מתעוררים בחשיכה: צפו בחיי הלילה הפרועים של חיות המדבר

כשיחיעם דהן, מתנדב ברשות הטבע והגנים, המתין במשך שעות בנקודת מסתור בסמוך למקור מים בצפון הנגב, הוא שמע לפתע תנועה בסמוך אליו – וכשרים את ראשו, הוא ראהפראבוחן את הסביבה.

"זה היה נראה כאילו הוא מסמן לפרטים האחרים שאפשר להתקרב למקום, ובאמת מספר רגעים אחר כך הגיעו כ-15 פראים נוספים למקור המים, לאחר יום חם מאוד במדבר", הוא מספר. "לאורך כל הלילה, בנוסף לפראים, הגיעו גםתנים, ארנבות ושלל ציפורים, אשר עד לזריחת השמש פקדו את המקום אחד אחרי השני, שתו מים והמשיכו בדרכם. התיעוד מתבצע ממסתור במטרה ללמוד על התנהגות חיות הבר מבלי להפריע להן".

הביא את חבריו. פרא שותה מים בנגב // צילום: יחיעם דהן - רשות הטבע והגנים

זהבה סגל, אקולוגית צפון הנגב ברשות הטבע והגנים, סיפרה: "בחודשים יוני ויולי, הנקבות מניקות ולכן הן צריכות לשתות בכל יום. הפראים מתארגנים בקבוצות, וכאשר נקבה הולכות לשתות, מצטרפת אליה חבורה של נקבות, לרוב בין 12-8 פראים. הזכרים הרווקים מגיעים בקבוצות נפרדות. הדומיננטיים שבהם מחזיקים בטריטוריה הכוללת מקור מים, שמשמש מקור חשוב למפגש ורבייה. במחקר שנעשה בשיתוף עם אוניברסיטת בן גוריון, נמצא כי יש חשיבות גדולה למיקום מקורות המים לתפוצת הפראים ולחיזוק המגוון הגנטי שלהם".

ברשות הטבע והגניםהוסיפו כי פראים מתת המין הסורי נכחדו כמעט לחלוטין בתחילת המאה הקודמת מהטבע הארץ-ישראלי, והושבו חזרה לטבע בפרויקט של הרשות. בשנת 1968, הרשות הביאה לארץ מאיראן 11 פרטים של פראים מתת-מין פרסי לגרעין רבייה בשמורת הטבע חי בר יטבתה. מאז, הפראים חזרו להסתובב בדרום הארץ, כפי שעשו בימי קדם.

נכון ל-2016, יש יותר מ-300 פריטים המסתובבים ומתרבים באופן חופשי בטבע, ונמצאים בעיקר מצפון הר הנגב ועד פארן. הנקבות ממליטות סייח אחד לאחר היריון שנמשך כמעט שנה, שרק לאחר חצי שנה נגמל ועוזב את אמו לחיים בוגרים.

ברשות הטבע והגניםביקשו כי במידה ונתקלתם בחיה פצועה, לדווח על כך למד של הרשות במספר 3639*.