היסטוריה מעוררת: איך הפך קפה למשקה היומיומי של העולם?

בכל בוקר נשתות ברחבי העולם יותר מ-2.25 מיליארד כוסות קפה. הקפה הוא הסחורה החוקית השנייה בהיקף המסחר הגלובלי, אחרי נפט כמובן. איך משקה שמקורו בהרי אתיופיה הפך לתופעה עולמית, שמניעה כלכלות שלמות?

האגדה מספרת שרועה עיזים אתיופי בשם כַּלְדי גילה את הקפה במאה ה-9, כשהבחין שעיזיו הפכו ערניות במיוחד אחרי שאכלו פירות אדומים ממין עץ מסוים. הוא הביא את הפירות לנזירים מקומיים, שהכינו מהם משקה שעזר להם להישאר ערים בתפילות הלילה. האם זה באמת קרה או לא – זו שאלה שכמו הרבה חידות היסטוריות תישאר כזו לעד. בכל מקרה, ברור לנו שאתיופיה היא מקור הקפה.

אלא שמי שפיתח את המשקה הפופולרי היה מעבר למפרץ הפרסי – בתימן. מיסטיקנים מהזרם המוסלמי הסופי השתמשו בו כדי להישאר ערים בזיכרים (טקסים רוחניים) שנמשכו שעות. עד מהרה החלו בתי קפה להתפשט בכל העולם המוסלמי: מכה, קהיר, איסטנבול, דמשק. בתי הקפה הפכו למרכזי חיים חברתיים ואינטלקטואליים.

בד בבד, הקפה עורר גם חשדנות. ב-1511, מושל מכה אסר על שתיית קפה, לפי גרסאות מסוימות מתוך משטמה כלפי התכונות המעוררות שלו, ולפי גרסאות אחרות משום שאופן צריכתו החברתי עודד התכנסויות פוליטיות. האיסור בוטל אחרי מעל עשור ע”י המופתי של האימפריה העותומאנית, אך המתח בין הקפה לבין שלטונות הדת והמדינה נמשך מאות שנים. גם באירופה הנוצרית, כמרים קראו לו "משקה השטן המוסלמי" – עד שהאפיפיור קלמנס ה-8 טעם ממנו במאה ה-16 ו"ברך" אותו, מה שהפך אותו לפופולרי גם בקרב נוצרים.

האירופאים התאהבו בקפה במאה ה-17. בתי קפה נפתחו בוונציה, לונדון, פריז ווינה. בלונדון, בתי קפה כונו "אוניברסיטאות הפרוטה" – כל אחד יכול היה לשלם פרוטה (כלומר פֶּני, המטבע הבריטי הבסיסי ביותר), לשבת ולהשתתף או להאזין לדיונים אינטלקטואליים. מספר בתי קפה בשם הזה פועלים עד היום, בעיקר במדינות שנשלטות או נשלטו בעבר ע”י בריטניה, כולל אוסטרליה וסינגפור (ומצד שני, פועלת גם תוכנית לימוד ללא מרצים באמצעות Slack באותו שם). חברת הביטוח לויד'ס והבורסה האנגלית נוסדו לכאורה בבתי קפה.

אבל היה מחסור קריטי: המוסלמים שמרו בקנאות על מונופול הקפה. הם ייצאו רק פולים מבושלים שלא ניתן להנביט, וכך כל העולם היה חייב להמשיך לרכוש את הקפה רק מהם. האירופאים נאלצו לשלם מחירים מופקעים, עד שב-1616, סוחר הולנדי בשם פיטר ון דן ברוק הצליח להשיג ולהבריח שתילי קפה ממוח’א שבתימן להולנד. ההולנדים התחילו לגדל קפה במושבות שלהם – ג'אווה, סורינאם, סרי לנקה.

הצרפתים ביצעו לכאורה הברחה דרמטית במיוחד: ב-1720, קצין צעיר בשם גבריאל דה קְליו הבריח שלושה שתילי קפה מפריז לאי מרטיניק באיים הקריביים. המסע ארך חודשים, מי שתייה על הסיפון הוקצבו ודה קליו חלק את מעט המים שקיבל עם השתילים כדי לשמור עליהם בחיים ולהביא אותם לאמריקה. השתילים האלה הפכו לכאורה למקור של רוב מטעי הקפה באמריקה הלטינית – אך למרות התיאורים הדרמטיים של המסע ע"י דה קליו בכתב העת "ל’אַנֶה ליטֶרֶר" ב-1774, המסע הזה היה כנראה מיותר, שכן בדרום אמריקה כבר היו בשלב זה מספר מטעי קפה, כמו המטע ההולנדי שהוקם בסורינאם והמטע הצרפתי בסנטו דומינגו (כיום הרפובליקה הדומיניקנית).

במאות ה-18 וה-19, מטעי קפה עצומים קמו בברזיל, קולומביה, וניקרגואה – על גבם של עבדים אפריקאים. הקפה הפך למנוע כלכלי של יבשת שלמה. כיום, ברזיל מייצרת כמעט שליש (31%, נכון ל-2023) מהקפה העולמי.

בארה”ב, הקפה הפך לסמל פטריוטי. אחרי מסיבת התה של בוסטון ב-1773, כשהאמריקאים מרדו במיסוי הבריטי על תה, שתיית קפה נחשבה למעשה לאומי, כהתרסה נגד המשקה הלאומי של האימפריה הכובשת. הקפה הפך למשקה אמריקאי, ועד היום, מי שמקשיב לפודקאסטים אמריקאים יבחין שחברות קפה אמריקאיות נוהגות לשווק את עצמן במסרים פטריוטיים שנשמעים כמו משהו שכאן בישראל לא היה עובר אישור לשידור אחרי שנות ה-70.

במאה ה-20, תאגידים כמו נסקפה (מותג הקפה של נסטלה השווייצרית, שהושק ב-1938) וסטארבקס (שנוסדה ב-1971) המשיכו את המהפכה. הקפה הפך מסחורה לחוויה, ממשקה לזהות תרבותית. היום, התעשייה מעסיקה 125 מיליון איש ברחבי העולם.

בכל בוקר, כשאתם שותים את הקפה שלכם, קחו רגע לחשוב על המסע הארוך שלו מאתיופיה, דרך תימן ומדינות ערב, ההברחות לאירופה ואמריקה, ההשתלטות הברזילאית והעבדות המודרנית, המיתוג הפטריוטי המלאכותי והמסחור המוגזם, עד לכוס שלכם.