בני אדם הם בעלי החיים היחידים שהולכים מתוך שינה - והסיבה המפתיעה

מבחינה מדעית, הליכה מתוך שינה (סומנמבוליזם) מוגדרת כ"ניתוק מצבי" המתרחש בעיקר במהלך שלבי השינה העמוקה. במצב זה, אזורי המוח האחראים על תנועה ועוררות פיזית מתעוררים לחיים, בעוד שהאזורים שאחראים על מודעות רפלקסיבית, שיפוט וזיכרון נותרים רדומים לחלוטין. התוצאה היא פער מדהים ומבהיל בין הפנים לחוץ. הסהרורי יכול לבצע פעולות מורכבות להפליא - לפתוח דלתות, לרדת במדרגות ולנווט במסדרונות חשוכים במראה ממוקד ותכליתי - מבלי שיש לו מושג קלוש מה הוא עושה, וכמובן ללא כל זיכרון בבוקר שלמחרת.

למה הכלב רק מפרכס והאדם קם מהמיטה?

בעלי חיים רבים מציגים שינה תזזיתית. כלבים מניעים את כפותיהם כאילו הם במרדף וחתולים מניעים את שפמיהם, אך הליכה של ממש מתוך שינה, הכוללת קימה, ניווט ומעבר מכשולים, לא תועדה מעולם באף מין אחר.

הסיבה לכך נעוצה במקום שבו אבותינו נהגו לישון. כמעט כל הפרימטים (קופים וקופי אדם) ישנים הרחק מעל פני האדמה - על ענפים, בנקיקי עצים או על פלטפורמות שינה ייעודיות. עבור קוף, גורילה או שימפנזה, פסיעה אחת מתוך שינה פירושה נפילה קטלנית או חשיפה מיידית לטורפים. הברירה הטבעית בעצים הייתה כה חמורה ואכזרית, שהיא הכחידה לחלוטין את התכונה הזו.

"מעטפת השינה" האנושית

האנתרופולוג האבולוציוני דייוויד ר. סמסון מאוניברסיטת טורונטו, מחבר הספר The Sleepless Ape: The Story of Sleep in Human Evolution (בתרגום חופשי: "הקוף חסר המנוחה: סיפור השינה באבולוציה האנושית"), מסביר כי הליכה מתוך שינה אינה תכונה שהתפתחה למטרה מסוימת, אלא גליץ' נדיר במערכת שינה המכוילת היטב. אצל בני האדם, הגליץ' הזה שרד בזכות תופעה המקראת "ברירה מוקלת" (או באנגלית: Relaxed Selection).

כאשר אבותינו ירדו מהעצים והחלו לישון על הקרקע, הם לא ישנו לבד. הם יצרו את מה שסמסון מכנה "מעטפת שינה". מחנות מוגנים חברתית, מדורות, מבנים ושמירה משותפת. הרשת החברתית הזו הגנה על מי שקם בלילה. הסביבה האנושית המוקדמת פשוט הפסיקה "להעניש" את הסהרורים במוות, והחליפה את הצורך האבולוציוני להישאר קפואים במקום.

זה עובר בגנים

הסטטיסטיקה מראה כי כ-5% מהילדים ו-1.5% מהמבוגרים סובלים מסהרוריות, ולגנטיקה יש תפקיד מכריע בנטייה לצלול עמוק מדי לתוך השינה בלי יכולת לעלות חזרה אל פני השטח.

• ללא היסטוריה משפחתית: לילד יש סיכוי של כ-22% בלבד ללכת מתוך שינה.

• הורה אחד סהרורי: הסיכון של הילד לקום בלילה קופץ ל-47%.

• שני הורים סהרורים: הסיכוי של הדור הבא לצעוד מתוך שינה מגיע כבר ל-61%.

למרות שהאבולוציה איפשרה לתכונה הזו לשרוד, רפואת השינה המודרנית מזכירה שהיא משמשת כברומטר בריאותי משמעותי. התקפים תכופים של הליכה מתוך שינה אצל מבוגרים אינם רק "מוזרות", אלא לרוב נורת אזהרה לסטרס קיצוני, חסך בשינה, חום גבוה, צריכת אלכוהול, או הפרעות נשימה חמורות כמו דום נשימה בשינה. אם הגוף שלכם מחליט לצאת לטיול ב-2 לפנות בוקר, כדאי לבדוק מה קורה לו כשהוא ער.