אושר נתפס לעיתים קרובות כתוצאה של נסיבות חיצוניות: עבודה טובה, זוגיות יציבה, או הצלחות כלכליות. אולם מחקרים בפסיכולוגיה חיובית מוכיחים שוב ושוב שהקשר בין נסיבות חיינו לאושר מוגבל הרבה יותר ממה שנדמה לנו. אחד המחקרים הבולטים בתחום, Pursuing Happiness: The Architecture of Sustainable Change (2005), הראה שכ־40% מהאושר שלנו תלוי בהרגלים, בתפיסת העולם ובבחירות היומיומיות שאנו עושים – לא רק באירועים שמתרחשים סביבנו. במילים אחרות, חלק גדול מהשליטה בידינו.
הבעיה היא שאנשים מסוימים נוטים לאמץ דפוסי חשיבה והרגלים שמזינים תחושת חוסר שביעות רצון כרוני. הם מתרגלים לראות את השלילי, להקטין את עצמם, לחזור שוב ושוב על טעויות העבר או להמתין לאושר ש"יגיע" בעתיד הרחוק. כך הם נשארים כלואים במעגל שקשה מאוד לשבור. להלן 13 הרגלים מרכזיים שזוהו אצל אנשים כאלה – ואיך ניתן לזהות אותם גם בחיים האישיים שלכם.
השוואות אינסופיות
בעידן הרשתות החברתיות קשה להימנע מהשוואות. אתם נחשפים כל הזמן לתמונות של חופשות, הצלחות מקצועיות או זוגיות זוהרת – ושוכחים שמדובר בגרסה ערוכה ומסוננת היטב של המציאות. מחקר עדכני שפורסם בשנת 2025 ב־Computers in Human Behavior מצא שגלילה פסיבית בפיד, בלי אינטראקציה ממשית, מגבירה קנאה ופוגעת בדימוי העצמי, מה שמוביל לדכדוך ואף לדיכאון.
השוואות כאלה יוצרות מעגל אכזרי: ככל שמשווים יותר, כך מתחזקת תחושת הנחיתות, שמובילה לעוד השוואות. היציאה מהמעגל הזה מתחילה בהבנה שמדובר באשליה – ובהעדפת מיקוד בהישגים ובחוויות האישיות שלכם.
ציפייה לגרוע מכל
חלק מהאנשים מאמצים גישה פסימית עד קיצוניות: לא רק שהכוס חצי ריקה, אלא שהיא גם שבורה ודולפת. גישה זו מכונה בפסיכולוגיה "קטסטרופיזציה" – נטייה לראות כל אירוע עתידי כהתרסקות מובטחת. מחקרים בתחום הקוגניטיבי מראים שגישה כזו מעלה את רמות החרדה ומביאה לכך שאנשים חווים את הסבל עוד לפני שהתרחש בפועל.
יתרה מכך, הציפייה השלילית עלולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. מי שמשוכנע שייכשל, מתכונן באופן חלקי או ניגש למשימה בחוסר אמונה – ובסוף אכן נכשל.
החזקת טינה
טינה היא אחת המלכודות הגדולות של נפש לא מאושרת. במקום לעבד פגיעה ולהמשיך הלאה, אנשים מסוימים בוחרים להיאחז בה כאילו היא מגדירה אותם. בפועל, מחקרים רפואיים, כולל מחקרי Harvard Health, מראים שסליחה משפרת את הבריאות הפיזית והנפשית: היא מקטינה לחץ דם, משפרת את איכות השינה ומחזקת את החוסן הרגשי. מי שבוחר לא לסלוח, מעניש את עצמו שוב ושוב.
הימנעות מאחריות
כשמשהו משתבש, קל יותר להאשים את הסביבה. אבל כשזה הופך להרגל, נוצרת תחושת חוסר שליטה מתמשכת. בפסיכולוגיה חיובית מדברים על מוקד שליטה פנימי: אנשים שלוקחים אחריות על חייהם נוטים להיות מאושרים יותר, כי הם מרגישים שהם מסוגלים להשפיע על התוצאות. מי שנמנע מאחריות נשאר בתחושה שהחיים קורים לו – במקום שהוא יוביל אותם.
חיים בעבר
חיים בתוך לולאת זיכרונות וחרטות מונעים התקדמות. מחקרים במדעי המוח מראים ש"רומינציה" – חזרה שוב ושוב על מחשבות שליליות מהעבר – קשורה באופן הדוק לדיכאון. במקום להחלים, המוח ממשיך "לנגן" את הטראומה או הטעות. זהו מצב של דריכה במקום: רגל אחת על הגז, השנייה על הברקס.
