איך קטוע רגל יכול להיות אסטרונאוט מצטיין? אדריכלית החלל הישראלית מסבירה

מאדריכלית שעבדה על פרויקטים בניו יורק ועד לחוקרת שמרצה בנאס"א - הקריירה של מיכל זיסו (40) מחיפה נשמעת כמו מדע בדיוני, אבל היא מאוד אמיתית. זיסו היא אחת משני אדריכלי החלל בישראל וכמה עשרות בעולם, מקצוע שכמעט לא קיים לו מסלול אקדמי מסודר. היא עוסקת בשאלות שרוב האנושות אפילו לא התחילה לשאול: איך בני אדם יחיו - ולא רק יבקרו - מחוץ לכדור הארץ?

"אני אדריכלית חלל וארץ בטייטל המקצועי שלי", מסבירה זיסו, בוגרת הפקולטה לאדריכלות בטכניון. "אדריכלות חלל משלבת מחקר, תכנון ועיצוב של סביבות מחיה מחוץ לכדור הארץ במקומות שבהם בני אדם נדרשים לשרוד ולשגשג בתנאים קיצוניים. מדובר בתכנון מותאם אנוש - כזה שמחייב הבנה עמוקה של איך סביבות שונות משפיעות על גוף האדם, לצד הידע כיצד לעשות שימוש ביתרונות שלהן לטובת החוויה האנושית. בנוסף, להיות אדריכלית חלל זה אומר לעבוד בשיתוף פעולה צמוד של אקוסיסטם מקצועי רחב הכולל מהנדסי חלל, רופאים, פסיכולוגים, ביולוגים, אנשי טכנולוגיה, חוקרי התנהגות ועוד.

"הסיבה שאני מכנה את עצמי אדריכלית ארץ וחלל היא שהרבה מהעשייה המקצועית שלי סובבת סביב השימוש בחלל ככלי להבין איך אפשר לעשות אחרת בכדור הארץ. זה כלי שעוזר לנו להשתחרר מקיבעונות מחשבתיים בתכנון, ואני עושה שימוש בהרבה מהידע שלי בחלל בתכנון בכדור הארץ. הרבה פעמים אפשר להסתכל על מה שקורה בתעשיית החלל ולהבין מה קורה בכדור הארץ, כשיש אפקט בומרנג של טכנולוגיות שחוזרות אלינו לכאן".

זיסו מסבירה כי התחום עדיין חדש מאוד וכיום כמעט ואין מסגרות אקדמיות ייעודיות ללימוד אדריכלות חלל. "בעולם יש רק אוניברסיטה אחת בטקסס שמציעה לימודי תואר שני, וגם הם מתמקדים בעיקר בחומרים ובקונסטרוקציה. באוניברסיטת החלל הבינלאומית, שם למדתי, הרקע רחב יותר - רפואת חלל, חוקת חלל, אסטרונומיה, לווייניות, פסיכולוגיה, ביולוגיה והתנהגות אנושית. זו סביבה אינטר-דיסציפלינרית שבה מכל תחום אפשר ללמוד על אחרים".

בלי מלחמת הכוכבים

 החיבור של זיסו לעולם החלל החל בצבא, כששירתה ביחידת 8200 ועסקה בין היתר גם בלוויינים. "לא גדלתי על סרטי מדע בדיוני", היא מודה ומשתפת שבילדותה אפילו שאפה להיות עורכת דין.

"כשהתחלתי להיחשף לנושא גיליתי עד כמה המדיה משפיעה על הדרך שבה אנשים תופסים את תעשיית החלל, כשבאמת רוב האנשים בתעשייה גדלו על 'מסע בין כוכבים' או 'מלחמת הכוכבים'.

"'אודיסאה בחלל' היא דוגמה טובה לאיך חברות עכשיו ממש מתכננות מבנים בהשראת מה שהיה בסרט. זה משהו שהוא אנושי - דברים שאנחנו רואים מתקבעים לנו במוח, ובמודע או לא במודע, אנחנו מוציאים אותם החוצה. אני חריגה בתחום וזה מגיע באופן מודע מתוך הניסיון לשמור על הייחודיות שלי בתור מישהי שלא צפתה בז'אנר - כי אני לא רוצה שזה ישפיע עליי. יש לי כמובן חברים שראו וקראו הכל ואני בודקת איתם אם זה נעשה בסרט או בספר".

