ישבנו עם מתן-אל בן-ארי, רכז הפרויקטים ומרצה בכיר לניהול וביצוע הבניה במכללת שנקר הנדסאים לשיחה על המקצוע, על הקריירה, והחיים.
"מתחבר לצד הריאלי" // צילום: מתן-אל בן-ארי
מדוע בחרת לעסוק בתחום זה?
"אני מגדיר את עצמי כאדם שמתחבר לצד הריאלי, ומצד שני סובל מעודף אנרגיות, עולם ההיי-טק מאוד עניין אותי, אך ידעתי שלא ארצה לשבת במשרד מול מחשב כל חיי. היה לי רצון עז לאתגר את עצמי שכלית, פיזית, בין אישית וסביבתית.
אבי, מורי ז"ל, עסק בבניית פרגולות, ולפעמים הייתי מתלווה אליו לעבודה. אהבתי מאוד את הבנייה בעץ שזה מבחינתי עולם ומלואו. הייתי מסתכל על פועלי הבניין במגדלים הגדולים במעט קנאה, זה היה נראה כמו צבא של בניין, עבודה מאתגרת, מעבר לעבודה פיזית היה שם תכנון רב והמון מחשבה בקנה מידה עצום.
באותה התקופה, משרד הכלכלה קידם פרסומות, אשר מטרתן הייתה להחזיר ישראלים לעבוד בעבודות הרטובות של הענף, כגון: טפסן וברזלן, או השם הכוללני לעבודות אלו: "שילדאי מוסמך", אותן ביצעו לרוב פועלים זרים.
קפצתי על ההזדמנות לעבוד כשילדאי ועברתי הסמכה בת 4 חודשים בהם למדנו גם הכשרה פיזית, כיצד לבנות מאפס טפסנות מעץ אשר תחזיק את יציקות הבטון, וקצת לקשור ברזלים לאלמנטים שונים בבניה. קיבלתי הכשרה פיזית ותאורטית, על מנת להבין מה מטרת העמודים והקורות, לאיזה כיוון העומסים מתפרסים לכל מבנה וכיצד, ועוד. כך התחלתי לעבוד כפועל בניין ומשם לא עצרתי לעסוק בענף עד היום".
הספיק להיות גם ראש צוות ברזלנים // צילום: מתן-אל בן-ארי
ספר קצת על איך עברת מלהיות שילדאי להנדסאי בניין?
"ביום הראשון שלי באתר הבניה, מגדל בין 30 קומות ברמת גן, הצגתי את עצמי לקבלן, הוא לא האמין למראה עיניו, צעיר ישראלי שטוען שהוא בא להיות טפסן וברזלן? הוא היה קצת סקפטי. כאשר עליתי לקומה האחרונה, פגשתי את מנהל העבודה, הוא והפועלים בהתחלה חשבו שאני צוחק, אך מהר מאוד הבינו שאני רציני. חשבתי שאני מתחיל מיד עכשיו להיות טפסן או ברזלן, הנה החלום מתגשם, אך אז אחד הפועלים הביא לי את המטאטא... במשך כמה חודשים עסקתי בניקיונות, הדיסק או הפטיש, מוציא מסמרים משומשים מקרשים, או חותך שאריות של ברזל אשר בלטו מהיציקות.
רק לאחר כמה חודשים, אחד הפועלים קרא לי ואמר "בוא רגע, אתה יודע מה זה?" הראה לי סוג מקל ממתכת, במולדבית זה נקרא קרוצ'וק (בעברית "וו"), אמר לי " דוואי, תתחיל לקשור!"
זה היה הרגע שבו הפכתי לברזלן.
"לאחר כמה חודשים בהם הייתי ברזלן, מינו אותי לראש צוות הברזלנים, ובתום הפרוייקט עברתי לחברה אחרת, שם מוניתי לסגן מנהל פרויקט שהיה גם מנהל העבודה.
באותה תקופה כבר הבנתי שזה הענף שאני הולך לעסוק בו. שאפתי לכך שיותר ויותר דלתות יפתחו בפניי, ואז החלטתי ללמוד הנדסאי או מהנדס בניין. קצת חששתי באותה עת ללמוד הנדסה, כי עניין הפרנסה היה מאוד חשוב עבורי ולא יכולתי להפסיק לעבוד, לכן נרשמתי ללימודי הנדסאי במסלול ערב.
