקום לא צפוי.

"בסרט, שצולם לפני שלוש שנים, יש לי תפקיד קטן של אישה חרדית, שגם יוצאת רעה קצת, ומנסה להפריד בין חן אמסלם לבנות שלה. אחרי שתמיד נותנים לי לשחק את הטובות, זו הפעם הראשונה ששיחקתי רעה, וזה היה כיף, למרות שזה תפקיד קטן", צוחקת פינקלשטיין. "בעצם, אומרים שאין תפקידים קטנים. היה נהדר עם הקאסט בצילומים, שחקנים מעולים, היה תענוג לעבוד עם שני הבמאים".

עד כמה העולם החרדי קרוב אלייך?

"בן זוגי בא מבית דתי, חמותי וחמי היו דתיים, שומרי שבת, כיפות סרוגות, וכיבדתי אותם והם אותי והכל התנהל בנחת. בסרט מדברים על יוצאים בשאלה וחוזרים בתשובה, ובעלי הוא אחד שיצא בשאלה דווקא. הוא מדען, וכשהוא התחיל עם לימודי המדע, הפיסיקה והכימיה, העולם שלו זז קצת, ואני מקבלת את כולם. מכבדת את כולם".

בתקופה שבה לא ממש מקבלים פה את האחר את מאמינה בכוח של סרט לשנות מציאות?

"כן. יש השפעה מאוד חזקה לסרטים, השאלה מי ילך לראות אותם. זה יהיה נהדר שאנשים מכל הצדדים ילכו ויבינו שצריך לתת דרך ארץ וכבוד לכל אחד - זה מה שאני מאמינה בו".

בגיל 76 פינקלשטיין היא אישה עסוקה. היא משתתפת בימים אלה בסדרה "בני מצווה" של החינוכית, ובקרוב תופיע בלא פחות משלושה סרטים. "הסרט 'חמדה' של שמי זרחין, שזה הסרט החמישי שאנחנו עושים יחד ואני מאוד גאה; 'חתולה שחורה' של גיא עמיר וחנן סביון; ועוד סרט של דובר קוסאשווילי, שם אני משחקת מישהי על סמים. יצאתי ממש לתרבות רעה (צוחקת)".

מאיפה הכוח והאנרגיה?

"זה נורא כיף, אני לא מרגישה שאני עובדת כשאני הולכת לעבודה. נפגשת עם שחקנים ושחקניות, עם במאים שעבדתי בעבר, אני מסתדרת עם כולם, המוטו שלי זה דרך ארץ. אם מציעים לי תפקיד ואני לא מתחברת אליו אני אומרת לא, אם זה לא מתאים אני לא לוקחת".

בימים האלה את מצליחה להיות אופטימית? 

"יש לי כל הזמן מועקה, כמו לכולם, ובכל פעם שיש לי עבודה זה באמת נותן לי כוח כי אני מתרכזת במה שאני עושה, במחשבות של הדמות שאני משחקת. זה נותן לי אוויר לנשימה".