בין רומן באחוזת פאר למשימות ריאליטי, הקומדיה הרומנטית הזו מרימה גבות

באי פרטי מול חופי רוד איילנד משפחת סטורם העשירה להדהים מתאספת לאחר מותו של בעל המשפחה העריץ, פרנקלין סטורם. אליס, הבת המנודה, חוזרת לאחר חמש שנות ניכור לקבלת הפנים הקרירה של משפחתה הבעייתית, רק כדי לגלות שהמנוח השאיר אחריו "משחק ירושה" - כל יורש חייב לבצע משימה בתוך שבוע כדי לזכות בחלקו בעיזבון המיליארדים. הסיטואציה מסתבכת עוד יותר כשמתגלה שג'ק, יד ימינו של האב המנוח ומי שאמור לפקח על ביצוע המשימות, הוא אותו זר מושך שאליס בילתה איתו לילה של תשוקה בדרכה לאי - בלי לדעת מי הוא.

הסופרת שרה מק'לין ידועה בזכות הרומנים הרומנטיים ההיסטוריים שלה, ובזכות הפודקאסט "Fated Mates" שמנתח את ספרי הז'אנר. ב"סערות קיץ" היא התנסתה לראשונה ברומנטיקה מודרנית, מה שהביא אותה לרשימת רבי־המכר של ה"ניו יורק טיימס". כאן מק'לין מוכיחה שהכישרון הספרותי שלה לא מוגבל לרומנטיקה היסטורית.

התיאורים של האי והאווירה הקייצית משכנעים, והיא מצליחה ליצור תחושה אמינה של מתח גובר במהלך השבוע הגורלי הזה. הפרוזה שלה זורמת, והיא מטפלת במיומנות בנושאים כבדים כמו אבל, חמדנות ותחרות בתוך המשפחה. היא הצליחה גם להפוך את דמותה של אליס, יורשת המיליונים, לכזו שאפשר לאהוב, בין השאר דרך סיפור הרקע שלה: הבחירה לעזוב את הפריבילגיות המשפחתיות ולבנות חיים משלה כאמנית ומורה.

הבעיה המרכזית של הרומן שהוא ניתן לחיזוי באופן מוחלט. עלילת הירושה מוכרת מדי: האב השולט שממשיך לתמרן את משפחתו גם מהקבר, המשימות המתוכננות להשפיל ולפגוע, המרוץ נגד הזמן לקבלת העושר. זה מתכון שראינו אינספור פעמים בתוצרים שונים של תרבות הפופ העכשווית, מ"היורשים" הטלוויזיונית ועד "שושלת הות'ורן" הספרותית, ומק'לין לא מביאה שום חידוש אמיתי לנוסחה. אפילו הסודות המשפחתיים שמתגלים במהלך השבוע לא מפתיעים במיוחד, וביניהם רומן סודי של אחת האחיות, החמדנות של בני המשפחה, יחסי הכוח הרעילים בין האחים, וכמובן "הסוד הגדול" המתגלה לקראת הסוף, שהיה אפשר לנחש ברגע שניתן הרמז הראשון לו.

הדינמיקה המשפחתית עצמה, אף שהיא מתוארת בצורה מיומנת, נשענת על סטריאוטיפים מוכרים. וגם כאן הכל נופל לאותן קוביות מוכרות - הבת הבכורה שתמיד עושה את הנכון, הבן המפונק שמחפש אישורים, הבת הצעירה שכולם אוהבים, ועוד ועוד. העלילה הרומנטית בין אליס לג'ק גם היא חסרה הפתעות. ג'ק הוא הגבר המושלם הקלאסי - גבוה, חתיך, מסתורי, מוכשר מקצועית ובעל זרועות מרשימות ומקועקעות (שמוזכרות לא מעט פעמים, אולי יותר מדי). מצד שני, הוא נטול אישיות, וזה בולט במיוחד לעומת בני המשפחה הצבעוניים והבעייתיים שסביבו. עם זאת, המיומנות של מק'לין באה לידי ביטוי, והרומן נכתב בצורה זורמת ומהנה מאוד לקריאה.

אבל כאן אנחנו מגיעים לעניין האמיתי: בימינו אנו, ובמצב של מיתון עולמי, הקוראת הממוצעת עלולה להרגיש שאולי קשה לה להזדהות עם דאגותיהם של המיליארדרים. ונכון, יש משהו מושך בחוויה המציצנית של קריאה על עושר אגדי, בספר שבמקרה הזה גם כולל תיאורים של אי פרטי ואחוזת פאר. אבל בזמנים האלה, של יוקר מחיה ואי־שוויון גובר, היה לי קשה למצוא בתוכי את האמפתיה לבעיותיה של משפחה שהחששות הכספיים הגדולים ביותר שלה הם איך לחלק את מיליארדי הדולרים שירוויחו - לאחר ביצוע משימות בסגנון "האח הגדול" במהלך שבוע של "סבל" באי שכולו גן עדן.

מק'לין יודעת לכתוב, והיא מצליחה ליצור אווירה קייצית ורומנטית מושכת ולשמור על הקצב. "סערות הקיץ" עונה על הקריטריונים של קריאת קיץ מוצלחת בחוף, כזו שאפשר לבלוע בלגימה בלי לחשוב יותר מדי. ועדיין, חסרים לו העומק והמקוריות שיכולים היו להפוך אותו למשמעותי יותר.