ב-20 באוגוסט, בשעות הבוקר המוקדמות, נמצאה גופתו של פראטיק פאנדי במשרדו בחברת מיקרוסופט בעמק הסיליקון. מהנדס התוכנה בן ה-35 הגיע למשרד בערב הקודם ולא יצא ממנו בחיים. המקרה הטרגי הזה אינו סתם מקרה פרטי - הוא מסמל תופעה רחבה ומסוכנת, שפוקדת גם אותנו בישראל.
משפחתו של פאנדי, שסיבת מותו הייתה ככל הנראה התקף לב, העידה כי הוא נהג לעבוד שעות ארוכות ולהישאר במשרד עד שעות מאוחרות מאוד. התמונה המתגלה מוכרת למדי: עובד צעיר ומוכשר שנקלע למעגל קסמים של עבודה מתישה, בתקווה להוכיח את עצמו ולעמוד בציפיות הגבוהות של העולם הטכנולוגי.
הנתונים מארצות הברית מעוררי דאגה: 83% מהעובדים מדווחים על לחץ בעבודה. 65% מתארים את העבודה כמקור משמעותי ללחץ. חמורה מכך, עד 120 אלף מקרי מוות בשנה מיוחסים ללחץ תעסוקתי - מספר שמתחרה בתמותה מתאונות דרכים. המשק האמריקני מאבד בעקבות כך כ-12 מיליארד ימי עבודה בשנה, בעלות כוללת של טריליון דולר.
עובדים יותר, מייצרים פחות
גם בישראל התמונה מטרידה. העובד הישראלי עובד בממוצע 44.8 שעות בשבוע, לעומת 41.2 במדינות ה-OECD. כמעט רבע מהעובדים הישראליים עובדים מעל 50 שעות בשבוע - כפול מהממוצע הבינלאומי. אבל הנתון המבהיל ביותר: למרות העבודה הרבה יותר, הפריון שלנו נמוך בכ-25%-30% מהממוצע. במילים פשוטות - אנחנו עובדים יותר, מייצרים פחות, ושוחקים את הבריאות שלנו בדרך.
הלחץ התעסוקתי נובע משני כיוונים מרכזיים: הלחץ הפנימי - הרצון של העובד להצטיין, להוכיח את עצמו ולעמוד ביעדים שלעיתים בלתי אפשריים. והלחץ החיצוני - תרבות ארגונית שמקדשת שעות ארוכות ועייפות כאילו היו הוכחה למחויבות, במקום להתמקד בתוצאות ובאיכות.
במקומות עבודה באמת בריאים, השיח אינו רק על תוצאות, אלא על הדרך, לא רק על יעדים אלא גם על האנשים שמגשימים אותם
לא להתעלם מסימני האזהרה
הסימנים הם ברורים וניתנים לזיהוי: עובדים שמפחיתים חופשות, נשארים זמן רב מעבר לשעות המוגדרות ומתקשים להתנתק מהעבודה גם בבית. להתנגות זו יש השלכות הבריאותיות - הפרעות שינה, בעיות עיכול, תסמינים קרדיווסקולריים הקשורים למתח כרוני. מדובר במעין "אזהרות מקדימות" שהגוף שולח, לפני שמגיעים למצבים קיצוניים יותר.
במקום לעשות רומנטיזציה לתרבות העבודה ה"קשוחה", ארגונים יכולים ליישם מדיניות Wellbeing אמיתית: יצירת תהליכים שנותנים לעובדים כלים לניהול אנרגיה ואיזון, הכנסת בדיקות בריאותיות שגרתיות, קידום פעילויות משותפות הקשורות לבריאות, והכי חשוב - הכשרת מנהלים לזהות מתחים ולתת לגיטימציה לאיזון אמיתי.
כל אלו אינם "פינוק", אלא השקעה עסקית חכמה. עובד שמרגיש שיש לו כלים לשמור על הבריאות והאיזון הוא עובד שמגיע ממוקד, יעיל ומחויב יותר. פחות ימי מחלה, פחות נטישה, יותר תוצאות.
קריאת השכמה לשוק הישראלי
מותו הטרגי של פאנדי חייב להוות קריאת השכמה עבור השוק הישראלי. תרבות עבודה שמעמיסה עוד ועוד שעות ועוד ועוד עומס לא מקדמת את הארגון - היא פוגעת בו. במקומות עבודה באמת בריאים, השיח אינו רק על תוצאות, אלא על הדרך, לא רק על יעדים אלא גם על האנשים שמגשימים אותם.
ארגון שמעודד הפסקות, מכיר ברגישות ויוצר מערך תמיכה אמיתי הוא זה שבעתיד יתברך ברווחיות, בפריון ובעובדים שרוצים להישאר לזמן ארוך. כי בסופו של דבר, ההצלחה האמיתית נמדדת לא רק בתוצאות העסקיות, אלא גם ביכולת לשמור על החיים האנושיים שמאחוריהן.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל משותף של OBIZ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו