הסיפור המוזר על בכירי הוליווד שקיבלו חרב סמוראית בדואר אקספרס

הארווי וויינשטיין, המפיק ההוליוודי הידוע לשמצה, פתח את החבילה המסתורית שנשלחה אליו מטוקיו. זו היתה חרב סמוראית. מדוע שאולפני האנימציה היפני ג'יבלי ישלחו לו קטאנה פיאודלית? התשובה לכך הוטבעה על להב הפלדה: "No Cuts". כלי הנשק שקיבל היה מתנה ואזהרה. תזכורת למורת רוחם של האנימטורים, לאחר שבחר לחתוך באופן גס את סרטם הקודם, "נאוסיקה - עמק הרוחות", בגרסתו המדובבת לאנגלית. המסר עבר באופן חד וברור: "הנסיכה מונונוקי" היא מחוץ לתחום עבורך. ואכן, מהסרט החדש לא נגרע ולו פריים מצויר אחד.

קו אישי ייחודי

הייאו מיאזאקי, בעליו של סטודיו ג'יבלי, הוא הקולנוען היפני החשוב ביותר של ימינו. את דרכו לפרסים יוקרתיים ולתהילת עולם הוא החל בסיפורי המאנגה, הקומיקס היפני. הרבה לפני ההצלחה העולמית, החיבור לענקית הבידור דיסני והפרמיירות המתוקשרות של סרטיו, הוא כתב ואייר סדרות קומיקס והתמקצע בדרכו לספר סיפור דרך רצף של תמונות.

הקומיקס כאמנות הוא יציר כלאיים בין ספרות לקולנוע, ובמאים רבים משתמשים באיורים כשלב חיוני ליצירת סרטיהם. כל משבצת בקומיקס היא בעצם "שוט קולנועי" קפוא, המתאר זווית, פרספקטיבה, תנועה, אווירה וקצב. סיפורי הקומיקס שמיאזאקי אייר לא היו רק איורי הכנה ליצירת הסרט המיועד, אלא אמנות עצמאית, שעלילותיה נמשכו גם שנים לאחר עליית הסרט לאקרנים.

סדרות המופת היו שלב בדרך שבה מיאזאקי גיבש את האתוס שביצירותיו: ילדים תמימים בעולם ציני, ואמונה בטוב לב האדם וביכולתו להתגבר על מכשולים בעזרת הדמיון. בהמשך הפסיק לאייר אינטרפרטציות לקלאסיקות ובחר ליצור סיפור מקורי

תהליך יצירת מאנגה הוא מודל ייחודי שפותח ביפן, ושונה מאוד מהתהליך המקובל בקומיקס המערבי. המאנגאקה, כלומר היוצר הראשי, כותב את הסיפור ומתווה את הדרך שבה הטקסט מונח על גבי עמוד הקומיקס. הוא מאייר את תמונות המפתח ואת הדמויות הראשיות, ואז עוזריו הרבים (לעיתים עד 20 איש) מציירים את הרקעים, הצללים, האפקטים ובלוני הדיבור. זו עבודה בקצב מאוד אינטנסיבי, המחויבת לדדליין נוקשה. בשל ריבוי המאיירים בצוות, מרוב סיפורי המאנגה נעדרים הקו האישי והחותמת הייחודית של הצייר.

בתעשיית הקומיקס היפני, שמגלגלת כמעט 15 מיליארד דולר בשנה, מיאזאקי נחשב חריג. הוא יצר את הקומיקסים שלו בגפו, וכך שמר על סגנונו האישי. כיוצר בעל זיקה למסורת ולדרכי העבר, הוא מאייר באופן שמרני, בציפורן ובמכחול, ללא עבודת מחשב, שהיתה מקצרת רבות את התהליך. מדהים לחשוב שעיסוקו התובעני כבמאי וכמנהל הסטודיו הותיר לו זמן לכתוב ולצייר בעצמו מאות עמודי קומיקס. הקצב שלו היה איטי מאוד, ולעיתים העבודה על פרק קומיקס אחד נמשכה חודשים ארוכים. מה אומרת הקלישאה? אין להאיץ באמנות.

בצל התעופה

מיאזאקי נולד למשפחה ממעמד גבוה. אביו ניהל את "מטוסי מיאזאקי", חברה לייצור חלקי מטוסים שסבו הקים. החברה בנתה עבור תאגיד מיצובישי ויפן הקיסרית חלקים למטוסי הזירו ששימשו את טייסי הקמיקאזה.

מיאזאקי, שגדל בצל עולם התעופה היפני של מלחמת העולם השנייה, השתמש בזיכרונות ילדותו בעיצוב יצירותיו. בסיפוריו, הדמויות נעזרות בכלי טיס פלאיים שמאפשרים להן לברוח, לחלום ולראות את העולם מפרספקטיבה חדשה, מה שמהווה ביטוי לשחרור נפשי ורוחני. אביו גרם לו להתעניין במכניקה ובתעופה, והטביע במיאזאקי תודעה הנדסית אסתטית הניכרת באיוריו, אך הוא לעולם לא סלח לאביו על כך ששירת את מכונת המלחמה.

ילדותו במפעל המטוסים המשפחתי המייצר כלי נשק הרסניים היתה החוויה המכוננת שקבעה את הקו הפציפיסטי של יצירתו. אמו החולה רותקה למיטתה ונלחמה באצילות בכאבה ובמגבלותיה. היא ביקרה את הלאומנות היפנית, וממנה הוא למד חמלה ומוסריות. אין זה פלא שנשים הן הדמויות הראשיות בסיפוריו, בעוד הגברים לרוב מייצגים הרס ואלימות.

העובדה שנשים צעירות וחזקות כגיבורות הן מוטיב חוזר ביצירותיו התבטאה גם כשהחל לצייר סרט אנימציה המבוסס על ספר הילדים "בילבי בת גרב". לשם כך הוא הכין סקיצות ונסע לשבדיה, אך אסטריד לינדגרן, יוצרת הסדרה, סירבה להעניק לו את הרישיון. הוא אייר סדרות אנימציה ל"היידי בת ההרים", "האסופית" ו"הלב" על פי ספרו של דה אמיצ'יס. הגרסה של מיאזאקי לסיפור תלאותיו של מרקו, הילד מגנואה בחיפוש אחר אמו, היתה סיפור הצלחה פנומנלי (גם בגרסתה המדובבת לעברית).

העבודה על סדרות המופת הללו היתה שלב נוסף בדרך שבה מיאזאקי גיבש את האתוס ביצירותיו: ילדים תמימים בעולם ציני, ואמונה בטוב ליבו של האדם וביכולתו להתגבר על המכשולים בעזרת הדמיון. לאחר מכן הוא הפסיק לאייר אינטרפרטציות לקלאסיקות ובחר ליצור סיפור מקורי.

האיזון הקדוש

הוא כתב וצייר את סדרת המאנגה "נאוסיקה - עמק הרוחות" במשך 12 שנים. כך היתה לו שליטה מלאה על התכנים, על בניית היקום של הדמויות, על קצב העריכה ועל האווירה.

הסיפור מתרחש בעולם פוסט־אפוקליפטי שנחרב במלחמה, ויערותיו רעילים ומאוכלסים בחרקי ענק. נאוסיקה, שחיה בהרמוניה עם הטבע, מבינה שהחרקים אינם אויבים ושהטבע מרפא את פצעי האנושות.

תפיסת עולמו של מיאזאקי מזוהה עם הבודהיזם ועם דת השינטו, שרואה את העולם כמרחב חי שבו אפילו העצים והאבנים מכילים רוח אלוהית. חטאו של האדם בסיפוריו הוא חוסר כבוד לטבע ולממד הרוחני של העולם. כשנוצר חוסר איזון בין האדם לטבע, הרוחות באות כדי לתקן את המעוות ולהעניש את הנבל.

ההשראה לדמות הגיבורה היא שילוב של הנסיכה נאוסיקה מתוך "האודיסיאה" של הומרוס והמיתוס היפני "הנסיכה שאהבה חרקים". גם פה הנשים חופשיות ויוצאות דופן, ומסרבות להיכנע לתכתיבי החברה.

ב"עמק הרוחות" של מיאזאקי הרומנטיקה נעדרת. הגיבורה לא מחכה לגבר שיציל אותה, ולא מציגה תשוקה מינית. היא מאופקת ומפגינה כבוד ואחריות, ובכך מגלמת את ערכי הבושידו, קוד הכבוד של הסמוראים. אצל מיאזאקי שומר המסורת אין ערים מודרניות ומנוכרות המוארות בשלטי ניאון, אלא כמיהה לעולם ירוק ומסורתי ולאמא אדמה.

הצלחתה של "נאוסיקה - עמק הרוחות" סיפקה למיאזאקי את האמונה, ובעיקר את האמצעים, להקים את סטודיו ג'יבלי. שם הוא המשיך ליצור סרטי אנימציה המבוססים בחלקם על קומיקסים שכתב וצייר.

מוסר העבודה של הקשיש בן ה־84 הוא בלתי נתפס. הדחף הבלתי נלאה לרגש את הקהל, ולהתנחם בתקווה שניתן לתקן את העולם, הוא המנוע שגורם לו לעבוד בפרך ולאייר אלפי דימויים עשירים בפרטים. אפשר להבין מדוע בסוף כל אגדה חדשה שיצר, הוא חשב לפרוש.

ב־1996 דיסני רכשה את זכויות ההפצה לסרטיו, לאחר שהתחייבה לא לערוך או לשנות את הסרטים. מיאזאקי יצא בהצהרה: "הם יכולים לשים את הלוגו שלהם, אבל לא לגעת בפריים אחד", אחרת דונלד דאק יקבל חרב סמוראית בדואר. סווינג־סווינג צ'ופ־צ'ופ.