אחרי לימודי אדריכלות בטכניון, זיסו עבדה במשרדו של האדריכל משה צור ובהמשך בניו יורק על פרויקטים גדולים. כשחזרה לישראל הקימה משרד עצמאי ושם צמחה הקריירה הייחודית שלה. "הכול התחיל מתחרות בינלאומית קונספטואלית בשם Marstopia שהזמינה מועמדים לתכנן מושבות על מאדים", היא נזכרת.

"חשבתי שזו הזדמנות לחקור ולתכנן מחדש התיישבות שוויונית מגדרית, כשבמהלך התכנון הבנתי שסביבות חלל קיצוניות מאפשרות לחשוב מחדש על חיים בכדור הארץ. הרציתי על הפרויקט ב-TEDx, ואסטרוביולוגית מתעשיית החלל הזמינה אותי לסדנה של סוכנות החלל הישראלית. שם נוצר הקשר הראשון עם אנשי נאס"א, כולל האדריכל הראשי". בעקבות זאת, זיסו קיבלה מלגה מסוכנות החלל וקרן רמון, יצאה ללימודים באוניברסיטת החלל הבינלאומית והרצתה בפני מהנדסי נאס"א על תכנון מותאם אדם.

כשמוגבלות הופכת ליתרון

ב-2019 ערכה זיסו מחקר פורץ דרך בשם "ממוגבלויות לכוחות על", שבחן את האופן שבו מוגבלויות אנושיות יכולות להפוך ליתרון בסביבה חללית חסרת כוח משיכה. "ההנחה הייתה שגם כאן על כדור הארץ, אם הסביבה הייתה מתוכננת נכון, רבות מהמוגבלויות היו נעלמות", היא אומרת. "רציתי לבדוק איך זה מתקיים בחלל - אילו מוגבלויות פיזיות, מוטוריות וקוגניטיביות נעלמות בסביבה חללית ואפילו הופכות להיות ליתרון של אותם אסטרונאוטים על פני אסטרונאוטים 'רגילים'".

זיסו מסבירה כי קטועי גפיים פראלימפיים (בלי רגל או שתי רגליים) יכולים להיות טובים יותר מאסטרונאוטים רגילים מפני שבתחנת החלל הבינלאומית לא נעים עם הרגליים - אלא עם הידיים. כך למעשה כל המוגבלות שלהם נעלמת - הם שוקלים פחות, קומפקטיים יותר ואפשר להטיס איתם יותר מטען.

"בחלל אסטרונאוטים צריכים להתאמן בין שעה לשעתיים ביום כדי לשמר צפיפות עצם ומסת שריר, ובגלל שיש להם פחות עצמות ושרירים הם צריכים להתאמן פחות. 'שעת אסטרונאוטים' היא יקרה מאוד כך שאם הם צריכים פחות אימונים מדובר גם בחיסכון בכסף, וזה גם מפנה להם יותר זמן לעסוק במדע ומחקר", היא אומרת.

אבל אלה לא המקרים היחידים. זיסו מספרת גם על "עיוורון חלל" - פגיעה זמנית בראייה (שיכולה גם להתפתח לקבועה) בגלל תנאים חלליים: "בטיסה למאדים לדוגמה, שהיא טיסה הרבה יותר ארוכה מכל מה שמוכר לנו, יש מחשבה לשלב אנשים לקוי ראייה שבעצם יכולים לחסוך את הקושי הפסיכולוגי של איבוד ראייה ויכולים לעזור להבין איך מתמצאים בסביבה חללית כשלא מסתמכים על חוש הראייה, כך שיש להם יתרון מסוים ברגעים מסוימים במשימות חלל".

זיסו ממשיכה: "אנשים על הספקטרום האוטיסטי - הרבה פעמים משימות חלל נעשות על ידי מספר מצומצם של אנשים, כלומר מדובר בפעילות די בודדת, וזה אחד הדברים שלאסטרונאוטים קשה להסתגל אליהם - לחיות לבד או עם קבוצה מצומצמת למשך זמן ממושך. אנשים על הספקטרום לפעמים מעדיפים וטוב להם בלי הרבה אנשים מסביבם, וכך הם יכולים לפרוח בסביבות האלו של החלל.

