בגלל בירוקרטיה - היתרון הטכנולוגי של אירופה בסכנה: כך ארה״ב וסין משיגות אותה

לפי מאמר שפורסם ב-TechCrunch, אירופה מחזיקה כיום ביתרון נדיר בתחום הצילום ההיפרספקטרלי - טכנולוגיה חדשנית החושפת את ההרכב הכימי והביולוגי של פני כדור הארץ, ולא רק את מראם החיצוני. אך היתרון הזה עלול להתפוגג אם לא תוקם במהרה מסגרת שתחבר בין השקעות ציבוריות לחדשנות פרטית.

הדמיה היפרספקטרלית מאפשרת לאתר מוקדם מצוקות בגידולים חקלאיים, לזהות זיהום סביבתי או לחשוף כלי שיט מוסווה לפי "טביעת האצבע" הספקטרלית שלו. בניגוד לצילום רגיל, מדובר ב״מעבדה בחלל״ - מערכת המספקת מידע מדעי מפורט, המשמש ממשלות, חברות וארגונים סביבתיים.

אירופה מובילה - באופן זמני בלבד

לפי הדיווח, סוכנות החלל האירופית (ESA) כבר משלבת נתונים היפרספקטרליים בתוכנית קופרניקוס, הנחשבת למקיפה בעולם בתחום תצפיות כדור הארץ. גם הסוכנות הפינית לאיכות הסביבה מפעילה ניסויים לאיתור אצות מזיקות בעזרת טכנולוגיה זו. המשימה הבאה של ESA, בשם CHIME, צפויה לשיגור רק ב-2029 - מועד מאוחר מדי לנוכח האתגרים הדחופים של שינויי האקלים וביטחון לאומי.

המאמר מזהיר כי אם אירופה לא תפתח מודל שיתופי חדש, שבו חברות מסחריות יספקו כיסוי תדיר, ניתוחים מבוססי בינה מלאכותית וחדשנות בעלות נמוכה - היא עלולה לראות את יתרונה המדעי מתמסמס מול ארה״ב וסין.

בארצות הברית נבנה בשנים האחרונות מודל "אקוסיסטם היברידי", שבו תוכניות ממשלתיות רוכשות מידע מלוויינים פרטיים. כך התפתחו חברות כמו Planet ו-BlackSky לספקיות לאומיות מרכזיות. בסין, המדינה מבטיחה ביקוש יציב לחברות מקומיות באמצעות מדיניות תעשייתית מתואמת. בשני המקרים, התוצאה היא קצב חדשנות מהיר ושליטה בנתונים אסטרטגיים.

אירופה, לעומת זאת, מפרידה בין משימות מדעיות למסחריות, מצב המעכב פיתוח ומאלץ חברות פרטיות להסתמך על מימון חיצוני במקום לשרת מטרות ציבוריות. על פי הדיווח, יש ליצור מסגרת מתואמת, שבה הסוכנויות יעסקו בקביעת תקנים, שיגורים ונתונים ריבוניים, בעוד החברות הפרטיות יספקו כיסוי תדיר ופתרונות אנליטיים.

מנתונים לתובנות

לפי המאמר, גם אם תוקם מערכת שיתופי פעולה כזו, האתגר הבא יהיה עיבוד כמויות הנתונים העצומות שמפיקים הלוויינים ההיפרספקטרליים. כל לוויין מייצר מדי יום טרה-בייטים של נתונים, הדורשים ניתוח אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית ומודלים חישוביים מתקדמים.

חברות אירופיות כבר מפתחות מערכות לעיבוד כזה, מהחלל ועד הקרקע, אך חסרות להן תשתיות מחשוב, ספריות ספקטרליות ומסגרות ממשל שיבטיחו אמינות וסטנדרטיזציה בין מדינות היבשת.

המאמר מדגיש כי השלב הבא של אירופה איננו עוד שיגור לוויינים, אלא השקעה באקו-סיסטם השלם: תשתיות חישוב ואחסון, תקני בינה מלאכותית ומאגרים ספקטרליים משותפים - והכול במסגרת שיתופי פעולה ציבוריים־פרטיים.

המאמר מסכם כי אם אירופה תפעל במהירות, היא תוכל לשמור על מעמדה כיצרנית מידע אמין על מצב כדור הארץ. אך אם תהסס - אחרים יגדירו את התחום במקומה.