בשנה האחרונה ללימודים, התבלטתי במיוחד בקורס הכי קשה ותובעני במסגרת לימודי הנדסאי בניין, פרויקט הגמר ההנדסאי, באותה התקופה בודדים הצליחו לסיים את פרויקט הגמר ולעבור את ההגנה החיצונית".
אתה מרגיש שהניסיון שלך כפועל בניין תרם להצלחתך בלימודי ההנדסאי?
"בזכות הניסיון שלי בשטח, סיימתי את הפרויקט בתחילת הסמסטר, לאחר מכן ניצלתי את זמני הפנוי על מנת לעזור לשאר הסטודנטים לסיים את הפרויקט, ולראשונה היה אחוז גבוה מאוד של סטודנטים שעברו את ההגנה החיצונית.
לאחר ההצלחה, המכללה ביקשה שאתחיל לעזור בלימוד פרויקט הגמר לסטודנטים, לימדתי בערב והמשכתי לפקוד את אתרי הבניה ביום, הפעם כהנדסאי מדופלם.
לאחר לימודי ההנדסאי התברגתי בכמה תפקידים, כאשר התפקיד הבכיר ביותר שהגעתי עליו היה ניהול פרויקטים של מגדלים במרכז הארץ בחברת ענק. זה היה הפרויקט פינוי – בינוי הגדול בארץ באותה תקופה".
צילום: מתן-אל בן-ארי
באיזה שלב החלטת שאתה רוצה להיות מרצה במשרה מלאה?
"לאחר שפרויקט הפינוי-בינוי עליו עבדתי תם, קיבלתי הצעה ממכללת שנקר לעבוד במשרה מלאה וללמד גם בלימודי היום, ולאחר התלבטויות רבות , החלטתי לקבל את ההצעה והתחלתי ללמד גם את כיתות הבוקר. כבר בשנה הראשונה אחוזי הסטודנטים המסיימים והציונים עלו בצורה דרמטית.
בתקופה זו החלטתי שאני רוצה לפתח את הקריירה שלי, ולהמשיך ללימודי הנדסה.
מאחר ועבודתי כמרצה לא אפשרה לי להגיע לכל השיעורים, נהגתי ללמוד כל יום מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה רק כדי להספיק להשלים את הכל.
באוניברסיטה פגשתי בכל קורס סטודנטים שלי שלעבר ממסלול ההנדסאים שבחרו להמשיך ללימודי הנדסה, הם עזרו לי להשלים את כל החומר הנלמד.
לא יודע אם המסלול שעשיתי בחיי מומלץ, לא היה פנאי או יותר מדי חיים, רק עבודה ולמידה. הרעב להצליח בתחום הבנייה וליצור בסיס טוב להמשך החיים, נתן לי את כל המוטיבציה הזו להמשיך ולא לוותר לעצמי.
במקביל לתקופה זו, פתחתי חברה בשם "ספר הבנייה", חברה זו עוסקת בכל תחומי הענף ועד היום היא לא מפסיקה לגדול ולצמוח, אך זה כבר סיפור ליום אחר".
האם העבודה שלך כמרצה עזרה לך כהנדסאי וכמהנדס בניין?
"בהחלט כן.
כמרצה להנדסת בניין, מעבר לעבודה הרגילה, היה חשוב לי לחקור כל תחום עד לפרטים הכי קטנים, ראיתי היכן נקודות התורפה והחוזק בכל תחום ובדקתי כיצד אני יכול להשתפר ולהתייעל. זה בחלק המקצועי.
בתחום הבין אישי, עבודתי כמרצה תרמה לי בהבנת יחסי אנוש ולמידתם לעומק, נתקלתי בסוגים שונים של אנשים בענף הבנייה, זאת מכיוון שיצרתי קשרים ישירים עם כל אחד ואחת , אני מרגיש שרכשתי יכולת לדעת באיזה אופן לפנות ולעזור לסוגי אנשים רבים.
בתחום האישי, חוויתי שדרוג משמעותי בביטחון העצמי שלי, לאחר התנסויות רבות של עמידה מול קהלים שונים, אני בהחלט יכול להעיד על עצמי, שהעבודה כמרצה עזרה לי להתגבר על תכונות כמו ביישנות, פיתחתי יכולות רטוריות ויכולות וורבליות, דבר שלדעתי חשוב מאוד במיוחד בענף הבניין ולחיים בכלל. פיתחתי מיומנות למידה שונות כמו למשל, למידה באופן עצמאי, כיום אני מרגיש שאני יכול ללמוד דברים חדשים, מהר יותר ובצורה יסודית ויעילה מאשר בעבר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו