כשהחרדה מפיטורים לא עוזבת אתכם 🧠💼

בעולם עבודה הפכפך, חששות מפיטורים הפכו לשכיחים מאי פעם. נתונים מארה"ב מראים כי פיטורים הגיעו לשיא שלא נראה מאז 2020, עם עלייה מסחררת של 41,311% בקיצוצים במגזר הממשלתי. גם בישראל, גל הפיטורים במגזר ההייטק ובחברות שונות הותיר רבים בחוסר ודאות. אך מה קורה כאשר החרדה מאובדן המשרה הופכת לאובססיבית, גם כשכל הסימנים מעידים שמקום העבודה שלכם יציב? הנה חמישה מצבים נפוצים העומדים בבסיס דאגה לא פרופורציונלית לביטחון התעסוקתי שלכם – וכיצד להתמודד איתם.

1. כשהרגשות הופכים ל"עובדות" 🤔

"אני מרגיש חסר ביטחון, אז כנראה שגם המשרה שלי לא בטוחה."

רבים מאיתנו נופלים במלכודת של "הנמקה רגשית" – הטיה קוגניטיבית שבה אנו מפרשים את רגשותינו כעובדות. כשאנחנו חשים חוסר ביטחון, אנו לוקחים את התחושה כהוכחה לחוסר יכולת, ומניחים שגם האחרים חולקים אמונה זו.

כדי להתמודד עם תחושת חוסר מסוגלות, רבים נוטים לפצות באופן מוגזם: להתכונן יתר על המידה, לעבוד שעות ארוכות מדי, ולחזור שוב ושוב על אותו תרגול.

מה לעשות:

• הפחיתו בהדרגה את הפיצוי המוגזם. אין צורך ב-180 מעלות; פשוט הפחיתו מהכנת-יתר להכנה סבירה.
• הכירו בכך שפעולות ההגנה שלכם גונבות את הקרדיט להצלחתכם ומסתירות את העובדה שאתם מסוגלים ומוכשרים מלכתחילה.

2. קטסטרופיזציה של ההשלכות 🌪️

"המשרה הזו היא כל מה שמפריד ביני לבין אסון מוחלט."

חרדה היא מנגנון אבולוציוני שנועד להגן עלינו. היא סורקת את האופק לתרחישי הגרוע-מכל ומסייעת לנו להתכונן כדי שלא נופתע. אבל קל מאוד להגזים בהערכת הסכנה ולראות "זאבים" בכל פינה.

מה לעשות:

• פרטו כל צעד שיצטרך לקרות כדי שתרחיש האימים שלכם יתממש. לרוב, גורמים רבים צריכים להסתדר בשורה כדי שהקטסטרופה תתרחש.
• הפכו את החששות לבעיה מתמטית: רשמו את כל הצעדים, הציבו אחוז סיכוי ליד כל צעד, והכפילו אותם. התוצאה הסופית – אחוז הסיכוי שהתרחיש הגרוע ביותר יתרחש – תהיה נמוכה משציפיתם.

3. הצורך בוודאות בעולם לא ודאי 🧩

"אני בקשר קבוע עם המנהל שלי, אבל עדיין חושש שאיני עומד בציפיות מספיק טוב כדי לשמור על תפקידי."

כולנו שמענו סיפורים על פיטורים שהגיעו משום מקום. אך כל מצב בחיים כרוך בסיכון מסוים. אלה מאיתנו שהם מתכננים קפדניים או שונאים הפתעות עשויים להיות בעלי סבילות נמוכה לסיכון או, לחלופין, צורך גבוה בוודאות.

מה לעשות: יש לנו שתי אפשרויות במצב זה: שינוי וקבלה.

לשינוי: במקום לשאול את המנהל אם אתם מתפקדים בסדר, שאלו שאלות ספציפיות שמובילות לתובנות מעשיות:

• "מהם לדעתך סדרי העדיפויות העיקריים לתפקידי ברבעון הבא?"
• "האם יש מיומנויות או תחומים ספציפים שלדעתך כדאי שאתמקד בשיפורם?"

לקבלה: החליטו כמה אי-ודאות בביטחון תעסוקתי אתם יכולים לסבול כרגע. דמיינו את אי-הוודאות כחפץ פיזי, והניחו אותו, מטאפורית, על שולחנכם. הרשו לו להיות שם. אתם לא תאהבו את העובדה שהוא יושב על שולחנכם, אבל תרגלו להתמקד באנרגיה שלכם בעבודתכם ולא בלהסיר את אי-הוודאות מהשולחן.

4. כשמבלבלים בין ביצועים לערך עצמי 📊

"אם אני לא מצטיין, אני מרגיש שאני נכשל לחלוטין."

פסיכולוגים מגדירים תופעה זו כ"הערכת-יתר": בלבול בין ביצועים לערך עצמי. יחד עם ביקורת עצמית, הערכת-יתר היא אחד מעמודי התווך של פרפקציוניזם קליני. כאשר ההערכה שלנו את עבודתנו מתרחבת מעבר לעבודה עצמה והופכת למשפט על האופי שלנו, אנחנו מעריכים-יתר.

מה לעשות:

• התמקדו בעבודה למען העבודה. שלבו את הישגיכם ומאבקיכם במושג עצמי רחב יותר, אך זכרו שערככם אינו תלוי בביצועיכם.
• אשרו את מה שאתם יודעים שהוא אמת לגבי עצמכם, גם אם אין לזה שום קשר לעבודה. למשל: "אני חבר עקבי ואכפתי" או "אני אוהב את ילדיי בכל ליבי".

5. כשמבלבלים בין ריצוי לביטחון 🤝

"אם כולם מרוצים מהעבודה שלי, אהיה בטוח."

רבים מאיתנו מבקשים המון עצות מעמיתים לגבי תוצאות ותהליכי העבודה שלנו: "זה נראה לך בסדר?" "אני צריך לעקוב אחרי העצה של יוסי או של רונית?" אנחנו מנסים לשלב את המשוב של כולם, והעבודה מרגישה כמו מסע מתמשך של ריצוי אנשים.

מה לעשות:

• איננו יכולים לשלוט בדעותיהם של אחרים, ולכן הסתמכות על שיפוטם של אחרים לגבי איכות עבודתנו או חוזק הביטחון התעסוקתי שלנו היא בעייתית.
• נסו להעריך את עבודתכם עם קנה מידה אחר מלבד "האם אנשים אהבו את זה?" במקום זאת, נסו "האם מילאתי את כוונותיי?" או "האם עשיתי את מה שהתכוונתי לעשות?"

ומה אם באמת תפוטרו? 🤔

לא משנה לאיזה מחמשת התרחישים הללו אתם מתחברים, המוח שלנו נוטה להכות אותנו עם השאלה: "מה אם אפוטר?" שאלות "מה אם" נועדו להיות רטוריות, אבל כדי להתמודד איתן, נסו לענות על השאלה באופן מילולי. מה אם תפוטרו? ובכן, מה תעשו?

זה עשוי לכלול התמודדות מראש: מהי התוכנית שלכם? מי ינחם אתכם? עם מי תיצרו קשרים? היכן תחפשו עבודה חדשה? חשוב מכך, זה אומר להזכיר לעצמכם שאתם מסוגלים להתמודד עם הבלתי צפוי, ושתחצו את הגשר הזה אם וכאשר הוא יגיע.

מקורות: HBR, Psychology Today

המאמר נכתב בסיוע כלי ai ונערך על ידי עורכת המדור.