הבטן הרכה של המערב: הצעד החדש של סין במלחמת הסחר

במסגרת מלחמת הסחר חסרת התקדים בין ארה"ב לסין, האחרונה שולפת קלף נוסף. בתגובה למכסים שהטיל טראמפ בשבוע שעבר, הודיעה המדינה כי תגביל את היצוא לארה"ב של שבעה "מינרלים נדירים", החיוניים לתעשיית השבבים ולתעשייה הביטחונית. סין נקטה צעד דומה בשלהי כהונתו של ביידן, בתגובה להגבלות שהטיל על מכירת טכנולוגיות למדינה.

בכך מנסה סין ללחוץ על נקודת תורפה ידועה בשרשרת האספקה של המערב: סין חולשת באופן כמעט בלעדי על תעשיית המינרלים הנדירים העולמית, ולמערב אין כיום חלופות ממשיות. המינרלים הללו מצויים בסמארטפונים ומשדרי 5G, במכשירי MRI, חלקי מטוסים וטילים מונחים, ואפילו במקלות גולף, המשחק האהוב על נשיא ארה"ב. במטוס הקרב האמריקני F-35 יש מאות קילוגרמים של מינרלים נדירים, שאחראים על שיפור הביצועים שלו.

בשלב זה מדובר ב"כרטיס צהוב". סין לא תאסור לגמרי יצוא מינרלים אלה לארה"ב, אך תחייב את היצואנים לקבל רישיונות ולפרט את שימושי הקצה של המינרלים, דבר שיכביד על הבירוקרטיה ויגדיל עלויות. ככל שמלחמת הסחר תחריף, סין עשויה להגביר את הלחץ על הבטן הרכה הזו.

מינרלים "נדירים" שנמצאים בכל מקום

הרשימה כוללת את המינרלים סקנדיום, דיספרוסיום, גדוליניום, טרביום, לוטציום, איטריום וסמריום. סביר להניח שלא נתקלתם מעולם בשמות הללו, אך המינרלים האלה מהווים, בשל תכונותיהם הכימיות, מרכיב משמעותי במהפכות הטכנולוגיות של ימינו. כך למשל, השימוש ביסוד סקנדיום הולך וגובר בציוד טלקום, בעיקר בתחום הדור החמישי, בשל תרומתו לשיפור רגישות ואיכות האות, והעובדה שהוא מאפשר מזעור של רכיבי תקשורת בסמארטפונים ובמגדלי תקשורת.

סגסוגות של אלומיניום וסקנדיום משמשות בחלקי מעבורות חלל, וזאת בשל עמידותו הגבוהה של המינרל בפני טמפרטורות גבוהות וקורוזיה. גדוליניום, בשל תכונותיו המגנטיות ומפיצות האור, משמש במערכות MRI לשיפור הניגודיות של הדימות; ובשל יכולתו לספוג ניוטרונים הוא משמש במוטות ייצוב בכורים גרעיניים.

המינרלים הנדירים ב-F-35 תורמים לשיפור יכולות החמיקה שלו ולביצועי מערכות התקשורת, ההנעה, החימוש והחישה. דיספורסיום וטרביום מצויים במגנטים עתירי-ביצועים המצויים במנוע, במערכות המכ"ם, התקשורת והחימוש. איטריום, גדוליניום וסמריום מצויים בחומרים שמסייעים לספוג גלי מכ"ם וכך לשפר את יכולות חמיקת המטוס ממערכות גילוי - וכן הלאה. בסך הכול, מטוס F-35 אחד מכיל בין חצי טון לטון של מינרלים נדירים.

עם זאת, המינרלים "הנדירים" הללו כלל אינם נדירים, אלא מצויים בשפע בכל העולם, חלקם שכיחים לא פחות מנחושת ועופרת - אך קשה למצוא אותם במרבצים גדולים מספיק שיצדיקו כלכלית את עבודות הכרייה. סין חולשת על 60 אחוז בערך מתעשיית כריית המינרלים הנדירים. זהו נתח שוק משמעותי, אך לא כאן טמון כוח המיקוח העצום שלה בתחום.

רק סין מסכימה "ללכלך את הידיים"

כריית המינרלים מהאדמה היא "החלק הקל" בכל התהליך. הקושי העיקרי טמון בסינון וזיקוק מרבצי המינרלים לכדי תוצר סופי שניתן להשתמש בו בתעשיות שונות. זהו תהליך מורכב, מרובה שלבים, יקר, ובעיקר - מאוד מזהם ורעיל. כדי לסנן ולטהר את החומר נעשה שימוש בכימיקלים רעילים וחומצות, ובסוף התהליך נותרת פסולת רעילה ומזהמת שקשה להיפטר ממנה. בסין, תעשיית הזיקוק הובילה לזיהום חמור של נהרות ומי תהום ופליטת חלקיקים רעילים לאוויר הפתוח. לעיתים, תוך כדי תהליך הזיקוק, נפלטים גם חלקיקים רדיו-אקטיביים.

משום כך, במערב כמעט ולא קיימת תשתית זיקוק מינרלים. כאשר נעשו, למשל, ניסיונות לפתח תשתית כזו באוסטרליה הדבר נתקל בהתנגדות עזה של הציבור. כמו כן, הקמת תשתית כזו אינה עניין של מה בכך. סין השקיעה בכך עוד משנות השמונים, ופיתחה אקוסיסטם של ידע, תשתיות וכוח עבודה מיומן. בעקבות כך, סין חולשת על יותר מ-90 אחוז מתעשיית זיקוק המינרלים - והתלות בה בקרב מדינות המערב היא עצומה.

מעניין לציין כי מדובר בתעשייה קריטית לשרשרת האספקה העולמית, אך היקפה הכספי הוא די נמוך. תעשיית המינרלים נאמדת בכמה עשרות מיליארדי דולרים בלבד, אך צפויה להמשיך ולגדול. הסיבה לכך היא שהכמויות שבהן משתמשים הן קטנות מאוד, כמעין "תבלין". סין הגדירה את התעשייה הזו כאסטרטגית והיא מסבסדת אותה במידה רבה, ועל כן קשה מאוד לפתח חלופות כלכליות במקומות אחרים.

הממשל האמריקני מודע ומתריע מפני הבעיה כבר שנים רבות, ודונלד טראמפ הפך את הנושא לחלק משמעותי באג'נדה הגיאו-פולטית שלו - דבר שבא לידי ביטוי בחתירתו לחתום על עסקת מינרלים עם אוקראינה ולהשתלט על גרינלנד העשירה במחצבים.

ואולם, כאמור, מקור הבעיה לא נעוץ בגישה למינרלים. באדמת ארה"ב יש שפע מינרלים, וברומניה יש לא פחות מינרלים מאשר באוקראינה, שבה אין תשתית לכרייה וסינון של מינרלים. כדי לפתח תשתית כזו - במידה ואוקראינה ואירופה יסכימו בכלל להקמת תשתית כזו - יידרשו שנים רבות והשקעות של מיליארדי דולרים עד שניתן יהיה לאזן במעט את שליטתה של סין בשרשרת האספקה.