"גם אנשים עם בעיות בעמוד השדרה שלא יכולים לעבוד בארץ בכלל, יכולים לעבוד בחלל בגלל היעדר כוח המשיכה, כך שבעצם בחלל הנכות שלהם נעלמת".

בעת העבודה על המחקר, צוותה של זיסו בדק בסוכנות החלל האירופית האם היא פועלת בנושא. הסוכנות לא ציינה שקיים פרויקט כלשהו בעבודה, אך כמה חודשים לאחר מכן פתחה תוכנית בשם "פרא-אסטרונאוט".

זיסו מספרת כי יש אסטרונאוט שסיים בהצלחה את התוכנית לפני כמה חודשים, ומחכה כעת לטיסה הראשונה שלו לחלל. מדובר בבריטי בן 44 בשם ג'ון מקפול, אצן פראלימפי ומנתח אורתופדי, שאיבד את רגלו בתאונת אופנוע בתאילנד לפני כ-20 שנה.

בדרך לחלל חדש

ומה בנוגע למימון? "אני פועלת באופן דומה לאיך שהרבה סטארטאפים עובדים" היא אומרת,
"כלומר בצורה רזה. יש לי רשת קשרים ופּוּל של אנשי מקצוע בארץ ובעולם שאני בעצם מרכיבה לפי הפרויקטים, כך שאני יכולה לגייס את האנשים הספציפיים למשימות. יש כמה קרנות שמשקיעות בסטארטאפים ויש את רשות החדשנות שנותנת מענקים, אבל פחות לדברים כאלה. בישראל נושא החלל הוא ברובו כזה שהמימון בו מושקע בעיקר בצד הצבאי - טילים, לוויינים, ביטחון - כשרק עכשיו מתחילים להסתכל על תעשיית החלל בארץ גם מהמקום האזרחי והמסחרי".

זיסו מספרת כי תעשיית החלל בעולם עוברת בימינו מ-Old Space ל-New Space. לדבריה, מי שמוביל את השינוי הזה הוא אילון מאסק, כמו גם ג'ף בזוס וריצ'רד ברנסון. "מאסק", היא אומרת, "הצליח לפתח טילים שאפשר למחזר ולעשות בהם שימוש יותר מפעם אחת, ועל ידי כך להוזיל מאוד את עלויות השיגור".

לדבריה, "לתוך הגל הזה של תעשיית החלל נכנסות הרבה חברות מסחריות ופרטיות, ותעשיית החלל באופן כללי נפתחת לעולם ולאנשים שהם לא רק אסטרונאוטים - לתיירות ולמחקר של חברות וארגונים שיכולים להיעזר בתנאים המיוחדים שיש בחלל עבור פיתוחים שונים בכדור הארץ. זה תהליך שקורה גם בישראל וגם בעולם, כשבשביל להשיג מימון לדברים האלה צריך שלמה שעושים בחלל, בין אם זה מוצר או מחקר, יהיה גם ערך ארצי".

זיסו מסכמת: "כרגע העבודה העיקרית היא חינוך מחדש - שינוי צורת החשיבה באדריכלות ועיצוב בתעשיית החלל. עד היום ההנחה הרווחת הייתה שקל יותר להתאים את האסטרונאוטים לסביבה שלהם בחלל מאשר לשנות את הסביבה שתתאים לבני האדם".

זיסו מדגישה שהסברה היא חלק חשוב מעבודתה. "אני עושה המון הרצאות בכל העולם על תעשיית החלל, ומחברת בין מה שנעשה בתעשייה לתחומים שונים - אם זה הייטק וחדשנות, אדריכלות ועיצוב או רפואה וכל מיני תחומים אחרים. אני מנסה להגיע עם הדברים האלה לכמה שיותר אנשים כי אני באמת מאמינה שיש את האימפקט הזה, וכדאי שיותר ויותר אנשים יכירו את התעשייה. ברגע שהם מבינים מה קורה בתעשיית החלל או בחלל בכלל באמת אפשר לשנות את אופן המחשבה שלנו ואת היצירתיות שלנו ואיך שאנחנו מסתכלים על כדור הארץ".