המהפכה הדיגיטלית מאתגרת אותנו תמיד, ובמיוחד עכשיו, כשהילדים בחופש הגדול. הורים רבים ניצבים בפני דילמות הנוגעות למסכים, ומנסים לאזן את הצורך החברתי מול הסכנות, אך צורך זה לא נוגע רק לדור הצעיר - ההורים עצמם נשאבים למסך הרבה מעבר למה שהיו רוצים.
בספרו "מהפכת הקשב" כתב ד"ר מיכה גודמן: "תשומת הלב שלנו היא משאב שאותו מוכרים למפרסמים. אדם חושב שהוא נכנס לשנייה לפייסבוק, ושוהה שם חצי שעה בממוצע, אבל זה לא המסך שניצח את הרצון שלו, אלא עשרת אלפים מהנדסים בעמק הסיליקון שעובדים בדיוק בשביל זה".
לפי אסף בנר, מנכ"ל תנועת "מהפכת הקשב", לקידום יחסים בריאים יותר בין האדם לדיגיטל, "הסיפור הוא איזון מחודש ביחסינו עם הטכנולוגיה הדיגיטלית. יש בה הרבה דברים טובים, רק צריך לעשות את זה חכם ומאוזן".
בנר סבור שהיחיד לא יכול לנצח לבדו במלחמה הזו. "הדוגמה הטובה ביותר היא שכולנו מסמסים בנהיגה, אף שאנחנו יודעים שזה מסוכן. אבל ניתן לעשות שינוי אם נפעל יחד, כחברה וכקהילה". כך, למשל, ביישוב תקוע שבגוש עציון ניסחו אמנה ל"אח"ד" (איזון חיים דיגיטלי), והוסכם שרק בכיתה ח' יקבלו הילדים טלפון חכם מהוריהם, ורק לאחר שחתמו על כללי התנהגות מוסכמים.
"מישהו מרוויח מכך שנשנא זה את זה", אומר אסף גרנות, מייסד וסמנכ"ל התנועה, "ובגלל שמה שמעצבן אותי מושך את הקשב שלי ומשאיר אותי יותר זמן מול המסך - זה בדיוק מה שהאלגוריתם יקדם".
לנסח תנאים מראש
ב"מהפכת הקשב" מציעים מודל לשינוי התנהגות, המבוסס על מודעות לצד מוטיבציה - וזו נעזרת ב"מדד לבריאות דיגיטלית", שבנתה התנועה עם קבוצת חוקרים ואשר מורכב מכמה פרמטרים: כוונה, הקשר, איכות המידע, מגוון ומתינות. שקלול של אלה מספק אינדיקציה לגבי מה שעל המשתמש לשפר בשימוש הדיגיטלי שלו.
הצעד האחרון הוא שינוי נורמות. "יש ארגונים שהגדירו ערב בשבוע ללא תעבורת תקשורת, וכך יש לעובד זמן עם המשפחה", אומר גרנות. "המפתח הוא בהסכמה הקהילתית, בתנאים שינוסחו מלכתחילה בין ההורים לילדים. בדיעבד זה מאוד מורכב.
"הבעיה חוצה תרבויות וגילאים, לא רק אצל בני הנוער. אם במקומות עבודה יהיו נורמות דיגיטליות, נוכל לשים גם בהם גבולות בלי לשלם מחיר, וכך ניתן דוגמה לדור הצעיר", הוא מסכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו