הצד המר של הדבש: מה יקרה כשהדבורים ייעלמו?

"אם הדבורים ייעלמו מפני האדמה, לאנושות יישארו רק ארבע שנים לחיות" – הציטוט הזה, המיוחס לאלברט איינשטיין (אם כי ללא כל ביסוס היסטורי), הפך לקריאת השכמה עולמית. בעשורים האחרונים, אוכלוסיות הדבורים ברחבי העולם נמצאות בירידה חדה ומדאיגה – תופעה שמאיימת לא רק על ייצור הדבש, אלא על כל מערכת המזון העולמית.

בארה"ב איבדו הכוורנים כ-40% מהכוורות מדי שנה בעשור האחרון. באירופה המצב דומה, עם ירידה של 30-50% באוכלוסיות מינים מסוימים. הסיבות מורכבות: שימוש בחומרי הדברה ניאוניקוטינואידים, טפיל הוורואה ההרסני, אובדן בתי גידול טבעיים, מחלות חדשות ושינויי אקלים.

דבש הוא לא הכל

הדבש הוא הדאגה הקטנה ביותר: דבורים מאביקות כ-80% מהצמחים הפורחים ו-35% מגידולי המזון העולמיים. ללא דבורים, נאבד את רוב הפירות, הירקות והאגוזים. תפוחים, שקדים, אבוקדו, ברוקולי, מלפפונים – כולם תלויים בהאבקת דבורים. הערך הכלכלי של שירותי ההאבקה מוערך ב-235-577 מיליארד דולר בשנה ברחבי העולם (כלומר: זה מה שהיה עולה לעשות זאת באופן מלאכותי).

החקלאות המודרנית החמירה את הבעיה: מטעי ענק של גידול בודד (מוֹנוֹקוּלטוּרה) מספקים מזון לדבורים רק לתקופה קצרה בשנה; הדברה אינטנסיבית פוגעת במערכת העצבים של הדבורים, גורמת להן לאבד כיוון ולמות הרחק מהכוורת – תופעה המכונה "הפרעת התמוטטות המושבה" (CCD).

פתרונות טכנולוגיים: דבש בלי עוקץ?

מול המשבר, מפתחים ויזמים מחפשים פתרונות טכנולוגיים. באוניברסיטת הארוורד פיתחו "רובו-דבורים" – רובוטים זעירים המסוגלים לעוף ולהאביק פרחים. ביפן כבר משתמשים ברחפנים להאבקת עצי פרי, ובסין, באזורים שבהם נעלמו הדבורים, עובדים מטפסים על עצים ומאביקים פרחים ידנית עם מברשות קטנות.

חברות סטארט-אפ מפתחות טכנולוגיות הפצת אבקה מלאכותית, מערכות ויברציה להאבקה במנהרות חקלאיות, וחיישנים המנטרים את בריאות הכוורות בזמן אמת. אך מומחים מזהירים: שום טכנולוגיה לא תוכל להחליף את היעילות והמורכבות של מערכת ההאבקה הטבעית. דבורה בודדת מבקרת באלפי פרחים ביום, מעבירה אבקה בדיוק מושלם ועושה זאת בחינם. רובוט שיחליף אותה יעלה מיליונים ויהיה פחות יעיל.

לכן, חברות אחרות עובדות על גידול דבורים עמידות למחלות באמצעות הנדסה גנטית, או על פיתוח חומרי הדברה ידידותיים לדבורים.

הדרך קדימה: שינוי או קטסטרופה

פתרון אמיתי דורש שינוי מערכתי בחקלאות ובגישה שלנו לטבע. הולנד, למשל, הצליחה להפוך את המגמה על ידי יצירת "כבישים מהירים לדבורים" – רצועות של פרחי בר לאורך כבישים; ערים כמו אוסלו ולונדון יוצרות "גגות ירוקים" ופארקים עירוניים ידידותיים למאביקים; חקלאים מתחילים לאמץ שיטות חקלאות משולבת, שתילת פרחי בר בשולי השדות, והפחתה בשימוש בחומרי הדברה; צרכנים מוכנים לשלם יותר עבור תוצרת אורגנית ו"ידידותית לדבורים".

המירוץ נגד הזמן נמשך. בכל שנה שעוברת, אנו מאבדים עוד מינים של דבורים ומאביקים אחרים. אך המודעות הגוברת והפעולות הנחושות נותנות תקווה. לפחות לפי המשפט שאמר או לא אמר הפיזיקאי הגדול בהיסטוריה, עתידה של האנושות תלוי בכך שנצליח להציל את היצורים הקטנים המזמזמים האלה.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)