בימים הקרובים צפוי משרד האנרגיה והתשתיות לפרסם להערות הציבור סקירה אסטרטגית העוסקת בתפקידו המכריע של משק האנרגיה בהתפתחות תחום הבינה המלאכותית בישראל. הסקירה, הנשענת גם על מחקר השוואתי ובחינת מאפייניה הייחודיים של ישראל, נועדה לשמש בסיס לגיבוש מדיניות אנרגיה מותאמת לעידן ה-AI. המסמך מצטרף לדוח ועדת נגל, שפורסם לפני כחודש, וממחיש מצד אחד את עבודת המטה המתגבשת בימים אלה, אך גם את העובדה שישראל נמצאת עדיין בשלב ראשוני של עיצוב מדיניות, בעוד שמרבית המדינות המפותחות כבר מיישמות תוכניות פעולה מתקדמות.
משרד האנרגיה והתשתיות, בשיתוף עם רשות החשמל, חברת נגה וחברת החשמל, בחן את המשמעויות, ההזדמנויות והסיכונים של הקמת מרכזי נתונים בישראל. התפתחות הבינה המלאכותית בקנה מידה לאומי מחייבת הקמה של חוות שרתים ומחשבי־על, מתקנים עתירי אנרגיה שיוצרים ביקוש עצום לחשמל. ללא היערכות מוקדמת, משק האנרגיה עלול למצוא את עצמו בפני אתגרים דומים לאלו שחוו מדינות אחרות שלא התאימו את מדיניות האנרגיה שלהן לצרכים החדשים: עליות חדות במחירי החשמל, עומסים חריגים על רשתות ההולכה וחריגות מיעדי הפליטות.
המסמך החדש ממליץ להתמודד עם אתגרי הבינה המלאכותית בשני מישורים מרכזיים. מצד אחד, יש להתאים את משק האנרגיה לצרכים של הבינה המלאכותית (Energy for AI, כפי שמכנים זאת במסמך). בהיבט זה, יש להבטיח אספקת חשמל יציבה למרכזי הנתונים, התשתית החיונית לכלכלה הדיגיטלית, באמצעות הקמה של מקורות ייצור ייעודיים, הרחבה ושדרוג של רשת ההולכה הארצית, הצבת יעדים מחייבים לנצילות אנרגטית ולהגדלת השימוש באנרגיה מתחדשת, וכן גיבוש רגולציה ברורה שתספק ודאות למשק.
מצד שני, יש לרתום את ה-AI עצמו לניהול חכם של משק האנרגיה (AI for Energy): אלגוריתמים מתקדמים לחיזוי ביקושים בזמן אמת, כלים לאופטימיזציה של שילוב אנרגיה ירוקה, טכנולוגיות לניהול עומסים ופתרונות לאבטחת סייבר של תשתיות קריטיות. יישומים אלה צריכים להיות מוטמעים גם בחברות האנרגיה הממשלתיות, כדי לשפר משמעותית את יציבות ואמינות המערכת. כתוספת, מציע המסמך כי משרד האנרגיה יאמץ בעצמו כלים מבוססי AI לשיפור תהליכי הניהול והשירות לציבור, צעד שיכול להפוך למודל יישומי רחב גם עבור משרדי ממשלה אחרים.
אולם, ההמלצה המרכזית והדחופה ביותר העולה מן המסמך היא הצורך בקביעת מדיניות כוללת בתחום ה-AI. ישראל טרם גיבשה תוכנית לאומית מסודרת, ובמשרד האנרגיה מודים כי מדיניות האנרגיה תיגזר באופן ישיר ממדיניות הבינה המלאכותית. כל עוד לא נקבעה מפת דרכים לאומית שתגדיר יעדים ותעדוף משאבים, לא יוכל המשרד לעצב צעדים קונקרטיים שיתמכו בהתרחבות הטכנולוגית.
"תחום האנרגיה הוא בלתי נפרד מהמדיניות הלאומית וללא כיוון ואסטרטגיה ממשלתית קשה יהיה לגזור תוכניות סקטוריאליות מיטביות", נכתב במסמך.
לדבריה של טל אבישי, מנהלת אגף מדיניות ופרויקטים אסטרטגיים במשרד האנרגיה והתשתיות, "כדי לתת מענה לצרכי הבינה המלאכותית, משק האנרגיה חייב להיערך בהקדם. בישראל יש ייחודיות של צפיפות, מחסור בשטח ועלייה יוצאת דופן בביקושים לחשמל בשל צמיחה כלכלית וגידול באוכלוסייה, כמו גם שיקולים ביטחוניים - וכל אלה גם מגבירים את האתגר".
"ישראל היא כיום אי אנרגטי ללא גיבוי חיצוני. מה שנייצר כאן הוא מה שנצרוך, ולכן כדי שמשק האנרגיה לא יהיה חסם אלא מנוע שיאפשר את מהפכת ה-AI, צריך להיערך. חשוב למצוא את האיזון הנכון בין רגולציה שמעודדת את התפתחות המשק לבין שיקולי בטחון באנרגיה, כלכלה וסביבה”, מסכמת אבישי.
ללמוד מטעויות של אחרים
המסמך של משרד האנרגיה מתבסס גם על מחקר השוואתי עולמי רחב, שנועד לסייע לישראל לגבש את האסטרטגיה הנכונה ביותר עבורה. אמנם, ישראל מצטרפת באיחור לעולם מדיניות ה-AI הלאומית, אך יש בכך יתרון: היא יכולה ללמוד מטעויות, הצלחות ולקחים של מדינות אחרות. שתי דוגמאות בולטות הן אירלנד וסינגפור, מדינות שהתמודדו עם הזינוק החד בצריכת החשמל שנגרם מהקמת מרכזי נתונים.
אירלנד הפכה בעשור האחרון ליעד מועדף על ענקיות הענן בזכות מיסוי נמוך, קרבה לשוק האירופי ואקלים קריר שהוזיל את עלויות הקירור. אלא שההצלחה הזאת הפכה במהרה לאתגר אנרגטי. עד 2022 כבר היו מרכזי הנתונים אחראים לכ-20% מצריכת האנרגיה במדינה, וברשת הארצית נרשמו התרעות עומס חריגות רבות. מחירי החשמל זינקו בעשרות אחוזים והסוגיה הפכה נפיצה פוליטית. בלחץ הציבור, הממשלה הקפיאה עד 2028 חיבורים חדשים באזור דבלין והחמירה את התנאים להקמת מתקנים חדשים - מהלך שהאט משמעותית את הצמיחה והוביל את ספקיות הענן לשקול חלופות באירופה.
סינגפור, לעומת זאת, נקטה גישה הפוכה. ב-2019, כשמרכזי הנתונים כבר צרכו כ-7% מהחשמל במדינה, החליטה הממשלה לעצור לחלוטין אישורים חדשים. ב-2022 התירה חלק מהפרויקטים, אך ב-2024 השיקה תוכנית מקיפה - Green Data Centre Roadmap - שקבעה כללים ברורים: יעילות מקסימלית, שימוש רחב באנרגיה מתחדשת, הקמת מתקנים רק באזורים ייעודיים, והשקעה בטכנולוגיות מתקדמות כמו מימן ותאי דלק. לצד ההחמרה, התוכנית כללה גם תמריצים בדמות הקלות רגולטוריות, מענקי השקעה ותעדוף במיזמי תשתית ממשלתיים לפרויקטים שעמדו ביעדי קיימות. כך, הצליחה סינגפור לא רק לשמור על יציבות רשת החשמל ועמידה ביעדי אקלים, אלא גם לבסס את מעמדה כ"מרכז הענן של אסיה", עם הקיבולת לנפש הגבוהה בעולם.
ההבדל בין שתי המדינות אינו בעצם ההכרה בצורך לאזן בין צמיחה לבין סביבה, אלא בתזמון ובאופן שבו גובשה המדיניות. אירלנד הופתעה ונאלצה להגיב בדיעבד במשטר מגבלות שמחניק את הצמיחה, בעוד סינגפור הקדימה תרופה למכה והציבה מסלול ירוק, ברור וצפוי שאִפשר לשוק להתרחב בלי למוטט את משק האנרגיה. הלקח לישראל חד: מדיניות חייבת להיקבע מראש ולא רק בתגובה למשבר, אחרת מחיר התיקון יהיה גבוה בהרבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו