בקיץ יורד הגשם הצהוב, פורס מרבד פרחים המקיף את אבני המדרכת, מסמן את השביל המוביל אל גן הירק של מסעדת גוז' ודניאל. איתיאל אומר שבכל בוקר מישהו מטאטא את המרצפות. שפרחים לא יודעים להבדיל בין אדמה לאבן. ככה זה עם צלמים. מרוב שהם מתווכים את המציאות, הם לא יכולים לזהות כשמולם צץ כישוף.
קיץ בגן. הכרוב השחור נכנע לשמש, וארטישוק שיבש נטוע באדמה כמו מלך מובס עם כתר זהב. זוהי שעתם של עשבי התבלין, הנענע מלאה בבושם והרוקט נושך בלשון. אבטיחים רובצים על הקרקע, על העצים כבד הליים, ועלי קישוא גדולים ובשרניים הם יופי של מזרן לפיות ולשדונים.
כל יבול הגן הטוב משמש את המסעדה, שנבנתה על הנקודה הכי גבוהה במושב בני ציון שבשרון, שם מרפסת יפה לוקחת את העין רחוק, אל הצפון. הים מסתיר פניו מהנוף ומהמטבח. בעונה הזו של השנה כמעט אין דגה המגיעה ממנו. פירות הים הם תיירים קפואים מארצות רחוקות והדגים גדלו בבריכות, אז אנחנו החלטנו לתת שיניים בירקות ובבשר.
הזמנו הרבה ואכלנו לאט פוקצ'ה שמנמנה, מנוקדת בגבישי מלח ובמחטי רוזמרין ואיתה חמאה שעברה הקצפה, הוציאה לפרונט את מתיקות החלב. גדעון בילינסקי, חקלאי שכן, הבטיח שיבוא. עברו כמה שבועות מאז הסתובבנו בשדות שלו, ב"עלה עלה", שם גדלים מיני ירקות ששפים חולמים, ובמסעדה יפהפייה, החלטנו לחכות.
כשהונחה על השולחן פסטה ראשונה, הגיח גדעון ואיתו ארגז ירק שבו 936, חסה שנקטפה לפני שהפריגה, שזה, בחקלאית, חסה שעוד לא פרחה, ומעליה אכלנו את הפסטה, שתרעיף עליה עסיס צעיר, משגע.
בכל בוקר יוצאים הטבחים אל הגן להביא ממנו פרחי קישואים שאותם הם נותנים יחד עם גבינת ריקוטה, להתקין מהם סלט עם רצועות קישוא והרבה מיץ ליים המגיע לצד הרוטולו, רולדה של עלי פסטה ממולאת גבינת ריקוטה, קישואים ועוד מהפרחים האלה. זו מנה נעימה, בין מתוק שבפסטה לבעירת חמוץ של סלט, אבל איכשהו, בתוך כל אלה, פרחי הקישואים הולכים בה לאיבוד. ואם פעם תגיעו לשם ותזמינו אותה, תדעו שהכי כיף להניח אותה על לבבות של חסה טרייה, אפילו אחת שכבר הפריגה, ולאכול יחד.
פטוצ'יני "אל הגיטרה" ברוטב א־לה ארביאטה, שפירושו, בעברית, בנוסח הכועסת. אם מישהו צריך להתרגז במנה הזו, אלה האטריות עצמן שהיו לא פחות ממעולות. במטבח יודעים לספר על הכנות דקדקניות, יומיומיות של הפטוצ'יני האלה, ולגמרי היה מגיע להן רוטב עגבניות קצת פחות כבוי וטיפה יותר חריף.
ניוקי פריזיאן, שנראים כמו אלה האיטלקיים אבל הם חפים מתפוחי אדמה, חרוכים מבחוץ ונמסים מבפנים, הגיעו עם מין פרשנות מרעננת לרוטב קרבונרה. בייקון דקיק, אפונת גינה ואספרגוס בירוק עז שומרים על פריכות, והכל מצטרף יחד לסלט חמים על ראשם של הניוקי שבילו על מחבת עם שמנת. גם העוף בטבון היה יופי. הצלייה בתנור האבן מיטיבה עם העור, הופכת אותו שחום ופריך, שומרת על בשר העוף עסיסי מבפנים, ורבע ליים שנצלה יחד איתו הוא שעשוע מריר לשיניים.
שייטל, או ראמפ סטייק, לא משנה איך תקראו לו, הנתח הזה יקום וייפול על מידת העשייה. הוא מגיע מאחורי הבהמה ואין לו הרבה שומן. אם מקפידים להוריד אותו מהאש כשהוא עדיין אדום מבפנים, הוא יגמול לשיניים בעסיסיות נהדרת, ימלא את הפה בטעם עמוק של בשר. בגוז' ודניאל היד הצולה התמהמהה משהו והראמפ שלנו, שהיה טעים, הגיע עשוי מעט יותר מדי, מונח על שפצלי, בצקניות קטנות שיצאו מהמטבח הגדול של ממלכת אוסטרו־הונגריה ומאז הן מסתובבות בעולם בכמה שמות.
לקינוח התבקשנו לקחת חלק בניסוי. סופלה שוקולד עם גלידת קט ברי. איתיאל וגדעון אומרים שהיה נחמד. מאוד. אני פישפשתי בארגז פרי גנו של גדעון, שם מצאתי צ'ילי ממוצא מקסיקני, מוארך וצהוב, שהבעיר את הגוף שלי מחום. רק ככה, כשהאש בפנים עולה על זו שמכה מלמעלה, אפשר לנצח את חום יולי־אוגוסט בשעת צהריים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו