"עיר הספוג" – הדרך החדשה והמוזרה למניעת שטפונות

אינספור ערים ברחבי העולם מתמודדות במאה האחרונה עם שיטפונות הרסניים מחד ומחסור גובר במים מאידך. כעת, רעיון מהפכני מסין מציע פתרון אלגנטי: הפיכת הערים ל"ספוגים" ענקיים הסופגים מי גשמים, מאחסנים אותם ומשחררים אותם בהדרגה. הרעיון, שכבר מיושם בעשרות ערים סיניות ומתפשט לעולם, מבשר עידן חדש של תכנון עירוני, המחקה את הטבע.

הבעיה נובעת משני גורמים עיקריים: ערים מודרניות מכוסות בבטון ואספלט, האטומים למים, גורמים לנגר עילי מסיבי בזמן גשם ומונעים חלחול למי תהום. התוצאה היא שיטפונות קטלניים בחורף ומחסור במים בקיץ. שינויי האקלים מחמירים את המצב, עם אירועי גשם קיצוניים יותר מחד ותקופות בצורת ארוכות מאידך. הנזק הכלכלי השנתי משיטפונות עירוניים נאמד במאות מיליארדי דולרים ברחבי העולם.

"עיר הספוג" (Sponge City), שהוצעה לראשונה ע"י מהנדס הערים הסיני קוֹנְג’יאן יוּ בתחילת המילניום, מציעה גישה חדשה לחלוטין: במקום להילחם במים, מנצלים אותם. פארקים הופכים לאגני החדרה, כבישים נבנים מחומרים חדירים, גגות ירוקים סופגים גשמים, ותעלות ביולוגיות מסננות ומנקות את הנגר. המטרה: 70-80% ממי הגשם נספגים, מאוחסנים ומוחזרים לשימוש במקום לזרום לביוב ולהתבזבז.

הדוגמה המרשימה ביותר היא ווהאן, העיר שהפכה מוכרת כמקור מגיפת הקורונה, אך מובילה גם במהפכה האקולוגית; מאז 2015, השקיעה העיר מיליארדי יואן בהתאמת 40% משטחה לעקרונות "עיר הספוג”. הפארק המרכזי הפך לביצה מלאכותית ענקית, הקולטת מיליוני ליטרים של גשם ומשמשת כבית גידול לציפורים נדירות. רחובות ראשיים רוצפו מחדש באספלט נקבובי, ואלפי "גינות גשם" הנטועות ברחבי העיר מאטות ומסננות את הנגר.

הטכנולוגיות מגוונות ומתוחכמות: מדרכות מבטון חדיר מאפשרות חלחול של 600 ליטר למ"ר בדקה; מערכות ביו-סינון מבוססות צמחים מיוחדים מנקות מזהמים מהנגר העירוני; מאגרי מים תת-קרקעיים חכמים אוגרים מים לשימוש בהשקיה ובשירותים; אפילו מגרשי כדורסל הופכים לאגני איסוף זמניים, שמתרוקנים תוך שעות.

הקונספט מתפשט במהירות. סינגפור, החלוצה האסיאתית, הפכה 35% משטחה ל"ירוק ספוגי"; ברלין מיישמת תוכנית להפוך 30% מגגותיה לגגות ירוקים עד 2030; ניו-יורק השיקה תוכנית ל"גגות ירוקים וכחולים" במנהטן, המשלבים מערכות חשמל סולארי ואגירת מי גשמים; אפילו בישראל, במסגרת תמ"א 1 נבנות בשנים האחרונות ברחבי המדינה כיכרות תנועה הבנויות כאגנים קטנים לאגירת מי גשמים.

עדיין יש לא מעט בעיות: העלות הראשונית גבוהה – כ-10 מיליון דולר לקמ"ר עירוני. התחזוקה מורכבת ודורשת מומחיות חדשה בערים צפופות המרחב המוגבל מקשה על יישום; הצלחת הפרויקטים תלויה בשיתוף פעולה בין מחלקות עירוניות שונות, ומחייבת חשיבה מערכתית חדשה.

עם זאת, התועלות האפשריות עצומות. מחקרים מראים ירידה של עד 50% בנזקי שיטפונות, חיסכון של 15-20% בצריכת מים עירונית, וירידה בטמפרטורות של 2-3 מעלות בקיץ. ערים שמיישמות פתרונות "עיר ספוג" הופכות ירוקות ונעימות יותר, ערכי הנדל"ן עולים, והמגוון הביולוגי חוזר למרחב העירוני. אפשר לומר שהפתרון לשטפונות הופך את הערים ל"טבעיות" מאי פעם, ומקרב אותנו חזרה לטבע בלי להתרחק מהנוחות האורבנית.