"היום אני כבר לא שותקת": הקורס שמלמד ילדים להגן על עצמם ועל אחרים באינטרנט

ביום חמישי האחרון התמלא האודיטוריום המרכזי של HIT בחולון בקולות שלא שומעים בדרך כלל בין כתלי אקדמיה. 200 תלמידי ותלמידות כיתות ה׳ מבתי הספר "ניב" ו"התבור" בחולון, הוריהם וצוותי ההוראה שלהם, הגיעו לאירוע סיום קורס בין־תחומי למניעת אלימות ברשת. במרכז הקורס עמד שיתוף פעולה ייחודי בין סטודנטים לטכנולוגיה לילדים שעד לא מזמן לא ידעו למי לפנות כשהותקפו ברשת.

"כשמחקו אותי מקבוצת הווטסאפ של הכיתה, כולם ראו ואף אחד לא אמר כלום", סיפרה אחת התלמידות. "הרגשתי שקופה. כאילו זה מגיע לי. אבל מאז שהתחלתי את הקורס, משהו בי השתנה. אני לא שותקת יותר. וגם לא כשאני רואה שקורה משהו דומה למישהו אחר".

הרגע הזה, שכרוכים בו עצב ואומץ, הוא בדיוק מה שד"ר אבשלום אדרת חלם עליו כשהקים את הקורס יחד עם היחידה למעורבות חברתית בדקנאט הסטודנטים של המכון. זה חמש שנים שהקורס פועל בתוך בתי ספר יסודיים בעיר ומציע מודל חינוכי חדש: כזה שמפגיש ילדים צעירים עם סטודנטים ממקצועות שונים, ויחד הם לומדים לדבר על מה שבדרך כלל נשאר מושתק - פגיעות, חרמות, שיימינג, סרטונים שעוברים בלי רשות, והבדיחה ההיא בקבוצה שכולם צחקו ממנה - חוץ ממי שאליו היא כוונה.

הקורס של אדרת נולד מתוך סיפור אישי. לפני 28 שנה, בנו ערן ז"ל היה אחד מקורבנותיה הראשונים של האלימות המקוונת בישראל, עוד בימים שבהם מושגים כמו "שיימינג" ו"בריונות דיגיטלית" לא היו מוכרים. מאז, הוא מקדיש את חייו לעשייה חינוכית ואקדמית למניעת פגיעה ברשת.

"ערן לא היה מקרה יחיד. הוא היה סימן מוקדם למה שעתיד לבוא", אומר  אדרת. "ככל שהמסכים משתלטים על עולמם של הילדים, כך גוברת הסכנה. הקורס הזה נועד לקטוע את השרשרת, לעורר מודעות – ובעיקר, לייצר שינוי אמיתי מהשטח".

חדר בריחה שמדמה בריונות

"באנו ללמד, אבל למדנו מהם הרבה יותר", סיפרה רוני, סטודנטית לעיצוב תקשורת חזותית, שפיתחה יחד עם קבוצת תלמידים חדר בריחה המדמה סיטואציות של בריונות ברשת. במהלך המשחק, הילדים נדרשו לזהות מתי שיח עובר את הגבול, איך מגיבים לשיימינג - ואיך יוצאים מזה יחד.

קבוצת סטודנטים אחרת פיתחה גרסה חברתית-רגשית למשחק המונופול: בכל פעם שילד פותר שאלה שקשורה להתנהגות ברשת, הוא לא מרוויח כסף, אלא "מלים טובות", שאיתן אפשר לרכוש אפליקציות חיוביות.

אחרים בחרו לבנות משחקים בסגנון "המרוץ למיליון" או חידון מהיר בסגנון משחק הקופסה "אליאס" - שמובילים לתובנות קטנות, אבל מהותיות: שלפעמים הצחוק בקבוצה יכול לפגוע, ולפעמים השתיקה מסוכנת לא פחות מהמלים הקשות.

"פעם לא ידעתי מה לעשות כשהחברים שלי צחקו על מישהו אחר בקבוצה", שיתף נועם, תלמיד כיתה ו'. "חשבתי שזה לא ענייני, אבל היום אני יודע שאני כן יכול לעצור את זה".

נשיא HIT, פרופ' אדוארד יעקובוב, פתח את האירוע בדברים שנגעו בדיוק בלב הסיפור: "כולנו חיים היום בשני עולמות - האמיתי והווירטואלי. לפעמים, מה שנאמר במסך יכול להשפיע עלינו הרבה יותר מדברים שנאמרים פנים אל פנים. אתם, הילדים, כבר יודעים איך לגעת בלב של מישהו אחר מבלי לפגוע".

ד”ר לימור סהר־ענבר, דקאנית הסטודנטים, ציינה, כי המשמעות של הקורס הזה היא הרבה מעבר ללמידה אקדמית: "זה תרגול מעשי של חינוך, של הובלה ושל תקווה. דווקא עכשיו, בעידן שבו הבינה המלאכותית משתלטת על כל שיחה, אנחנו צריכים להחזיר את האנושיות, את האמפתיה ואת היכולת להגן אחד על השני גם בתוך העולם הדיגיטלי. הסטודנטים שלנו הפכו למבוגרים משמעותיים עבור הילדים - והילדים הפכו למורים של כולנו".

באירוע, שסיכם סמסטר של למידה, כלל הצגת פרויקטים ושיתוף חוויות אישיות של תלמידים ונחתם בטקס חלוקת תעודות שבו לא היו מצטיינים - כי כולם, באמת, היו כאלה.

"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", אמר מנכ"ל HIT שמואל גולדברג. הוא הדגיש בפני התלמידות והתלמידים את החשיבות הרבה של כבוד הדדי ושמירה על שפה מכבדת בשיח ביניהם פנים אל פנים וברשת כבר בגילם הצעיר.

אחד הסטודנטים סיכם החוויה כך: "זה הקורס הראשון שבו לא קיבלתי ציון, אבל הרגשתי שעשיתי משהו באמת חשוב".