מעבר לניצחון הטקטי: הסיבה שבגללה המלחמה מול איראן עלולה להיות ממושכת

במבט אחראי הבהיר הרמטכ"ל ביום שישי כיהמלחמה עלולה להיות ממושכת. בתנאים שנוצרו עד כה, ידה של ישראל על העליונה והמשך התקיפות באיראן מגדיל בכל יום את ההישגים המצטברים, אבל עדיין אין בידיה של ישראל נתיב לסיום המלחמה.

ראש הממשלה הגדיר שלוש מטרות: חיסול האיום הגרעיני, חיסול יכולת ייצור הטילים הבליסטיים וחיסול מערכת הטרור הצירית. להבטחת השגתן של מטרות אלה הדרך עוד ארוכה. לפי שעה עדין לא התקבלה החלטתו של הנשיא טראמפ להתערבות צבאית אמריקאית וגם אם תינתן פקודת הפעולה, היקיפה ויעדיה בלתי ידועים בשלב זה. ייתכן שתהיה זו פעולה ממוקדת וקצרה שלאחריה ינסה הנשיא להביא לסיום המלחמה. בכל דרך גם אם לא תצטרף ארה"ב למאמץ ההתקפי באיראן, יש להיערך ללחץ אמריקאי לסיום המלחמה בתוך כשבוע.

הסיכוי לסיום המלחמה בהסכמה איראנית לתנאיי ההסכם שהציב הממשל האמריקאי, אינו גבוה. גם במפגש שר החוץ האיראני ביום שישי עם שרי החוץ של בריטניה צרפת וגרמניה, לא נפתח סדק להסכמה איראנית לתביעה להפסקת העשרת האורניום. מבחינה זו הסיכוי לסיום המלחמה עם הסכם משביע רצון מבחינת דאגותיה ודרישותיה של ישראל אינו גבוה.

גם אם תסכים ההנהגה האיראנית, ברשות המנהיג העליון חמינאי להסכם שיספק את דרישות הנשיא טראמפ, יהיה זה בהגיון ה"תאקייה" השיעי. זו ההרשאה לאדם המאמין הנתון במצוקה להסכים מן הפה ולחוץ להכרזה המנוגדת לעיקרי האמונה. זה הגיון אסטרטגי, עמוק פי כמה מעצם ההרשאה לשקר.

מדובר בהגיון הנטוע בעומק יסודות האמונה המכווינה את המאמין להתמודד גם עם שעות קשות בהן המציאות מגלה כי אללה הגדול אינו מנהיג את המציאות בהתאם לציפיות המאמין. במצבים אלה חובת המאמין לבטוח באל, להיאזר בסבלנות – "סאבר" – ולהמתין באמונה להשתנות המציאות לטובה.

פרשנים מרבים להזכיר את נאום "כוס התרעלה" של חומייני בהבאת הסכם סיום מלחמת איראן עיראק להצבעה בפרלמנט. דבריו באותו נאום ראויים ללמידה. הוא הציג בכנות את עומק האכזבה והמשבר האמוני שנוצר לנוכח תנאיי המציאות. הבהיר כי היה מעדיף לעמוד ולהציג כיצד אללה עמנו והביא אותנו לניצחון המיוחל. אלא שהמציאות מסמנת כיוון אחר וזהו כנראה רצונו של ריבון העולמים ואין לנו ברירה אלא להשלים עם רצונו ולהאמין בטוב הצפוי לנו בהמשך.

מתוך ניתוח זה, הציג את ההסכם כמבטא שלב חולשה שאין מנוס מהכרה בו כרצון האל ועל אף שההסכם נראה ככוס תרעלה, הכריז חומייני כי באמונה יקבל את רוע הגזירה. כך הסתיימה בשנת 1988 מלחמת שמונה השנים.

לאחר פחות מעשרים שנים בתוצאת המתקפה האמריקאית לעיראק ונפילת סאדם חוסיין, הגיעה מבחינת איראן הישועה לה ציפה חומייני. עיראק הסונית קרסה, השלטון עבר לידי הנהגה שיעית ועיראק הפכה במידה רבה למרחב השפעה איראני.

על פי התקדים הזה, יש לפרש את המקום בו מצויה בשעות אלה ההנהגה באיראן. הם מזהים היטב את המכה שהנחיתה עליהם ישראל, אולם במבט אמוני הם יודעים להכיל את המפלה כמעשה שטן מתעתע שאינו מבטא מבחינתם את רצון האל ביחס למגמה ארוכת הטווח.

נכון כי הטלטלה שחוללה המתקפה הישראלית יכולה לחולל התקוממות עממית באיראן נגד המשטר עד כדי הפלתו. אולם לפי שעה הישג זה אינו כלול במטרות המלחמה ואף אינו מצוי בטווח יכולותיה הישירות של ישראל. כדאי לזכור כיצד בראשית ימי מלחמת האזרחים בסוריה חזו בישראל את נפילת משטר אסד בתוך שבועות ספורים, זה קרה רק אחרי 12 שנים.

במבט הזה המלחמה עלולה להימשך עוד תקופה ארוכה, וגם אם תסתיים בהתערבות אמריקאית בתוך זמן קצר יחסית, המציאות שלאחר המלחמה תמשיך ככל הנראה להיות נתונה באי ודאות.