פוקוס רק על בעיות
כולנו סובלים מ"הטיית השליליות", מנגנון אבולוציוני שתפקידו להגן עלינו מסכנות. אך אצל אנשים לא מאושרים, ההטיה הזו משתלטת על חיי היומיום. כל כישלון קטן הופך לכישלון מוחלט, וכל הישג מקבל מקום משני. התוצאה היא עולם פנימי שבו תמיד "משהו לא בסדר".
דאגה מהעתיד
על פי נתוני American Psychological Association, כ־66% מהמבוגרים בארצות הברית מציינים כסף כמקור דאגה קבוע. עבור אנשים לא מאושרים, הדאגה הזו מתרחבת לכל תחום: בריאות, משפחה, קריירה. הבעיה היא שברוב המקרים מדובר בתרחישים שמעולם לא יתרחשו – אך הם עדיין גובים אנרגיה יקרה מההווה.
זלזול בהישגים
אפילו כשהכול מסתדר, חוסר שביעות הרצון מכה שוב: "זה לא כזה חשוב", "כל אחד היה מצליח בזה". בפועל, פסיכולוגיה חיובית מלמדת שחגיגת הצלחות, גם הקטנות ביותר, מייצרת תחושת מסוגלות ובונה מומנטום להתקדמות. מי שמזלזל בהישגים – גוזל מעצמו את הדלק שמניע אותו קדימה.
בידוד עצמי
מחקרים מצביעים על כך שבדידות כרונית מסוכנת לבריאות הפיזית לא פחות מעישון. לפי דו"ח של המנתח הכללי של ארה"ב, בידוד מעלה את הסיכון למוות מוקדם בעד 50%. ועדיין, אנשים לא מאושרים נוטים להתרחק מחברה, מתוך אמונה שאף אחד לא יבין אותם. הבעיה היא שבידוד לא מרפא – הוא מעמיק את הפצע.
סביבה שלילית
האנשים שסביבנו משפיעים על מצב הרוח שלנו יותר ממה שנדמה. רגשות – חיוביים ושליליים – מידבקים. מי שמקיף את עצמו במתלוננים ורכלנים, נשאב אל תוך "חדר הדהוד" שבו השלילי מועצם עוד יותר. יצירת סביבה תומכת וחיובית היא צעד חיוני בדרך לאושר.
חשיבת יתר
עבור אנשים מסוימים, כל החלטה – גדולה כקטנה – הופכת למבוך. במקום להחליט ולחוות הקלה, הם שוקעים בניתוח יתר ומוצפים בתחושת חרטה או פחד מטעויות. מחקרים מראים שחשיבת יתר מגבירה הפרשת הורמוני סטרס ומשאירה אנשים במעגל מתיש של חוסר החלטיות.
הזנחת הגוף
חוסר אושר כרוני מוביל לעיתים להזנחת שגרות בסיסיות: דילוג על ארוחות, ויתור על פעילות גופנית, או שינה לא סדירה. לפי נתוני ה־CDC, כמעט שליש מהמבוגרים בארה"ב ישנים פחות מההמלצה של 7 שעות בלילה – מה שמגביר מצוקה נפשית. הזנחת הגוף יוצרת מעגל שבו מצב הרוח משפיע על הבריאות, והבריאות מחמירה את מצב הרוח.
דחיית האושר ל"מתישהו"
הטעות הגדולה ביותר היא להאמין שהאושר יגיע רק אחרי הישג חיצוני – משרה, זוגיות, או כסף. בפועל, קו הסיום תמיד מתרחק. מי שתולה את האושר בנסיבות חיצוניות נשאר בתחושת מרדף אינסופי. ההבנה שהאושר נמצא בתהליך עצמו, ולא רק בתוצאה, היא אולי השיעור החשוב ביותר.
האושר נמצא בתהליך עצמו, ולא רק בתוצאה, היא אולי השיעור החשוב ביותר.
סיכום
אושר אינו יעד רחוק אלא הרגלים שנבנים יום אחר יום. השוואות, חרדות, טינה ובידוד – כל אלה שואבים אתכם פנימה למעגל שלילי. לעומת זאת, שינוי קטן במיקוד, באחריות ובסביבה יכול לשבור את הדפוס ולהחזיר לחיים תחושת חיות ומשמעות.
המאמר נכתב בסיוע כלי AI ונערך על ידי עורכת המדור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו