היום, 20 יוני, לפני חמישים שנה יצא לאקרנים סרט הקיץ הראשון בתולדות הקולנוע. דווקא עכשיו, בעידן של גיבורי-על, אינפלציית אפקטים וחוזים של מאות מיליונים, חוזר הסרט "מלתעות" (Jaws) להיות שיחת היום. עם פסקול קלאסי מהפנט, בימוי שממציא מחדש את חוקי המתח ודמות אחת של כריש שהפכה לאגדה — מדובר באירוע תרבותי הרבה מעבר לסרט אימה על חיה טורפת.
סטיבן ספילברג בן ה-27 בצילומי מלתעות עם הכריש המכני
View this post on Instagram
התחלה של טרילוגיה? לא בדיוק
אתם אולי מכירים את הכריש, את הסצנה עם המצוף הצהוב או את הציטוט האלמותי "We’re gonna need a bigger boat" ('נצטרך סירה יותר גדולה'), אבל "מלתעות" לא התחיל כהבטחה לשובר קופות. הסרט מבוסס על רב-המכר של פיטר בנצ'לי מ־1974, ומתאר עיירת חוף בדיונית בשם אמיּטי (בהשראת מרתה'ס ויניארד שבמסצ'וסטס), הנאלצת להתמודד עם כריש לבן ענק שמטיל אימה על התושבים והנופשים.
הדרמה נבנית סביב העימות בין ראש העיר, שמנסה לשמור על העונה התיירותית, לבין קצין משטרה, ביולוג ימי וצייד כרישים מזדקן שיוצאים להילחם בטורף הימי. אותה עלילה פשוטה הפכה בידיו של סטיבן ספילברג למיתולוגיה קולנועית.
'נצטרך סירה יותר גדולה', מלתעות (1976)
איך סרט קטן הפך לבלתי נשכח
ספילברג, אז בן 27 בלבד, קיבל את המושכות אחרי הצלחה בינונית עם הסרטים "Duel" ו־"The Sugarland Express". הצילומים, שהחלו באביב 1974, היו פורצי דרך: מדובר בהפקה הראשונה בהיסטוריה שצולמה רוב הזמן בים הפתוח ולא באולפן. אתגרי ההפקה היו קשים — הכרישים המכניים התפרקו שוב ושוב, מזג האוויר שיבש את הלו"ז, וההפקה נמשכה פי שלושה מהמתוכנן.
דווקא התקלות הולידו הברקות בימוי: במקום לחשוף את הכריש לכל אורך הסרט, השתמש ספילברג באמצעים מרומזים כמו מוזיקה מאיימת, זוויות צילום נמוכות ופשוט סילוקו מהפריים — והמתח רק הלך והתגבר.
מומחים רבים רואים בכך דוגמה מובהקת ל"אנטומיה של פחד", ופרופ' נואל קארול מאוניברסיטת ניו יורק מציין ש"ההיעדר של המפלצת הוא שהופך אותה לאימתית באמת".
מהפכת הבלוקבאסטרים מתחילה כאן
כשהסרט יצא ביוני 1975, ציפיות האולפנים היו צנועות. אלא שבתוך פחות משבועיים, הפך "מלתעות" לשובר קופות שעקף כל שיא קודם. הוא הפך לסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים (עד ש"מלחמת הכוכבים" הדיח אותו שנתיים לאחר מכן), והציב תקדים למודל ההפצה ההוליוודי החדש: סרט קיץ עם תקציב עתק, הפצה רחבת היקף ומסע שיווק אגרסיבי — מודל שהיום מובן מאליו אך אז היה מהפכני.
בכך הפך ספילברג לשם חם בהוליווד. בעקבות "מלתעות" הגיעו שורה של להיטים – "מפגשים מהסוג השלישי", "שודדי התיבה האבודה" ו־"אי.טי." – שכולם ביססו את מעמדו כאמן המיינסטרים האולטימטיבי.
🦈 הכריש שהוליד תעשייה שלמה
מעבר להשפעה הקולנועית, "מלתעות" עורר גל חדש של סרטי חיות תוקפות. החל מ־"פיראנה" של ג'ו דנטה, ועד ל־"אנאקונדה" ו־"מים פתוחים", סרטים אלה נבנו כולם על הפורמט שיצר ספילברג: שילוב בין איום טבעי, גיבורים מן השורה ותחושת אובדן שליטה.
סרטי המשך לא איחרו לבוא, אך אף אחד מהם לא הצליח לשחזר את העוצמה של המקור. עם זאת, "מלתעות 2" ו־"מלתעות 3" משנות ה־80 נחשבים לקאלט בפני עצמם, בעיקר בזכות האפקטים היצירתיים לתקופתם.
🧠 למה זה עדיין עובד גם חצי מאה אחרי
למרות שמדובר בסרט בן 50, "מלתעות" נשאר רלוונטי יותר מרוב סרטי האקשן המודרניים. הוא מציג את המתח כפעולה איטית ונבנית, מעניק משקל רגשי לדמויות, וכולל עבודת סאונד מהחכמות שנעשו — כולל הפסקול הבלתי נשכח של ג'ון וויליאמס, שזכה בפרס האוסקר.
הסרט ממשיך להיות מקור השראה לניתוחים אקדמיים בקורסים לקולנוע, תקשורת וחקר תרבות, כאשר חוקרים מנתחים את שפת הבימוי, הדימויים והסאונד פורץ הדרך שבו. במקביל, הוא מוקרן שוב ושוב בסינמטקים ברחבי העולם, לעיתים בליווי הרצאות, דיונים או הופעות מוזיקליות חיות, שמעוררות עניין בין-דורי.
📺 איפה אפשר לצפות?
שירותי הזרמה כמו אפל טיוי ואמזון פריים מציעות את הסרט להשכרה או רכישה דיגיטלית. בעונת הקיץ הקרובה מתוכננות הקרנות חגיגיות ברחבי העולם, כולל הקרנות באולמות פתוחים בליווי תזמורת חיה — חוויה קולנועית שלא כדאי לפספס.
המאמר נכתב בסיוע כלי ai ונערך על ידי עורכת המדור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו