יש אנשים שמסוגלים להירדם כבר בשלב ההמראה עוד לפני שהמטוס הגיע לגובה שיוט. הראש נשמט קלות, העיניים נעצמות, וכעבור כמה שעות הם מתעוררים ביעד חדש כאילו בילו את הלילה במיטה. עבור כל השאר, שינה בטיסה היא משימה כמעט בלתי אפשרית: המושב צר, התאורה משתנה, המנועים רועשים והנוסע בשורה מאחור החליט לפתוח את מגש האוכל בדיוק כשהצלחתם למצוא תנוחה סבירה.
לא מפתיע, אם כך, שסרטונים שמבטיחים ללמד איך לישון בטיסה הופכים במהירות לוויראליים. אחד הטריקים הבולטים שהופצו לאחרונה בטיקטוק נראה, לפחות במבט ראשון, כמו פתרון יצירתי במיוחד. בפועל, הוא עלול להפוך את הטיסה לפחות נוחה - והרבה פחות בטוחה.
התנוחה שהפכה את חגורת הבטיחות ל"חגורת רגליים"
הטריק פשוט למדי, לפחות עבור מי שמסוגל להתקפל כך במושב של מחלקת תיירים: מעלים את שתי הברכיים לכיוון החזה, מניחים את כפות הרגליים על המושב וחוגרים את חגורת הבטיחות סביב הקרסוליים. החגורה אמורה להחזיק את הרגליים במקום ולאפשר לנוסע להישען לאחור ולהירדם בתנוחה מכווצת.
יוצרי תוכן שניסו את השיטה טוענים שהיא מפחיתה את העומס מהגב ומעניקה תחושה יציבה ונוחה יותר. אלא שחגורת הבטיחות במטוס לא נועדה לתמוך ברגליים. מינהל התעופה הפדרלי האמריקני, ה-FAA, מדגיש כי יש לחגור אותה נמוך והדוק מעל אזור האגן, ולא סביב הבטן - ובוודאי שלא סביב הקרסוליים. מטרתה היא להגביל את תנועת הגוף קדימה ולהגן על הנוסע בזמן המראה, נחיתה או טלטלות.
@zoreandtomekWrap the seatbelt around your legs ✈️
טלטלה אחת עלולה לשנות את התמונה
הסכנה המרכזית היא מערבולת אוויר פתאומית. טלטלות יכולות להופיע גם כשהשמיים נראים בהירים לחלוטין, ולעיתים ללא התרעה שמאפשרת לנוסעים לשנות תנוחה בזמן.
כאשר הברכיים צמודות לחזה והרגליים קשורות זו לזו, הגוף אינו יושב בתנוחה יציבה. טלטלה חזקה עלולה להשליך את הנוסע הצדה או קדימה, לגרום לחבלה בראש, בגב או ברגליים ולהקשות עליו להשתחרר במהירות. מינהל התעופה הפדרלי האמריקני, ה-FAA, ממליץ להשאיר את חגורת הבטיחות חגורה בכל זמן שבו יושבים, גם כאשר השלט כבוי, משום שנוסעים שאינם חגורים עלולים להיזרק ממקומם ללא אזהרה.
גם במקרה של אירוע חירום, כל שנייה חשובה. צוותי האוויר צריכים שהנוסעים יהיו חגורים בצורה תקינה, ישבו זקופים ויוכלו לקום ולהתפנות במהירות. חגורה המלופפת סביב הרגליים עלולה לעכב את השחרור וליצור בלבול ברגע שבו אין זמן לחפש את האבזם מתחת לברכיים.
לא רק בטיחות: הבעיה של חוסר תנועה
טיסות ארוכות כרוכות ממילא בשעות של ישיבה במרחב מצומצם. לפי המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן, ה-CDC, נסיעות שנמשכות יותר מארבע שעות עשויות להעלות את הסיכון להיווצרות קריש דם בוורידים העמוקים של הרגל, בעיקר בשל חוסר תנועה ממושך. הסיכון הכללי לרוב הנוסעים נמוך, אך הוא עולה אצל מי שסובלים מגורמי סיכון נוספים, ובהם קריש דם בעבר, ניתוח או פציעה בתקופה האחרונה, היריון, טיפול הורמונלי, סרטן, השמנה או הגבלת ניידות.
התנוחה הוויראלית אינה בהכרח גורמת לקריש דם בפני עצמה, אך היא מקבעת את הרגליים ומפחיתה עוד יותר את הנטייה להזיז אותן, למתוח את השוקיים או לקום. כשהברכיים והירכיים כפופות לזמן ממושך, עלולים להופיע גם נימול, כאבי מפרקים, לחץ על השרירים ואי נוחות משמעותית.
ויש גם את הנוסעים האחרים. רגליים על המושב, נעליים ליד משענת היד ופלישה למרחב של השכן אינן בדיוק הדרך לזכות בתואר הנוסע האהוב בטיסה.
אז איך לישון בטיסה בלי להסתבך?
הפתרון הבטוח פחות דרמטי, אבל יעיל הרבה יותר: הכנה מוקדמת. כרית צוואר טובה, מסכת עיניים ואטמי אוזניים או אוזניות מבטלות רעש יכולים לצמצם את ההפרעות המרכזיות בתא הנוסעים. בגדים רכים ושכבות שקל להסיר או להוסיף יעזרו להתמודד עם שינויי הטמפרטורה.
מושב ליד החלון מתאים בדרך כלל למי שמעוניין לישון, משום שאפשר להישען על דופן המטוס בלי לקום בכל פעם שהשכנים רוצים לעבור. מי שמעדיף לקום לעיתים קרובות ולמתוח את הרגליים עשוי דווקא ליהנות יותר ממושב במעבר.
בטיסות ארוכות מומלץ להזיז את הקרסוליים, לכווץ ולשחרר את שרירי הרגליים ולקום להליכה קצרה מדי כמה שעות, כאשר הדבר בטוח ומותר. ה-CDC ממליץ להפעיל את שרירי השוק, להרים ולהוריד את העקבים והבהונות ולבחור, במידת האפשר, מושב מעבר שמקל על הקימה.
כדאי גם להשאיר את האזור שמתחת למושב פנוי ככל האפשר, כדי שהרגליים יוכלו לנוע, לשתות מים במהלך הטיסה ולהימנע מכמויות גדולות של אלכוהול וקפאין סמוך לשינה. ובזמן שיושבים - לחגור את החגורה מעל האגן, כפי שתוכננה.
בטיקטוק אולי קוראים לזה "האק" (Hack), אבל לפעמים הטריק החכם ביותר הוא פשוט לא לנסות כל דבר שנראה נוח בסרטון של 20 שניות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו