אילון מאסק, האדם העשיר בעולם ואחד מיזמי הטכנולוגיה המשפיעים ביותר, התארח השבוע בפודקאסט הפופולרי של ג'ו רוגן ודיבר כהרגלו על הכל - ועוד קצת. בין היתר, הבעלים של X, טסלה, SpaceX וגרוק סיפק הצהרה דרמטית על ההשפעה הצפויה של טכנולוגיית הבינה המלאכותית על חיי העבודה שלנו. "כל דבר דיגיטלי שמישהו עושה מול מחשב, ה־AI תשתלט עליו לגמרי. תכנות, הזנת נתונים, שירות לקוחות - כולם מקצועות שייעלמו. העבודה תהפוך בעתיד לאופציונלית", הוא קבע בפסקנות. מי יישאר לעמול? "שרברבים וחשמלאים - הם ישרדו את הכל".
מאסק לא מתייחס רק ל־AI שרובנו מכירים ועובדים איתו כיום. ענקיות הבינה המלאכותית - בארצות הברית ובסין - רודפות כולן אחר הגביע הקדוש של הטכנולוגיה: בינה מלאכותית כללית (AGI), שהיא השלב הבא באבולוציה של הבינה המלאכותית: לא עוד צ'אטבוט חכם שמתקשר איתנו ועונה לשאלות, אלא מערכת בעלת רמת אינטליגנציה עמוקה יותר, המסוגלת באמת ללמוד, להבין, לקבל החלטות ולפעול כמו אדם. זהו יעד שאפתני, כמעט מיתי, שהפך למוקד המרוץ הגלובלי ונמצא במפת הדרכים של חברות ומעצמות.
אף שמדובר בטכנולוגיה, AGI היא מושג ערטילאי, ללא הגדרה מוסכמת או קו ברור שמבדיל בינו לבין המודלים הקיימים כיום. דווקא על רקע הערפול הזה, ההסכם שנחתם בשבוע שעבר בין OpenAI למיקרוסופט כולל סעיף ייחודי שמעניק למושג הזה תוקף כמעט מדעי, מנגנון בדיקה שינסה להכריע מתי נוכל להכריז על הולדת "השכל המלאכותי". עוד בשלבים מוקדמים יותר הוסכם בין החברות כי רגע ההגעה ל־AGI יהווה קו פרשת מים בשותפות ביניהן: זה השלב שבו OpenAI תשתחרר ממרבית חובותיה למיקרוסופט ותזכה לעצמאות מבנית רחבה יותר.
אולם, אם AGI הוא מושג חמקמק, כמעט שרירותי, איך בכלל ניתן יהיה לקבוע אם OpenAI אכן הגיעה ליעד? ובכן, על פי ההסכם החדש, אם החברה תכריז כי פיתחה AGI, ההכרזה תיבחן על ידי ועדת מומחים בלתי תלויה. הסעיף הזה, שנולד משיקולים עסקיים, עוד עשוי להתגלות כבעל משמעות היסטורית - רגע שבו האנושות מכריזה רשמית כי יצרה תודעה מסוג חדש. אגב כך, מסתתר כאן גם פרדוקס אירוני: קבוצת בני אדם תתכנס כדי לקבוע שהמכונות כבר הפכו לחכמות מהם.
מתוך הפודקאסט של ג'ו רוגן - JRE
בין גאולת האדם לקץ האנושות
המודלים של ימינו, כמו ChatGPT, כבר מציגים אינטליגנציה לשונית יוצאת דופן: הם מבינים ומנסחים שפה טבעית, כותבים קוד, מסכמים מידע ומנהלים שיחות שנדמות כמעט אנושיות. אך הם פועלים בגבולות צרים: הם בעיקר מגיבים למה שנאמר להם, בלי להבין באמת את העולם או לחוות אותו. לעומתם, ישות AGI תגלם אינטליגנציה כללית אמיתית: מערכת שתוכל ללמוד מיומנויות חדשות בכוחות עצמה, להבין הקשרים חברתיים ורגשיים, ולפעול בעולם הפיזי. אם תרצו, מדובר ביצור דיגיטלי חושב, לומד ויוזם, שיתקיים לצד האדם בסינרגיה חדשה של אינטליגנציה.
כאן עולה השאלה הגדולה: כיצד תשפיע ישות כזאת על האנושות? העולם כבר נחלק לשני מחנות. בצד אחד ניצבים האופטימיסטים, שרואים ב־AGI חזון כמעט משיחי, שבו מחשבים ירפאו מחלות, יפתרו את משבר האקלים ויעניקו שפע שיפטור את האדם מהעבודה. מולם נמצאים נביאי הזעם, הספקנים והפסימיסטים, שמזהירים מפני אובדן שליטה, ריכוז כוח מוחלט בידי תאגידים ותרחישי השמדה. שני המחנות מבטאים רגשות אנושיים בסיסיים כלפי הקדמה - תקווה ופחד - ומזכירים לנו כי לא הבינה עצמה תכריע את גורלנו אלא האופן שבו נבחר לנהל אותה: בזהירות, באחריות ובמודעות לגבולותינו.
