X

ההיסטוריה של הקומיקס הישראלי – מגיבורים מקומיים לקריקטורות חתרניות

מגידי גזר עד זבנג, מאורי-און ועד הברווז – תולדות המדינה שזורים ביצירות קומיקס שתיארו את החיים כאן באמצעים הומוריסטיים וסאטיריים. הנה כמה דוגמאות

קומיקס של אורי פינק. צילום: אורי פינק

המילה קומיקס מזוהה בעיקר עם ארה"ב ויפן (אם כי ביפן זו בכלל מנגה!!!) – אבל גם בישראל יש כבר מסורת ארוכה למדי של קומיקס, שמשקפת את התרבות, ההומור והאתגרים של החברה הישראלית. מגיבורי על ועד קריקטורות פוליטיות, הקומיקס הישראלי מספר את סיפורה של מדינה צעירה דרך קווים וצבעים.

ראשית הקומיקס בישראל

הקומיקס הישראלי החל בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, בתקופת היישוב. עיתוני ילדים כמו "דבר לילדים" מבית "דבר" כללו סיפורים מצוירים על חיי החלוצים והטבע הארץ-ישראלי. בשנות ה-50, עם הקמת המדינה, הופיעו דמויות כמו לולו וגידי גזר, שתי דמויות של ילדים שחווים הרפתקאות הומוריסטיות, שנוצרו ע”י יעקב אשמן. הקומיקסים המוקדמים היו פשוטים, לרוב עם מסר חינוכי שקידם ערכים ציוניים כמו עבודה חקלאית ואהבת הארץ.

עליית גיבורי העל הישראליים

בשנות ה-70 וה-80, בהשראת סופרמן ובאטמן, ניסו יוצרים ישראלים ליצור גיבורי-על מקומיים. הדמות הבולטת ביותר היא סַבְּרָמֶן, שנוצר ב-1978 על ידי אורי פינק בן ה-15. סברמן, ששמו נובע מצמח הצבר, היה גיבור עם כוחות-על שמגן על תל אביב מפני חייזרים כמו "דוקטור זור". למרות שהחוברות לא זכו להצלחה מסחרית גדולה, הן היו ניסיון חלוצי להביא את ז'אנר גיבורי-העל לישראל. דמות נוספת היא אורי-און, גיבור שנוצר על ידי מיכאל נצר (ושמו היה רעיון של אורי אורבך) ונלחם באויבים תוך שימוש בכוחות-על טכנולוגיים.

הקריקטורה הפוליטית והסאטירה

הקומיקס הישראלי מצא את כוחו האמיתי בקריקטורות פוליטיות. אמנים כמו דוש (קָרִיאֵל גַרדוֹש) הפכו לאגדות בזכות הקריקטורות שלהם בעיתונים כמו "מעריב". דוש יצר את דמותו של שרוליק, הישראלי הממוצע, שדרכו לעג לפוליטיקאים ולחברה. במקביל, יצר דודו גבע את דמות הברווז, שגם הוא ייצג את הישראלי הממוצע, אך כיכב בעלילות מעט פחות מתאימות לכל הגילים.

"שרוליק" החדש, צילום: שי צ'רקה, באדיבות פיתקית

בשנות ה-90 וה-2000, יוצרים כמו אורי פינק עם סדרת "זבנג!” הביאו הומור מודרני שדיבר לדור הצעיר, עם סיפורים על בני נוער וחיי היום-יום. הקומיקסים האלה היו פחות פוליטיים ויותר תרבותיים, והפכו לקלאסיקה.

זבנג. המיתולוגי והאיקוני שבקומיקסים הישראליים, צילום: אורי פינק

הקומיקס הישראלי כיום

היום, הקומיקס הישראלי חווה פריחה מחודשת בזכות האינטרנט ופלטפורמות כמו X. יוצרים צעירים מפרסמים קומיקסים דיגיטליים, לעיתים בנושאים חברתיים כמו פמיניזם או הסכסוך הישראלי-פלסטיני. פסטיבלים כמו "פסטיבל אנימיקס" בתל אביב מאפשרים ליוצרים מישראל ומהעולם להציג את עבודותיהם בתחום. יחד עם זאת, האתגר הגדול הוא התחרות עם תעשיות קומיקס בינלאומיות כמו מארוול מבית דיסני. ובכל זאת, הקומיקס הישראלי ממשיך לשמור על הקסם החצוף שלו.

הכתבה נכתבה בעזרת גרוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר