מהמתנה לפעולה: איך עובדי הסייבר מנהלים את האופציות שלהם

שנת 2025 מסתמנת כיוצאת דופן לסייבר הישראלי, לא רק בזכות סכומי העתק של הרכישות, אלא בגלל שינוי התודעה שהן מחוללות בקרב העובדים. שני אקזיטים היסטוריים התרחשו בחודשים האחרונים: Wiz נרכשה על ידי גוגל ב-32 מיליארד דולר ו-CyberArk נמכרה לפאלו אלטו נטוורקס תמורת כ-25 מיליארד דולר.

מאחורי הכותרות מתבהרת תובנה: העובדים לא רק מצפים לאקזיט אלא מתכוננים ולעיתים מממשים חלקו מראש.

אם בעבר היה נהוג "לשבת על האופציות" ולקוות לטוב, היום ברור שמניות ואופציות הן נכס פיננסי שדורש אסטרטגיה, שמתחילה בהבנה: רבים מהאקזיטים בסייבר, אינם מגיעים דרך הנפקות נוצצות בבורסה, אלא דרך מיזוגים ורכישות, ברוב המקרים לחברות טכנולוגיה גדולות, תאגידי אבטחת מידע בינלאומיים או קרנות השקעה פרטיות.

יש לכך יתרונות ברורים: בעת רכישה פרטית, העובד אינו חשוף לתנודתיות של שוק ההון. מחיר המימוש נקבע מראש, וסכום הרווח ברור ולרוב מגיע מיד עם הרכישה. אך יש גם חסרונות ובראשם, סדרי עדיפויות. עובדים לרוב מחזיקים במניות רגילות  (Common Stock) , בעוד שמשקיעים מוסדיים נהנים ממניות מועדפות (Preferred Stock), שמעניקות קדימות בקבלת תמורה בעת מכירה.

כך, למרות שנסגרה עסקה גדולה - העובדים לא רואים רווח ממשי, משום שהמכירה לא עברה את הרף שמבטיח תשלום גם לבעלי המניות הרגילות.

 מול אי-הוודאות שבהמתנה לאקזיט, יותר ויותר עובדים ובכירים בחברות פרטיות, בעיקר בסייבר, בוחרים בשנים האחרונות במימוש מוקדם של אחזקותיהם דרך שוק ה-secondary. זו מגמה עולמית שמתרחבת במהירות: לפי דוח של Jefferies, שוק העסקות הסקנדרי העולמי הגיע לשיא של כ-162 מיליארד דולר ב- 2024, זינוק של 45% לעומת 2023, וצפוי לצמוח משמעותית עד סוף 2025.

גם בעולם ההון סיכון נרשמת פעילות מוגברת: לפי PitchBook, שוק עסקות הסקנדרי בחברות טכנולוגיה פרטיות בארה"ב הגיע לכ-60 מיליארד דולר ברבעון הראשון של 2025.

חלק מהעסקאות מבוצעות על ידי משקיעים מוסדיים או קרנות, אך נתח הולך וגדל משקף גם עובדים, יזמים ובכירים שמבקשים לגדר סיכונים וליהנות מהשווי שצברו, לפני אירוע נזילות פורמלי. אף שאין נתון רשמי שמצביע בדיוק על חלקם של העובדים מתוך כלל העסקאות, המגמה ברורה: נזילות פרטית היא כלי תכנון פיננסי שמאפשר לעובדים לנהל את עתידם הפיננסי באופן פעיל, מבלי להמתין בחוסר ודאות להנפקה או למכירה.

המימוש המוקדם של מניות או אופציות נראה פשוט על הנייר, אך דורש תכנון מדוקדק - לא כל עסקת סקונדרי משתלמת ולא כל שוק פתוח באמת מתאים

הגידול לא מקרי. משך הזמן הממוצע עד לאקזיט התארך משמעותית: מ-7-5 שנים בעשור הקודם לכ-10 שנים כיום. בתקופה כזאת, עובדים עוברים תהליכי חיים משמעותיים - מקימים משפחות, קונים דירות, מתמודדים עם יוקר המחיה - ולא תמיד יכולים או רוצים להמתין למימוש הנכסים עד לאירוע גדול. חלקם מממשים לצורך פיזור סיכונים, אחרים כדי לנצל הזדמנויות השקעה. המכנה המשותף ברור: הם בוחרים להיות יזמים גם של התיק הפיננסי האישי שלהם.

המימוש המוקדם של מניות או אופציות נראה פשוט על הנייר, אך דורש תכנון מדוקדק. לא כל עסקת סקונדרי משתלמת ולא כל שוק פתוח באמת מתאים. חשוב להבין מה מחזיקים: האם התקיים כבר vesting מלא? מהו מחיר המימוש, והאם קיימות מגבלות חוזיות על מכירה? מעבר לכך, יש לקחת בחשבון השלכות מס, הערכת שווי פנימית  ומעמדו המשפטי של הגורם הרוכש.

יש חשיבות גם לפן הארגוני. מימוש חד־צדדי מצד עובדים, במיוחד בסכומים גדולים, עלול להיתפס כצעד של חוסר אמון מצד ההנהלה או הדירקטוריון ולעיתים אף ליצור חיכוכים פנימיים מיותרים. לכן, הגישה הנכונה היום היא שקיפות ותיאום: שיחה פתוחה עם הנהלת החברה, הצגת הכוונות מראש, ופעולה בגבולות שמכובדים על ידי שני הצדדים.

מנגד, גם החברות מבינות את היתרונות של ניהול תהליכי סקנדרי בצורה מבוקרת. יותר ויותר הנהלות מעדיפות לראות על הקאפ טייבל שלהן קרנות סקנדרי מנוסות - גופים בעלי מוניטין, עם הבנה עמוקה במבנה הון ובצמיחה, כאלה שיכולים לתמוך גם בסבבים עתידיים ולא רק לממש וללכת. זו דרך שמייצרת ערך דו־צדדי: גם נזילות לעובדים, וגם שותפות נכונה לחברה.

בסופו של דבר, ניהול סיכונים פיננסי הוא כבר מזמן לא למשקיעים בלבד. בעידן של מכירות סייבר ישראליות בעשרות מיליארדים. העובדים מבינים שהצלחה תלויה לא רק במזל אלא גם במוכנות, תכנון ויחסים שקופים עם מובילי החברה החברה.

הכותב הוא שותף מנהל ב-Amplefields Investments.