חרם חברתי – תופעה גוברת בעולם הילדים

בשיתוף הכוכב שבך האקדמיה להורים וילדים

כדי להבין את עומק התופעה ולמצוא דרכים להתמודדות, שוחחנו עם אלונה שטיינברג , מומחית בילדים ונוער, מטפלת LICBT'  מאמנת ילדים ונוער ומנחת  הורים.

תופעת החרם החברתי בקרב ילדים ונוער בישראל מציגה מגמת עלייה מטרידה משמעותית ומדאיגה ,סקר שנערך על ידי משרד החינוך בתחילת 2024 חשף כי 57% מהמורים בישראל העידו על עלייה בחרמות חברתיים בכיתותיהם, במיוחד בקרב תלמידים בגילאי 11-14, תקופה המזוהה כרגישה במיוחד להשפעות חברתיות. מחקר מאוניברסיטת תל אביב שפורסם בספטמבר 2023 הצביע על קשר ישיר בין שימוש ברשתות חברתיות לבין החרמות בבתי הספר בישראל, כאשר 64% מהחרמות החברתיים מתחילים במרחב המקוון ומתרחבים לסביבה הפיזית. נתונים ממכון שניידר לרפואת ילדים מעידים על עלייה של 29% בפניות לטיפול נפשי הקשורות לחרם חברתי בשנתיים האחרונות, עם השלכות ניכרות על הבריאות הנפשית של הנפגעים.

רקע אישי ומקצועי

• איך הגעת לתחום אימון הורים וילדים ומה הוביל אותך להתמקד בנושא של חרמות ובדידות?

הגעתי לתחום מתוך ניסיון אישי עם ביתי הבכורה שלאחר תקופה של ייאוש וחוסר אונים לפני שאובחנה כמתמודדת עם קשיי שב וריכוז והיפראקטיביות , עברנו הדרכת הורים והיא עברה אימון אישי וראינו איזה שיפור משמעותי וחיובי הילדה ואנחנו עברנו. החלטתי שגם אני רוצה לעזור לילדים והורים לחוות שינוי במערכת היחסים שלהם ובעיקר לילדים לאפשר לצמוח, להאמין בעצמם, להפסיק לחיות בהרגשה של תסכול, חוסר מסוגלות וערך עצמי נמוך ולהורים לשנות את הגישה כלפי הילדים לגישה מקבלת, מאפשרת, מכילה והנותנת מקום לביטוי עצמי של הילדים. הבטחתי לעצמי שכשארבעת הילדים שלי יגדלו ואתפנה יותר, ארצה ללמוד אימון אישי והדרכת הורים ואכן התחלתי בתהליך לימוד של אימון ילדים, הדרכת הורים, טיפול קוגנטיבי התנהגותי LICBT ועכשיו גם אימון קוגנטיבי למבוגרים.

את עולם החרמות והבדידות פגשתי בתדירות גבוהה מאוד כשהתחלתי להנחות קבוצות ילדים ונוער ביסודי וחטיבת ביניים במסגרת תוכנית גפן שפיתחתי ושאושרה על ידי משרד התוכנית במאגר תוכניות גפן, שבמסגרתה אני נפגשת בממוצע עם כ120 ילד בשבוע בקבוצות ה-יב' מהם שמעתי חוויות מכל כך הרבה ילדים שעברו או עוברים חרם והזדעזעתי! אני זוכרת את עצמי יוצאת מאחד מבתי הספר לאחר רצף של מפגשים נכנסת לרכב, יושבת ושואלת את עצמי "מה קורה פה"?? מה זאת התופעה המפלצתית הזאת הסבל והכאב שילדים כל כך צעירים עוברים??" ואז התחלתי לברר ולחקור את הנושא מתוך הקבוצות, לראות את הגישה שלהם אחד כלפי השני, ולקרוא מחקרים וסקרים והבנתי שזאת החברה שמאפשרת לילדים לפגוע באחרים מבלי שאף אחד יתקומם, יעמוד לצד הנפגע, ולעיתים אף כולם מעודדים את הצד הפוגע.

• מהם הכלים שאת מביאה איתך מהניסיון המקצועי שלך להתמודדות עם התופעה?

שינוי ראשון שיכול לעזור בצורה מאוד משמעותית בהתמודדות עם התופעה ושעושה פעולה הפוכה מהריחוק הריגשי שהשימוש הנרחב בטלפונים הניידים עושה הינו שינוי הגישה והשפה בה הילדים מתבטאים אחד כלפי השני כלומר להשריש בהם שפה של כבוד הדדי, עזרה לזולת, חמלה, קבלת האחר שיאזנו את השימוש הנרחב באימוגי הקר והמנוכר.

כלי נוסף הינו מודלינג של ההורים בכל מקום בו יש  להם אינטראקציה עם אנשים לדוגמה לברך לשלום את השומר בכניסה לסופר, לעזור למבוגר, לאפשר לעקוף את התור  אלו התנהגויות שיהוו עבור הילד מודל לעזרה הדדית והושטת יד לאחר.

העמקת הבעיה

• מהם הסימנים שמעידים על ילד שסובל מבדידות או חרם חברתי?

ילד הסובל מבדידות או חרם עשוי להראות שינויים התנהגותיים כמו התבודדות והימנעות מפעילויות חברתיות, ירידה בהישגים לימודיים, תלונות גופניות (כאבי בטן, ראש), שינויים בהרגלי שינה ואכילה, עצבנות, עצב, וסירוב ללכת לבית הספר או לטיולים שנתיים, הוא עלול להפסיק לדבר על חברים או להמציא קשרים חברתיים שאינם קיימים.

• האם יש קבוצות גיל מסוימות שהושפעו יותר?

הקבוצות הפגיעות ביותר הן מעברי גיל: ילדים בגילאי 10-12 ובני 13- 15 שזה המעבר לחטיבת ביניים ותחילת גיל ההתבגרות. בגילאים אלה הזהות החברתית מתגבשת והדחייה נחווית בעוצמה רבה. גם ילדים בכיתות ג'-ד' חווים משברים חברתיים משמעותיים עם התפתחות המודעות החברתית וההיררכיה החברתית.

השפעות הקורונה והמלחמה

• כיצד תקופות הסגר השפיעו על היכולת של ילדים לפתח קשרים חברתיים?

הסגרים פגעו קשות בהתפתחות מיומנויות חברתיות. ילדים איבדו הזדמנויות לתרגול מיומנויות תקשורת פנים אל פנים, פתרון קונפליקטים והבנת רמזים חברתיים לא מילוליים. הם פיתחו תלות רבה במסכים וקושי בחזרה לאינטראקציות חברתיות ישירות. מיומנויות אלו מתפתחות בעיקר דרך התנסות תרגול יומיומי, וההפסקה הממושכת יצרה פער רגשי וחברתי אצל רבים.

• איך לדעתך המלחמה העמיקה את תחושת הנתק הרגשי והבדידות?

המלחמה העצימה תחושות של חרדה ואי-ודאות, שהובילו להתכנסות פנימה והימנעות חברתית. המצב הביטחוני גרם להגבלת פעילויות מחוץ לבית, צמצום מפגשים חברתיים והגברת הבידוד. השינויים בשגרה והפרידות הפתאומיות (עקב פינוי או גיוס הורים) יצרו קשיים נוספים ביצירת קשרים יציבים. הטראומה הקולקטיבית הובילה רבים להתמקד בהישרדות רגשית אישית על חשבון קשרים חברתיים.

• האם הורים כיום מתקשים יותר בזיהוי סימני מצוקה אצל ילדיהם?

ישנם הורים שאכן מתקשים יותר בזיהוי סימני מצוקה, בעיקר בשל גורמים כמו: שימוש מוגבר במסכים המסווה את המצוקה האמיתית, עומס ולחץ הורי מוגבר שמפחית זמינות רגשית, נורמליזציה של התנהגויות מסתגרות לאחר הסגרים, ופער דיגיטלי המקשה על הבנת עולמם החברתי המקוון של הילדים. בנוסף, ילדים רבים מפתחים מיומנויות הסתרה טובות יותר מבעבר כדי להגן על עצמם מביקורת או דאגת יתר.

יחד עם זאת זה מאוד תלוי בגיל ובקשר שנוצר עד אותה נקודה בין ההורים לילד. ילד צעיר שביסודי יבטא את הקושי בצורה מילולית ובולטת לעין ויספר שאין לו עם מי להיות בהפסקה או שלא מזמינים אותו לימי הולדת. כך גם חלק מהילדים הבוגרים יותר, במידה והקשר עם ההורים יציב ופתוח. אבל נער.ה בגיל ההתבגרות שהיחס של הוריו ביקורתי, נוקשה, אינו פתוח ומכיל יכול בהחלט להסתיר או להעלים בצורה מתוחכמת מהוריו שהוא עובר חרם על מנת שהם לא יאשימו אותו במצב ויקשו עליו במקום לעזור לו. 

דרכי התמודדות ופתרונות

• מה ניתן לעשות כהורים וכמערכת חינוך כדי למנוע חרמות ולחזק ילדים רגשית?

כהורים, חשוב לפתח תקשורת פתוחה ולא שיפוטית, להקשיב באמפתיה ולהימנע מזלזול ברגשות הילד. לאפשר לו לסמוך על עצמו ולהרגיש משמעותי ובעל ערך עצמי. חשוב לדבר על מקרים שהילד חווה ביומיום וללמד אותו דרכים להתמודדות עם קונפליקטים. במערכת החינוך, יש להטמיע בצורה יותר נרחבת תוכניות למיומנויות חברתיות-רגשיות, לקיים פעילויות בנושא קבלת השונה, וליצור מדיניות ברורה נגד אלימות חברתית עם אכיפה עקבית וחינוך לעמידת צד.

• אילו שיטות או כלים מעשיים את ממליצה להתמודדות עם בדידות חברתית?

עודדו את הילדים לאסוף חברים ולהיות הראשונים שעומדים מנגד וכך הם יראו שיש ילדים שיצטרפו. הסבירו להם שלא יפחדו לעשות את זה מכיוון ,כשילדים שבוחרים בעצם מפתחים את היכולות ותחושת הביטחון ותחושת מסוגלות לדוגמה-מוזיקה, כדורגל, כרורסל, ציור ועוד. כמו כן חשוב לא פחות לא לשים דגש רק על הצד הלימודי אלה גם על הצד החברתי כלומר ילד שיושב ללמוד הרבה ומוציא ציונים גבוהים הוא פחות מאושר מילד שמוציא ציונים נמוכים אבל יש לו קבוצת שייכות וחברה קבועה.

 כיצד ניתן לחזק את הקשר בין הורים לילדיהם ולמנוע נתק רגשי?

קודם כל חשוב לראות את הילד ואת מי שהוא, לכבד אותו ולעזור לו לסמוך על עצמו. חשוב להגיב בהבנה לשיתוף במצוקות ולהימנע מביקורתיות. שיחות בגובה העיניים וקבלת רגשות הילד מחזקות את תחושת הביטחון שלו לשתף גם בנושאים מורכבים. כמו כן, יש להקדיש זמן איכות קבוע ללא הסחות דיגיטליות, ליצור "טקסים משפחתיים" קבועים, ולגלות עניין אמיתי בעולמם של הילדים (כולל משחקים, תחביבים ויצירות שלהם).

• מה תפקיד המדיה החברתית בהקשר של בידוד או חיבור חברתי?

המדיה החברתית מנוות רגשית את הילדים כיון שכל התקשורת שטוחה, חסרת רגש, ללא אמפטיה. המדיה החברתית היא "חרב פיפיות" – יכולה לאפשר קשרים לילדים מבודדים חברתית או עם קשיים חברתיים, אך גם להעצים תחושות בדידות דרך השוואה מתמדת וחשיפה לדחייה פומבית. חשוב ללמד צריכה מודעת של תוכן דיגיטלי, להגביל זמן מסך, ולעודד איזון בין קשרים וירטואליים לממשיים. יש להיות מעורבים בעולם הדיגיטלי של הילדים ולקיים שיח פתוח על חוויותיהם במרחב זה.

קריאה לפעולה ושינוי חברתי

• איך החברה יכולה לפעול באופן מערכתי לצמצום תופעת החרמות?

הילדים - לעזור אחד לשני, לסרב לקחת חלק בחרם או פגיעה באחר, לא לוותר על הערכים האישיים בשביל אף אחד, להושיט יד, להבין שמתוך כל קבוצה של ילדים הבוחרים לקחת חלק בחרם יש לפחות כמה שלא באמת מסכימים עם זה אבל הם לא מספיק חזקים לעמוד מנגד. תהיו הראשונים שעומדים מנגד ותראו שיהיו ילדים שיצטרפו. אל תפחדו שיעשו את זה גם לכם כי ילדים שבוחרים להחרים הם חלשים ופחדנים וכשעומד מולם ילד חזק הם מתקפלים.

ההורים- לדבר על הנושא עם הילדים, אם יש לילדכם ארוע/יום הולדת לא לאפשר לו להשאיר בצד ילדים בודדים וממש לעמוד על כך שמזמינים את כולם. ההתעקשות שלכם על כך היא זאת שבדיוק מחלחלת אצל הילדים ומדגימה להם את הגישה הנכונה שלכם בנושא והם עם הזמן ילמדו מכם וחלקם אף ינהגו כך בעצמם.

• האם יש פרויקטים או יוזמות שאת חלק מהם שמנסים לתת מענה לנושא הזה?

תוכנית הגפן שפיתחתי "להדליק את הכוכב שבי" ( מס' 18612) מקרבת בין התלמידים ומאפשרת להם להתחבר מחדש לערכים האישיים והחברתיים הבסיסיים- כבוד, עזרה הדדית, קבלת האחר והשונה, אנושיות הם רק חלק מהערכים שהתלמידים מחזקים במהלך התוכנית בנוסף לחיזוק הביטחון והערך העצמי וחלקם יוצאים מהתוכנית כשגרירים חברתיים שמודעים הרבה יותר לאחר ומעבירים לאחרים את המסר שחשוב לפעול ולא לעמוד מהצד .

לאתר לחצו כאן >>

בשיתוף הכוכב שבך האקדמיה להורים וילדים