האם תיתכן "כלכלה ללא עבודה"?
אחת ההשפעות הדרמטיות ביותר של מהפכת ה־AI צפויה להיות על שוק העבודה. ככל שהטכנולוגיות ילכו וישתכללו, מערכות אוטומטיות ורובוטים יוכלו לבצע כמעט כל משימה שבני אדם מבצעים כיום. יש המרחיקים לכת וטוענים כי בעתיד הלא רחוק תייתר הטכנולוגיה את העובד האנושי כמעט בכל תחום, ותסמן את תחילתו של עידן חדש, שעל פניו נשמע כמו אוקסימורון: "כלכלה ללא עבודה".
היסטורית, הופעתן של טכנולוגיות חדשות תמיד גרמה לטלטלה בשוק העבודה. המצאת הדפוס חיסלה את מלאכת הלבלרות, אך הולידה את העיתונות והספרות ההמונית; המצאת החשמל חיסלה את מקצוע מדליקי הפנסים ברחובות, אך הולידה את מקצועות האלקטרוניקה; והמצלמה הדיגיטלית חיסלה את חנויות פיתוח הפילם, אך הולידה עולמות תוכן דיגיטליים.
מדוע שלא נראה דפוס דומה גם הפעם? להערכת רבים, ה-AI היא טכנולוגיה כוללנית בהרבה. מודלי השפה הגדולים נועדו להשתוות ואף להתעלות על מכלול היכולות הקוגניטיביות של האנושות, ורובוטים דמויי אדם נבנים כדי לבצע את כלל הפעולות המוטוריות שאנחנו מסוגלים לבצע. כאשר יבשילו שתי הטכנולוגיות הללו, ההנחה היא שלא תיוותר כמעט משימה שהן לא יוכלו לבצע טוב יותר, זול יותר, מהיר יותר ובאופן בטוח יותר מבני אדם.
אם בעבר טכנולוגיות חדשות איימו על תחום מקצועי מסוים, הרי ש-AI ורובוטיקה מאיימות על כלל שוק העבודה, ממקצועות צווארון כחול כמו נהגים, טבחים ועובדי מפעל, ועד מקצועות צווארון לבן כמו עורכי דין, רואי חשבון ומתכנתים. כך, למשל, להערכת דאריו אמודי, מייסד חברת אנתרופיק שפיתחה את הצ'אטבוט "קלוד", "AI תמחק חצי מהמשרות ההתחלתיות במקצועות צווארון לבן ותזניק את שיעור האבטלה ל-10%-20% תוך חמש שנים. חברות ה-AI והממשלות צריכות לומר לציבור את האמת". לדבריו, אם תרחיש זה לא יתגשם זה יעיד על כישלון החזון הטכנולוגי של ה-AI.
מערכות אוטומטיות ורובוטים יוכלו לבצע כמעט כל משימה - יש הטוענים כי בעתיד הלא רחוק תייתר הטכנולוגיה את העובד האנושי כמעט בכל תחום, ותסמן את תחילתו של עידן חדש, שעל פניו נשמע כמו אוקסימורון: "כלכלה ללא עבודה"
אחד המגזרים הראשונים שמתחילים לחוות את הטלטלה הוא עולם ההייטק עצמו, ובעיקר תחום התכנות. מה שנחשב עד לא מזמן ל"מקצוע חלומות", מתגלה כיום כאחד הענפים הפגיעים ביותר. מודלי שפה גדולים התגלו ככלי רב־עוצמה לכתיבת קוד לפי דרישה, והם מחליפים בהדרגה משימות בסיסיות שבעבר ביצעו מתכנתים צעירים. מנכ"ל מיקרוסופט הודה כי כבר כיום כ-30% מהקוד החדש של החברה נכתב על ידי AI, והטכנולוג הראשי העריך כי עד 2030 הנתון הזה יטפס ל-95%.
האדם כבר אינו היצור התבוני ביותר
אך האם תיתכן כלכלה ללא עבודה? מהיכן יהיה לאנשים כסף לממן את כל השפע הזה? מתחת לפני השטח הסוגיות הללו נידונות בקרב כלכלנים, יזמים וחוקרי טכנולוגיה. השאלה המרכזית היא כיצד ייראה הסדר החברתי־כלכלי ביום שבו רוב המשימות האנושיות יתבצעו על ידי מכונות חכמות.
