למה פיהוק מידבק? המדע מאחורי התופעה שקורית לכולם

זה קורה לכולנו: מישהו מפהק לידנו, ותוך שניות אנחנו מוצאים גם את עצמנו מפהקים. זה עובד גם אם רק רואים פיהוק בסרטון, שומעים את הצליל, או אפילו רק קוראים על זה (ולכן, יש סיכוי טוב שאתם מפהקים ממש ברגע זה – וזה לא מעיד שהכתבה משעממת אתכם, אם כי אנחנו שומרים לעצמנו את הזכות להיעלב). פיהוק הוא אחת התגובות המידבקות ביותר בטבע – אבל למה?

פיהוק הוא עתיק ואוניברסלי

פיהוק הוא תופעה פרימיטיבית ביותר. עוברים מפהקים ברחם אימם כבר מגיל 11 שבועות. כמעט כל בעלי החוליות מפהקים – דגים, זוחלים, ציפורים ויונקים. אבל רק מעטים מהם מפהקים בצורה מידבקת.

מחקרים מצאו פיהוק מידבק רק אצל בני אדם, קופי אדם (שימפנזים, בונובו), וכנראה גם אצל כלבים – במיוחד כשהם רואים את הבעלים שלהם מפהק. זה מרמז שהתופעה קשורה למשהו חברתי ורגשי, ולא רק לפיזיולוגיה בסיסית.

מה זה בכלל פיהוק?

לפני שנבין למה פיהוק מידבק, בואו נבין מה זה פיהוק. פיהוק הוא פעולה לא-רצונית שבה אנחנו פותחים את הפה לרווחה, נושמים עמוק, ומותחים את שרירי הפנים. הוא מלווה לעיתים בהתארכות הגוף, סגירת העיניים, ודמעות.

אבל למה אנחנו מפהקים? גם זו שאלה שאין עליה הסכמה מלאה, אבל התיאוריות כוללות:

• קירור המוח: פיהוק מכניס אוויר קריר שעוזר לווסת את טמפרטורת המוח;
• עוררות: פיהוק מגביר את זרימת הדם והחמצן למוח ועוזר להתעורר;
• מתיחה: פיהוק מותח שרירים ומפרקים;
• שינוי מצב: פיהוק מסמן מעבר בין מצבים (ערות לשינה, שעמום לעירנות).

למה פיהוק מידבק? התיאוריות המובילות

תיאוריה 1: אמפתיה ונוירוני-מראה

התיאוריה הפופולרית ביותר קושרת פיהוק מידבק למערכת נוירוני המראה (Mirror Neurons) במוח. נוירונים אלה מופעלים גם כשאנחנו מבצעים פעולה, וגם כשאנחנו רואים מישהו אחר מבצע אותה.

נוירוני המראה הם הבסיס לאמפתיה – היכולת "להרגיש" מה שאחרים מרגישים. כשאנחנו רואים מישהו מפהק, נוירוני המראה "מחקים" את הפעולה הזו במוחנו, מה שמוביל לפיהוק אמיתי.

מחקרים תומכים בתיאוריה הזו:

• אוטיזם: אנשים עם אוטיזם, שלעיתים מתקשים באמפתיה, מפהקים פחות בהשפעת אחרים;
• פסיכופתיה: אנשים עם תכונות פסיכופתיות (חוסר אמפתיה) גם הם מראים פחות פיהוק מידבק;
• קרבה רגשית: מחקרים מצאו שאנחנו נוטים לפהק יותר כשאנחנו רואים חברים קרובים או בני משפחה מפהקים, לעומת זרים.

פרופ’ רוברט פרובין, נוירוביולוג ופסיכולוג מאוניברסיטת מרילנד שחקר את תחומי הפיהוק, הצחוק והגיהוק במשך עשרות שנים, אומר כי פיהוק מידבק הוא צורה פרימיטיבית של אמפתיה – זיהוי לא-מודע וחיקוי אוטומטי של המצב הפיזיולוגי של אחרים.

תיאוריה 2: סנכרון חברתי

תיאוריה אבולוציונית מציעה שפיהוק מידבק התפתח כמנגנון לסנכרון קבוצות חברתיות. בעבר, כשבני אדם חיו בשבטים קטנים, היה חשוב שכולם יעברו למצבים פיזיולוגיים דומים באותו הזמן.

למשל: כשחבר אחד בקבוצה מתחיל לפהק כי הוא עייף, חשוב שגם האחרים "יתכוונו" להתכונן לשינה. פיהוק מידבק יצר סנכרון – כולם נכנסים למצב דומה באותו הזמן, מה שמחזק את הלכידות החברתית ומגן על הקבוצה.

תיאוריה זו מסבירה למה פיהוק מידבק נמצא בעיקר אצל מינים חברתיים מאוד – בני אדם, שימפנזים, וכלבים שחיים עם בני אדם.

תיאוריה 3: קירור מוח קבוצתי

מחקר מ-2014 מאוניברסיטת פרינסטון הציע תיאוריה מעניינת: פיהוק מידבק עוזר לקירור המוח הקבוצתי. כשמישהו בקבוצה מפהק, זה אומר שהמוח שלו התחמם יתר על המידה (בגלל עייפות, שיעמום, או סביבה חמה). פיהוק מידבק גורם לכל הקבוצה לקרר את המוח, מה שמשפר את הביצועים הקוגניטיביים הכלליים.

מחקרים תמכו בזה: פיהוק מידבק שכיח יותר בטמפרטורות חמות (כשהמוח זקוק לקירור) ופחות שכיח בחורף או בסביבות קרות.

תיאוריה 4: התנהגות למידה

תיאוריה פשוטה יותר מציעה שפיהוק מידבק הוא פשוט התנהגות נלמדת. מגיל צעיר, אנחנו לומדים שכשמישהו מפהק, זה "מתאים" גם לנו לפהק. זה הופך לתגובה אוטומטית מותנית.

אבל התיאוריה הזו לא מסבירה למה תינוקות ובעלי חיים, שלא עברו למידה חברתית מורכבת, גם הם מפהקים בצורה מידבקת.

למה רק לראות את המילה "פיהוק" גורם לנו לפהק?

זו אחת התופעות המעניינות ביותר: אפילו חשיבה על פיהוק, קריאה עליו, או שמיעת הצליל שלו מספיקים כדי לגרום לנו לפהק. למה?

התשובה קשורה לדימיון מנטלי. כשאנחנו קוראים את המילה "פיהוק", המוח שלנו אוטומטית מדמיין את הפעולה – והדימיון הזה מפעיל את אותם נוירונים שמופעלים כשאנחנו רואים פיהוק אמיתי.

מחקרי הדמיה מוחית (fMRI) הראו שקריאה על פיהוק מפעילה אזורים במוח הקשורים לתנועה, תכנון מוטורי, ואמפתיה – בדיוק כמו צפייה בפיהוק אמיתי.

מי עמיד לפיהוק מידבק?

לא כולם מפהקים באותה קלות:

פעוטות (מתחת לגיל 4-5) כמעט לא מראים פיהוק מידבק. זה מתחיל להתפתח רק כשהיכולת האמפתית מתחילה להתפתח.

אנשים עם אוטיזם מפהקים פחות בצורה מידבקת, כנראה בגלל קשיים באמפתיה ספונטנית.

פסיכופתים – אנשים עם תכונות פסיכופתיות מראים פחות פיהוק מידבק, מה שתומך בקשר בין פיהוק מידבק לאמפתיה.

אנשים עם סכיזופרניה גם הם מראים ירידה בפיהוק מידבק.

מבוגרים מאוד מפהקים פחות בצורה מידבקת מאשר צעירים.

האם אפשר להתנגד לפיהוק?

נסו זאת: בפעם הבאה שמישהו מפהק לידכם, נסו בכל כוחכם לא לפהק. קשה, נכון?

מחקרים מצאו שניתן לדכא פיהוק, אבל זה דורש מאמץ מודע ניכר. הדיכוי הזה מפעיל אזורים במוח הקשורים לשליטה עצמית וביטול תגובות אוטומטיות – אותם אזורים שעובדים כשאנחנו מנסים לא לצחוק או לא להגיב רגשית.

לעתים, ניסיון לדכא פיהוק גורם לו "לחזור" בעוצמה רבה יותר לאחר זמן קצר – בדיוק כמו ניסיון לדכא שיעול או עיטוש.

פיהוק אצל בעלי חיים

מחקר מרתק מ-2011 מצא שכלבים מפהקים בצורה מידבקת כשהם רואים את הבעלים שלהם מפהקים – אבל לא כל כך כשזר מפהק. זה מרמז שפיהוק מידבק אצל כלבים קשור לקשר רגשי, לא רק לחיקוי אוטומטי.

שימפנזים וקופי בונובו גם הם מראים פיהוק מידבק, במיוחד עם חברי הקבוצה שלהם. זה תומך ברעיון שפיהוק מידבק קשור לאמפתיה ולקשרים חברתיים.

הניסוי שתוכלו לעשות

רוצים לבדוק את כוח הפיהוק המידבק? הנה ניסוי פשוט:

1. התיישבו בחדר עם חברים או בני משפחה;
2. תנו לאחד לפהק בצורה מוגזמת;
3. ספרו כמה אנשים מפהקים תוך 5 דקות.

במחקרים, כ-50-60% מהאנשים מפהקים תוך מספר דקות אחרי שראו פיהוק. אם אתם בקבוצה של 10 אנשים, לפחות 5-6 יפהקו.

למה זה חשוב?

פיהוק מידבק אינו רק קוריוז מעניין – הוא חלון למערכות מורכבות במוח שלנו. הוא מגלה משהו על האמפתיה שלנו, הסנכרון החברתי, נוירוני מראה והתפתחות חברתית.

אז לא, פיהוק הוא לא בהכרח סימן לעייפות, או לשיעמום. הוא שילוב של צורך פיזי וחברתי, שמחבר אותנו לסביבה ומאפס את המוח שלנו.

אבל עכשיו דוגרי: כמה פעמים פיהקתם בזמן הקריאה?