בועה או הזדמנות? כך הכסף הגדול משנה את הסטראטאפים הצעירים בישראל

בחודשים האחרונים אנחנו עדים לתופעה שכמותה ראינו לאחרונה רק ב-2021: סטארטאפים ישראליים מגייסים סכומי כסף גדולים במיוחד ממש בתחילת דרכם. לעיתים זה נעשה באמצעות סבב סיד בודד וענק, ולעיתים בשני סבבים מהירים בזה אחר זה.

הסכומים כבר חוצים בקלות את רף ה-20 מיליון דולר ולעיתים אף גבוהים מכך בהרבה, עזאת וד לפני שיש מוצר שלם או פעילות לקוחות משמעותית - ובחלק מהמקרים הרעיון עצמו עדיין לא לגמרי מגובש.

כן, השוק כבר מראה סימנים מוקדמים לבועה נוספת, אך לא פחות מעניין זה מקבץ חברות יוצאות דופן בצורת מימונים שעכשיו יוצאים לדרך. 

למה הקרנות הגדולות מעודדות את המגמה?

הקרנות הגלובליות הגדולות צמחו באופן דרמטי. ההיגיון שלהן פשוט: להמשיך לגייס ולתפוס נתח גדול יותר של "מאגר ההון" הבינלאומי. הן לא יאמרו זאת בפומבי, אבל המודל העסקי שלהן שונה מאוד מהנרטיב ההיסטורי של קרנות הון סיכון, שמצהירות שהן מגבילות את גודל הקרן כדי לייצר תשואות מופלגות.

המספרים מדברים בעד עצמם

בפועל זה כמעט הפוך: גיוס קרנות ענק שמן הסתם יגבילו את התשואה. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע, אך המספרים מדברים בעד עצמם: יותר מ-70 אחוז מההון הזורם לקרנות הון סיכון בעולם מגיע לכמות מצומצמת של קרנות ענקיות, שמכתיבות כך הרבה מהדינמיקה בשוק.

מבחינתן, אין היגיון בהובלת סבב של 3 עד 8 מיליון דולר, מה שבעבר נחשב סיד נדיב מאוד, כשגודל הקרן נמדד במיליארדים רבים. מבחינתן, צריך לפרוס יותר הון. זה הרי העסק שלהן.

היום יש כבר כתריסר קרנות הפועלות כך. ולאן הן מפנות את ההון הזה? לחברות שהן מאמינות כי יגיעו לסטנדרט של סבב A מהר מאוד, עוד לפני שיש מספיק נתונים. לרוב מדובר ביזמים חוזרים, בצוותים יוצאי דופן או מייסדים שפועלים בתחומים שבהם ישראל הוכיחה ביצועים חזקים לאורך שנים.

בסיטואציות כאילו, הקרנות האלה אומרות לעצמן: למה שאשקיע זמן בצ'ק כל כך קטן? אם כבר נכנסים, נכנסים כמו שצריך.

זו לא תמיד החלטה רציונלית מבחינה פיננסית להשקיע סכומי עתק עוד לפני שהרעיון מגובש. אך בהקשר התחרותי הנוכחי, ההתנהגות הזו הפכה למקובלת.

הזדמנות יוצאת דופן

האם זו השקעה טובה? לא תמיד. ברור גם שלא ניתן להמשיך כך לנצח. השוק יתקן את עצמו. אבל כרגע אנו נמצאים ברגע ייחודי. רגע שיכול לייצר לישראל הזדמנות יוצאת דופן.

תוך חמש עד שמונה שנים, אולי נראה דור חדש של חברות ישראליות גדולות יותר, שיבצעו אקזיטים ענקיים או שאולי בכלל לא ייצאו למכירה, אבל יש גם תרחיש אחר, שמסתיים בכישלון מר. כזה שבו הדוח שלאחר הסגירה ייראה כמו מקרה קלאסי של שריפת כסף ללא משמעת פיננסית

האקוסיסטם הישראלי כבר הוכיח שהוא יודע לייצר מספר רב של סטארטאפים מצליחים, אך לא פעם נטען נגדו שהחברות הישראליות "עושות אקזיט מהר מדי".

כדי להבין האם מדובר בצעד חיובי או לא, צריך לשאול את עצמנו מה נותן לחברה גיוס הון גדול בשלב מוקדם.

ראשית, זה מאפשר לה לבנות פלטפורמות מלאות, לא פתרונות צרים. עובדה זו זה חשובה במיוחד כיום מכיוון שחברות האנטרפרייז במגמה של ייעול כמות הספקים ומחפשות פתרונות מקיפות. 

בנוסף, ניתן לבצע מהלכים אסטרטגיים מוקדם. נכון שיש סיכון לשרוף כסף מהר מדי, אך באופן תיאורטי לפחות, יותר הון מאפשר לעשות יותר ובקצב גבוה יותר.

הון גדול יאפשר גם להתחרות במתחרות גדולות. תמיד יש סיכון שהחברות ענק, כמו שחקניות הענן או הסייבר המובילות, ישכפלו את המוצר או ינצחו אותך במירוץ. אחד היתרונות המרכזיים של סטארטפ הוא מהירות. יותר כסף מאפשר לך להעצים את היתרון הזה בשלבים קריטיים.

זאת ועוד, אם השוק ייכנס להאטה, חברות שגייסו סכומים גדולים יהיו בדרך כלל בעמדה טובה יותר, יהיה להן מזומן שאפשר לנצל לרכישות או מהלכים אסטרטגיים, בזמן שאחרות נאלצות לעבור מסלול הישרדותי יותר. 

לבסוף, כשמייסדים מגייסים לפי שווי של 300 עד 400 מיליון דולר ומעלה, הם מבינים שהם יוצאים מהטווח הקלאסי של רכישה ישראלית טיפוסית. עבור חלק מהקרנות הגדולות, שהמודל שלהן דורש מהחברות להגיע לגודל משמעותי, גיוסים גדולים ושוויים גבוהים בשלב מוקדם מסירים את האפשרות, או לפחות את הפיתוי, של אקזיט מוקדם.

כלומר, זה לא בהכרח טוב או רע. זו פשוט אסטרטגיה. והמשקיעים להבין היטב את המשמעויות.

תוך חמש עד שמונה שנים, אולי נראה דור חדש של חברות ישראליות גדולות יותר, שיבצעו אקזיטים ענקיים או שאולי בכלל לא ייצאו למכירה, אבל יש גם תרחיש אחר, שמסתיים בכישלון מר. כזה שבו הדוח שלאחר הסגירה ייראה כמו מקרה קלאסי של שריפת כסף ללא משמעת פיננסית.

איזה מהתרחישים יתגשם? עדיין לא ברור. אבל כניסוי שוק, בהחלט כדאי לעקוב אחר ההתפתחויות מקרוב.

הכותב הוא שותף-מנהל בקרן Hetz Ventures