לדברי סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, יש צורך "לשנות את החוזה החברתי כדי להתאים לעידן שבו טכנולוגיה תייצר את עיקר הערך הכלכלי". בשלב זה רוב הרעיונות עדיין תיאורטיים, מניסויים במודלים של שכר בסיס אוניברסלי, דרך רעיונות על "דיבידנדים טכנולוגיים" שיחולקו לאזרחים מרווחי האוטומציה, ועד הצעות למיסוי על שימוש במכונות וב־AI.
מעבר למודלים הכלכליים, צפות כאן שאלות פילוסופיות עמוקות הרבה יותר. עבודה אינה רק מקור הכנסה, היא חלק מהזהות, מהערך העצמי ומהאופן שבו החברה מגדירה מעמד, תרומה ומשמעות. גם אם יימצא מודל כלכלי חלופי שיבטיח רווחה חומרית לכולם, ייוותרו השאלות הקיומיות: במה נמלא את ימינו? כיצד תיראה חברה שבה "עבודה" איננה יותר סמל למעמד או להגשמה? הרופא, המורה או האמן אינם רק בעלי מקצוע, הם גם ביטוי למבנה חברתי ולתכלית אישית. בעידן המכונות החושבות נצטרך להגדיר מחדש לא רק את הכלכלה - אלא גם את מקומו של האדם בתוכה.
מהפכה או בועה?
לצד הגישה הפילוסופית הזו יש לסיפור הזה זווית אחרת - אולי איננו עדים למהפכה הטכנולוגית הגדולה של זמננו אלא לבועת ענק? כך לפחות טוענים מבקרי ההייפ של הבינה המלאכותית. לדבריהם, מאחורי ההתלהבות מסתתרים שני סדקים עיקריים: טכנולוגי וכלכלי. במישור הראשון, מבקרי AI טוענים שהמודלים הלשוניים לא באמת מגלים "הבנה", אלא רק מחקים את צורתה - סטטיסטיקה בתחפושת של מחשבה. אך ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, גם הספקנים ביותר נאלצים להודות שהיא כבר מסוגלת לבצע אינספור משימות אנושיות טוב יותר מבני אדם.
גוגל, אנבידיה ומטא נהנות מתזרים חיובי ורווחיות איתנה ומי שנמצאת בלב הסיכון היא דווקא OpenAI, שעדיין אינה רווחית, ובכל זאת מחויבת להשקעות עתק של מאות מיליארדי דולרים בבניית תשתיות ענן ומרכזי נתונים
לכן, מוקד החשש עובר אל המישור הכלכלי: האם אנו צועדים לעבר בועת השקעות חדשה, מעין שחזור של הדוט־קום. בשונה מהמשבר של תחילת עידן האינטרנט, מרבית ענקיות ה־AI, כמו גוגל, אנבידיה ומטא, נהנות מהון עתק, תזרים חיובי ורווחיות איתנה. אך מי שנמצאת בלב הסיכון היא דווקא OpenAI - החלוצה, אך גם ההרפתקנית ביותר. החברה עדיין אינה רווחית, ובכל זאת היא מחויבת להשקעות עתק של מאות מיליארדי דולרים בבניית תשתיות ענן ומרכזי נתונים, תוך תלות הדדית הדוקה עם ספקיות השבבים, ספקיות הענן ומשקיעיה.
מדובר במארג סיבובי של חוזים, אשראי והתחייבויות שמזכירים את בנקי ההשקעות ערב קריסת הסאב־פריים של 2008 - מערכת כה ממונפת ומקושרת, עד כי נפילה של שחקנית אחת עלולה להרעיד את המגדל כולו. כך, באירוניה כמעט מושלמת, ייתכן שהדרך היחידה של OpenAI להימנע מקריסה - ולהציל את מי שנקשר לגורלה - היא באמת להגיע ל־AGI.
בינה מלאכותית כללית היא לא רק אתגר הנדסי - היא מראה קיומית. זו אולי הטכנולוגיה הראשונה בהיסטוריה שמאלצת אותנו, גם במובן האישי ביותר, לשוב ולשאול מהו "מותר האדם מן המכונה". במשך מאות שנים ייחסנו לעצמנו עליונות של תבונה: היכולת לדבר, ליצור, לדמיין, לפתור בעיות, לגלות את הבלתי נודע. אלא שעתה מתברר שאלו אינן עוד תכונות אנושיות בלעדיות, אלא פונקציות הניתנות לשעתוק חישובי.
בדור הקרוב נראה יותר ויותר מכונות שמציירות, כותבות, מלחינות, חוקרות, ממציאות. הן יביאו שפע אדיר, אך גם ישללו מאיתנו משהו יסודי בתחושת הייחוד שלנו. לכן, האתגר הגדול של עידן המכונות החושבות איננו רק לדעת מה נוכל לעשות כשהן יעשו הכול טוב מאיתנו, אלא מה יגדיר אותנו כיצורים חושבים, חשים ומשמעותיים בעולם שבו התבונה כבר אינה נחלת האדם בלבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו