והפכת את הצפון והדרום, על במותיך ישראל, למרכז

אחרי ששככו תופי המלחמה והמדינה מתפנה לשיקום, הגיעה שעת ההכרעה לגבי גורל המרחב הפריפריאלי. בריאיון מיוחד שיפורסם במוסף "נדל"ן היום" ב-18 בפברואר, אומר עו"ד שרגא בירן, יו"ר המכון לרפורמה מבנית, כי "אי אפשר עוד לנתק בין הזיכרון, ההנצחה והגבורה לבין חובת השעה: יצירת מרחבי חיים חדשים שיהיו מופת של התחדשות עירונית וכפרית , התיישבות של המאה ה-21 במימוש עקרונות העידן החדש.

"הטרגדיה של הפריפריה הצפונית והדרומית - דלות האוכלוסין, חולשת השירותים והפגיעות הביטחונית - מחייבת את המדינה ואת העם לפעול כדי שמה שהיה לא ישוב עוד. לא עוד תיקון של הקיים, אלא פתיחת שתי במות חדשות".

עידן העושר הבלתי מוחשי

כמי שמציג את משנת המכון לרפורמות, אומר בירן כי מירב הציבור מוכן לקבל ולתמוך בהפיכת הצפון והדרום למרכזי החדשנות של המדינה, לעידן של העושר החדש, הבלתי מוחשי, לדגם של עלייה דרמטית של תושביה ומתיישביה החדשים, לעולים בפועל ממש. מדובר מבחינתו בסולם יעקב החברתי ליצירת מסה קריטית של כמיליון תושבים בכל מרחב, בלו"ז קצר ככל האפשר, שתייצר את הביקושים הנדרשים לייצר מרכזים חדשים למימוש דרכי העידן החדש לדיור, לחינוך, לתעסוקה, לרפואה, לספורט ולתרבות.

בירן משוכנע כי המשנה של המכון בראשותו ברורה וסדורה, "ואם רק הייתה מתממשת הייתה הופכת את ישראל למדינת מופת לבנייה, דגם לחיקוי לשכניה אשר יכירו בכך שהמרחבים הם שטחים מרהיבים ש'אצבע אלוהים' השאירה לדור הזה, ומאפשרים התקדמות כלפי מעלה ב'סולם יעקב החברתי'. אז יובן כי נס קרה לנו".

"סולם יעקב החברתי", על פי המשנה של בירן, הוא יצירת מסלול ממשי לעלייה במעמד החברתי-כלכלי, באמצעות מרחב מתוכנן שמרכז דיור בהישג יד, חינוך, תעסוקה ושירותים ציבוריים ומאפשר לשכבות העממיות לעלות מעלה, בכל אחד מתחומי החיים.

הרפורמה עצמה מורכבת למעשה משני מהלכים משלימים. הראשון הוא "חבילת הזהב" - תוכנית לאומית בת חמישה שלבים לפתרון יסודי של משבר הדיור בישראל, הכוללת תכנון מפולח, שיווק קרקע מותאם לביקושים, החייאת חוק הלוואות לדיור לצורך דיור בהישג יד במכר, חיזוק הקבלנות המקומית והתחדשות עירונית הוגנת.

המהלך השני הוא יצירת שתי "במות" לאומיות חדשות לישראל, בצפון ובדרום - שיפעלו כמנועי צמיחה, יחברו עיר וכפר וייצרו מסה קריטית של אוכלוסייה, שירותים ותעסוקה.

מנוף למדינה כולה

מדובר בתפיסה מרחבית חדשה שבה עיר וכפר פועלים כמערכת אחת - מודל שבירן מכנה "כפיר": עיר מרכזית כמנוע ביקוש ותעסוקה, סביבה כפרים כעוגן קהילתי וירוק, וביניהם פרינג' מתוכנן שבו מרוכזים השירותים המשותפים. היעד: משיכת מסה קריטית של אוכלוסייה - כמיליון תושבים בכל מרחב - שתאפשר הקמה של מוקדי חיים אמיתיים, מרחב רציף שמסוגל "להחזיק" שירותים אזוריים ברמה גבוהה "בניגוד לפיזורם האומלל כפי שנעשה היום על פני כשלושה מיליון דונם".

בירן מסביר כי בלי מסה קריטית של ביקושים שמייצרת את האפשרות הכלכלית לפיתוח כל המוסדות הציבוריים והעסקיים בהיקפים שיש להם צידוק כלכלי, ההזנחה תימשך ולכן התוכנית ריאלית, זועקת למימוש: "מי שמעכב את השיקום בדרך של התחדשות עכשווית חוטא לעם ולמדינה ולאפשרות להפוך מרחבים חדשים למרכזים של הדור החדש, של העידן החדש, התעסוקה החדשה".

המהלך כולו משמש כמנוף - כלכלי, חברתי ואף גיאו-פוליטי - למדינת ישראל. ההתיישבות במרחבי הצפון והדרום, על בסיס "העושר הבלתי מוחשי", נועדה לייצר חברה חזקה ומלוכדת יותר המקדמת בניה מעלה.

בהקשר זה מזכיר בירן כי המכון פרסם כבר בתחילת המלחמה תוכנית להקמת כוח משימה בין לאומי שיפעל לצמצום העוני ברצועת עזה, מתוך תפיסה שהעוני מצמיח את הפונדמנטליזם והטרור.

על שמו של בירן רשומות גם רפורמות קודמות שמומשו בחקיקה והוצגו לממשלה בשנות המשבר הכלכלי והמחאה החברתית של 2009-2011 – עובדה שלדבריו מוכיחה כי רפורמות המכון מבוססות על משנה סדורה. בהמשך לכך ולאור מימושן של אותן רפורמות, הוא אומר, יש לתת למכון את האשראי הראוי ולבחון גם את המשנה הסדורה הנוכחית כדי לממשה כאן ועכשיו.

הכוח למימוש הרפורמה

בירן קורא להקמת כוח משימה לאומי למימוש הרפורמה על פי חוק בצפון ובדרום. גוף זה ירכז תכנון, קרקע, תשתיות, תחבורה ואקדמיה, ויפעל מעל הפיצול הביורוקרטי. "אי אפשר לבנות עתיד באמצעות עוד מכרז ועוד ועדה", הוא אומר, "נדרשת מסגרת לאומית שמסתכלת על המרחב כמערכת אחת".

מדובר בנבחרת של אנשי מקצוע מנוסים - בתכנון, בבניין, בביטחון ובמערכות הציבוריות - שתפעל יחד עם המגזר העסקי; התאחדות התעשיינים; הבונים; המערכת הבנקאית; הגופים המוסדיים; מגזר העובדים; ההסתדרות על כל שלוחותיה ואף נציגים מיהדות העולם.

קיימת גם אפשרות לנצל מאגר נפלא של "גמלאים" שלפי הלמ"ס מגיע לכ-970 אלף, ובתוכם רבים וגם טובים שמחויבים לפרוש בגיל 62 ו-67 כאשר חיי פעילותם לפניהם. "יש להפעיל את כל מגזרי הפעילות במדינה למימוש הרפורמה", מדגיש בירן, "ולשמר בקפדנות את שילוב כל הגורמים מקיר לקיר על ידי חקיקה חוצת מפלגות. זה מימוש משנתם של בן גוריון-ז'בוטינסקי, בגין-אשכול, פרס -נתניהו. וכמובן להציב את רפורמת הצפון והדרום בראש הנושאים להכרעה במערכת הבחירות".

המרחב החדש מייצר, נוסף לתעסוקה, שירותי מסחר, בריאות, חינוך, ניהול, תרבות ותעסוקת העל. הם נוצרים היכן שיש אוכלוסייה. גם ההייטק והחדשנות אינם כבולים עוד למיקום פיזי אחד. "השאלה אינה איפה יעבדו האנשים", אומר בירן, "אלא איפה הם ירצו לחיות. לשם התעסוקה תגיע, כאשר יעשה מאמץ על ידי כוח המשימה לנצל את הרפורמה החברתית לרפורמה גם בתעסוקה החדשנית".

מדינת העושר החדש

מדינת ישראל על עשרה מיליון תושביה מהווה פחות מאלפית מאוכלוסיית העולם אך היא מהמדינות העשירות בעולם. התל"ג מגיע ל-50 אלף דולר לנפש והוא עולה על כמה מהמדינות העשירות של אירופה. העולם עשיר היום פי כמה מאשר לפני מספר עשורים ושוויו מגיע, לפי הבנק העולמי וה-U.B.S ל-471 טריליון דולר, מהם 60% הנם עושר בלתי מוחשי.

לפי מחקר המכון, על פי המתודולוגיה של הבנק העולמי, העושר הבלתי מוחשי לפני כעשר שנים הגיע בממוצע ל-500 אלף דולר לאזרח והיום הוא עלה דרמטית, כאשר ההייטק הוא נחלת 12.5% מכוח העבודה הישראלי, פי שתיים משיעורו בארצות המפותחות שלא עולה על 6.5% בלבד. המשמעות - מדינת ישראל בדרך הנכונה, המרחבים החדשים יעצימו את העושר החדש והבמות החדשות יעצימו אותה.

"מעמד גבולותיה של ישראל שונה מן היסוד, וכדי להעצימו לדורות, המהפך חייב להיות כלקח לא רק צבאי או מדיני אלא מרחבי, אזרחי-חברתי. התוכנית של המכון הופכת את הגבול למרחב חדש, שמהווה דגם ומופת לשכנים"