בין החורף והסתיו חל היפוך. על פי שמו, החורף הוא עונת איסוף הפרי, והוא מקביל לסתיו של היום. לעומתו "סתיו", לפי השפה האכדית, היא העונה של השקיית הגשמים, ושמה קשור כנראה לפועל שתה.
מכאן שסתיו הוא בעצם החורף שלנו, זמן הגשם. זאת גם על פי ההופעה היחידה של "סתיו" במקרא: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ". למרות זאת, במסורת היהודית נקבע שהחורף הוא עונת הגשמים, ואילו לסתיו ולאביב, עונות המעבר, מעמד מיוחד. בהם נקבעו ראשי השנה האלטרנטיביים (תשרי וניסן), ומתקיימים ימי חג ממושכים וחשובים.
הסתיו והחורף משמשים דימוי לתקופת הזקנה, גם בביטוי הנדיר "סתיו חייו". למרות זאת, כאשר אומר איוב "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִימֵי חָרְפִּי"
(כט, ד), הוא מתכוון דווקא לתקופה שבה היה צעיר. הסתיו הביא לנו את הפרח סתוונית, את מצב הרוח הסתווי ואת השיר הנפלא "רוח סתיו". כמה משוררים גזרו מ"סתיו" פועל חדש. אמיר גלבע כתב: "עלים נושרים, כי יִסְתָו". שלונסקי כתב: "כיער שהֻסְתָו". כלומר, היה עגום וקודר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו