"ליצרן ישראלי קשה לייצא לחו"ל": אחרי רכישת המפעל שקרס, מנכ"ל "פריניר" נכנס לתחום חדש

חברת פריניר שרכשה את מפעל פרי גליל בחצור הגלילית לאחר שנקלע לקשיים, נסגר וכל עובדיו פוטרו, נכנסת לראשונה לתחום התירס והחומוס בשימורים ומשיקה מוצרים חדשים. 

חברת פריניר, יצרנית שימורי עגבניות, מלפפונים וזיתים, נמצאת בבעלות משפחת צ'סקלה ומשפחת נקש. בחודש מרץ השנה נמכר מפעל פרי גליל לקבוצת פליקאן בבעלות משפחת וינר מארה"ב, תמורת 112 מיליון שקלים. בהמשך לכך, שכרה חברת פריניר את מפעל פרי גליל, שהיה סגור במשך כשנה וחצי, והסבה את שמו ל"פריניר". בחברה אומרים כי פתיחת המפעל מחדש וגיוס מאות עובדים חדשים, תרמו להכנסת פריניר לתחומי ייצור חדשים בקטגוריית השימורים והקפואים מתוצרת חקלאות מקומית כחול-לבן.

בשלב ראשון יימכרו על מדפי רשתות שופרסל ורמי לוי שימורי תירס קל, תירס מתוק וגרגרי חומוס של החברה, במחיר מבצע של 16 שקלים לשתי יחידות. בהמשך, המוצרים האלה יוצעו ברשתות נוספות. מקור יבולי התירס משדות עמק המעיינות, עמק יזרעאל, בקעת יבניאל, רמת סירין ועד יגור ועמק החולה. הזריעה והנביטה של שדות התירס החלו בעיצומה של המלחמה עם איראן, וכעת, חודשים לאחר החלו להיות משווקים.

"לא היה פשוט לגייס את העובדים"

תומר צ'סקלה, מנכ"ל ומבעלי פריניר, סיפר ל"ישראל היום" על ההחלטה לרכוש את המפעל לאחר שנסגר כמה פעמים במהלך השנים: "זהו שילוב של מהלך כלכלי, אך גם של ציונות. אנחנו באים מהתחום, נמצאים בענף 40 שנה ועובדים עם החקלאים והתעשייה. הרבה שנים רצינו לרכוש את המפעל, ומבחינתנו זו סינרגיה מושלמת. אם עד היום עסקנו במוצרי עגבניות, מלפפונים ועוד, עכשיו אנחנו יכולים להשלים את הסל שמאוד מתאים לנו, עם הכניסה לתחום חדש - הירקות הקפואים, תחום שעדיין קשור לאותם חקלאים ולקוחות".

ומה בנוגע לעובדים?

"העסקנו מחדש את חלק מהעובדים שעזבו. מדובר בכ-120-130 עובדים לשעבר מתוך 200. אנחנו עדיין לא בתפוקות מלאות, בשאיפה שככל שנגדיל את התפוקות נגייס עוד עובדים".

איך העובדים הגיבו כשרכשתם את המפעל?

"את חלקם לא היה פשוט לגייס, אפילו כאלה שלא עבדו. הם נכוו כל כך מהמפעל עד שהם היו סקפטיים ומלאי חששות. עשינו איתם שיחות, ואחרי שהם ראו שחלק מהעובדים הצטרפו, הם הגיעו גם. אנחנו כרגע עומדים על 80 אחוז מקרב העובדים שרציתי".

אחת הטענות היתה שהייבוא גרם לסגירותו של המפעל. איך אתם תתמודדו עם זה?

אנחנו מתחרים בייבוא כל הזמן, אבל אנחנו רגילים לזה. אנחנו מציעים איכות טובה יותר וחקלאות ישראלית, שלא צריך להסביר כמה היא חשובה באזור שאנחנו פעילים בו, וגם לחוסן של המדינה. ראינו בקורונה ובמלחמה כמה זה חשוב. יותר קשה להתחרות עם הסחורה הסינית. בסחורה האירופית, כמו הבלגית, למשל, אנחנו מתחרים במחיר".

מה באשר למחירים שלכם עכשיו?

"הם לא יותר זולים ממה שהם היו. אם הם יהיו זולים יותר, לא יהיה מפעל. עם זאת, הם יותר זולים מהשוק, תוך שמירה על האיכות שלנו".

"עובדים באירופה לא היו מוכנים לגעת בסחורה ישראלית"

צ'סקלה מספר על השפעת המלחמה על הייצוא: "מפעל כזה, שממוקם באזור של חצור הגלילית, הוא עוגן באזור. זה נותן דחיפה כלכלית לכל הסביבה, לחקלאים, לרשות המקומית ועוד. ראינו מה קרה כשהם סגרו את המפעל: נכנסה סחורה לא טובה של תירס מייבוא, דבר שלאט לאט גומר את החקלאות. צריך לתכנן שנים את החקלאות קדימה. 

"כיום, ליצרן ישראלי מאוד קשה לייצא לחו"ל. היה שלב ששינענו את הסחורה ממקום אחר עם מדבקה שונה. השנה לא הרווחתי אירו אחד מייצוא. בתחילת המלחמה היו כאלה שרצו סחורה ישראלית, ולאט לאט זה השתנה - בגלל העובדים באירופה שלא היו מוכנים לגעת בסחורה ישראלית. בעלי המפעל באירופה, שהם חברים שלנו, היו אומרים לנו שאין להם ברירה, שזה מגיע מהעובדים. לא מן הנמנע שאלה שלא רוצים לקנות ממך, בעתיד לא ירצו למכור לך".