הגרפיטי נגדנו לא הרס לנו: הישראלים חגגו בפסטיבל הגדול בפורטוגל

חזרתי משבוע בגן עדן. את השבוע האחרון העברתי בפסטיבל ה״בום״ בפורטוגל וחוויתי חופש כמו שלא חוויתי הרבה זמן. פעם בשנה אני משתדל ללכת לפסטיבל מהסוג הזה בגלל הערכים שהפסטיבלים האלה מייצגים: אהבת חינם וקבלת האחר.

בפסטיבלים האלה אסור להרים דגלים של מדינות או קבוצות מסוימות, כי זה לא משנה, האווירה היא שכולנו אחד. ולמרות זאת, המצב השנה מורכב ושונה יותר. התלבטתי אם לנסוע השנה, היו התראות שיכול להיות שינסו לפגוע בישראלים. בדיוק השבוע בפסטיבל אחר בבלגיה נעצרו שני ישראלים אחרי שהניפו דגל גבעתי.

המערכה עם איראן ביטלה לי את הטיסות. ולמרות הכל מצאתי את עצמי שוב מקים אוהל באמצע השטח בפורטוגל ומעביר שבוע בלרקוד ברחבות הכי צבעוניות ויפות בעולם, ונח בחופים של האגם היפהפה שם, ביחד עם עוד 60,000 איש מכל העולם.

אז כן, היו קצת כתובות גרפיטי פחות נעימות בתאי השירותים ועל הגדרות. אבל מספיק בן אדם שהלך וריסס אותם כדי ליצור הרגשה שיש איבה ושנאה כלפינו, בפועל כל אירופאי שדיברתי איתו ואמרתי לו שאני מישראל הגיב בחיוך או באדישות ואיחל לי "בום שמח".

רק פורטוגלית אחת שפגשתי שאלה אותי מאיפה אני וכשאמרתי ישראל, היא קצת עיקמה את האף ואמרה "קשה לי עם זה, אבל אני לא נכנסת לפוליטיקה במקום כמו הבום".

למרות האזהרות ולמרות ביטולי הטיסות עדיין היו אלפי ישראלים, ולא שמעתי על מקרים חריגים. זו הזדמנות טובה שוב להגיד את מה שאני תמיד אומר: יש אנטישמיות בעולם ואני לרגע לא מזלזל בה, אבל גם לא מחכים לפגוע בנו בכל מקום בעולם - ומהחוויה האישית שלי רוב האנשים ניטרלים.

בום הוא פסטיבל ענק שמוקם פעם בשנתיים באמצע השטח בגבול בין ספרד ופורטוגל. אפשר למצוא בפסטיבלים האלה אנשים מכל הסוגים ובכל הגילים, אפילו משפחות עם ילדים קטנים ותינוקות. יש פינות ילדים עם הפעלות ופארקי שעשועים כמו בחלומות.

השטח של הפסטיבל הוא בגודל של עיר קטנה והאווירה בעיר הזאת, מבחינתי, היא פשוט חופש מוחלט. אנשים באים לשם כדי באמת לקחת הפסקה מהחיים ולגלות את עצמם מחדש. יש אין סוף דברים שאפשר לעשות - מסדנאות, יוגה והרצאות, לאין סוף חופים באגם היפהפה שם, או רחבות מוזיקה שפועלות 24/7.

המוטו של הפסטיבל הוא “We are one” והאווירה הכללית, אפילו שיש כזאת כמות אנשים מכל העולם, היא כזאת. לא משנה מי אתה ומאיפה אתה - כולם מוזמנים.